1273

אף שלכאורה דין קדימה להכרזה על שלא יזרע בנתיים כלאים) וכן האיסור – – מה שאין כל זה בשקלים, ובפרט שתורמין גם על העתיד לגבות.

ומובן ע"פ האמור – כי בכדי שתהי'

הכלאים, כי ההקדם בזה מוכרח (בכדי

כל השנה תדיר הוא, וכאו"א מוזהר ע"ז שאפשר לשקלם גם באיחור זמן, כיון

הנהגה הרצוי' בעולם, ההתחלה היא

בעניניהם

ותלוי זה בהנהגת בני ישראל בגשמיות. באופן זה, ומרוחניות – משתלשת

הלכה

ולכן לאחרי שבי"ד מביאים בפועל ומכריזין שיביאו שקליהן, כי אין לערב רוחנים אשר בעולם, משתלשל מזה גם למינהו דוקא.

של תורה ושולחים בכל ערי ישראל שנה בשנה בנוגע לקרבנות וענינים לזרע (הצומח) בארץ (הדומם) שיהי'

הגדולה

ועד"ז במצות גמ"ח, שהיא מעלה בצדקה השקולה כנגד כל הקרבנות

בסבר

– על ידי שבני ישראל עושים בזה משתלשל למטה בהמצטרך לאדם בכל

פנים יפות, הנה מעשיית המצוה – צרכיו בבני חיי ועד למזוני (לחם –

בשביל

צומח), ועד לקיום ההבטחה, עשר (דומם),

ובמדה כנגד מדה – בספ"י של מלכו

שתתעשר כפשוטה – בכסף וזהב של עולם – כל הנ"ל, רוויחי.

ב

כמה דרגות בשמחה: א) עבדו את ה' בשמחה: שמחה זו היא מכוסה בהעבודה וטפילה אלי'. שהרי

צריכה

העיקר הוא העבודה אלא שהעבודה

ב) מועדים לשמחה: ביו"ט השמחה עיקרי. אבל מ"מ השמחה היא שמחת החג

להיות בשמחה. גלוי' והשמחה עצמה היא מצוה ודבר

– בענין של מצוה.