1226
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
וכו', בגאולה אמתית והשלימה, בקרוב ממש.
(משיחת ש"פ חקת, תשכ"ג)
ט. בפרק החמישי במסכת "אבות" מונה המשנה כמה ענינים שהם במספר עשרה. יש להבין מדוע אין המשנה מזכירה את עשרת הדברות. לכאורה: מאחר שמקורם של כל הדברים הוא בתורה [העובדה שבעולם נמצא המספר עשרה34, ולכל לראש – שבעשרה מאמרות נברא העולם, מקורה בעשרת הדברות, כפי מרז"ל הידוע על הפסוק35 "עשרה עשרה הכף בשקל הקודש", שעשרה המאמרות מכוונים ונובעים מעשרת הדברות], היה צורך למנות ראשית את עשרת הדברות, שמהם נובעים שאר הענינים שהם במספר עשרה ונמנים בפרק זה.
הסבר הדבר: למרות שכל הדברים נובעים מעשרת הדברות – הרי הם (עשרת הדברות) מובדלים לגמרי, באין ערוך, מן העולם. אמנם כל הענינים מקורם בתורה, אבל התורה אינה בסוג וגדר דומה להם. לפיכך אין המשנה מונה את עשרת הדברות, משום שאי אפשר לכללם ולמנותם עם הענינים אותם מונה המשנה.
י. בין הדברים המנויים במספר עשרה – ישנם לא רק ענינים של טבע, כי אם גם – נסים, עד לנסים שנעשו בבית המקדש, המקום שבעולם בו היה "ושכנתי" של עצמותו ית', "נמנע הנמנעות", ולפיכך הניסים שהיו בבית המקדש הנם התחברות של נס וטבע36.
למרות זאת אין עשרת הדברות נמנים במשנה, משום שהם מובדלים ונעלים אפילו מעשרת הנסים שהיו בבית המקדש. בית המקדש הוא שיא השלמות של העולם: תכלית בריאת העולם היא שתהיה לו, יתברך, דירה בתחתונים, ותכלית זו שבעולם מושגת באמצעות בית המקדש. לא כן התורה ש"קדמה לעולם"37, היא נעלית לגמרי מן העולם, אפילו מבית המקדש38, וכפי שדובר כבר פעם שמאחר והתורה היא "אחד" עם הקב"ה הרי כשם שלגבי קודשא בריך הוא אין מקום לומר שתכליתו היא לשם מישהו (או משהו) אחר ח"ו, כי אם בו עצמו – כך זה גם לגבי התורה39.
יא. כל הענינים שבתורה (מלשון הוראה) משמשים הוראה בעבודתנו. וכשם שצריכים ללמוד מהענינים הכתובים בתורה, כן דרושה הסקת ההוראה אף מן העובדה שהתורה לא כתבה ענין מסוים.
הערות
- 34. ראה פרדס ש"ב בתחלתו.
- 35. במדבר ז, פו. זח"ג יא, ב.
- 36. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 158 ובהמצויין שם.
- 37. פסחים נד, ב. נדרים לט, ב.
- 38. ראה ג"כ תניא קו"א ד"ה דוד זמירות. לקו"ת במדבר יח, א.
- 39. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 70 ובהמצויין שם. (משיחת ש"פ בחוקותי, תשי"ט)
תניא, קונטרס אחרון ו׳ - הטקסט מספריא
דָּוִד, זְמִירוֹת קָרִית לְהוּ כוּ׳. הִנֵּה בַּזֹּהַר: ״שְׁבָחָא דְאוֹרַיְיתָא וּרְנָנָה כוּ׳״. וּלְהָבִין, מַהוּ הַשֶּׁבַח לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כְּשֶׁזֶּה אָסוּר אוֹ מוּתָּר?
הִנֵּה הוּא עַל דֶּרֶךְ: ״מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה׳, מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ״.
כִּי הִנֵּה נוֹדָע, שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים – תְּלוּיִם בְּדִקְדּוּק מִצְוָה אַחַת, דֶּרֶךְ מָשָׁל: אִם הַקָּרְבָּן כָּשֵׁר – נַעֲשֶׂה יִחוּד עֶלְיוֹן, וְעוֹלִים כָּל הָעוֹלָמוֹת לְקַבֵּל חַיּוּתָם וְשִׁפְעָם:
וְאִם שִׁינָּה – שֶׁקִּיבֵּל הַדָּם בִּשְׂמֹאלוֹ דֶּרֶךְ מָשָׁל, אוֹ שֶׁלֹּא בִּכְלִי שָׁרֵת כָּשֵׁר, אוֹ שֶׁהָיְתָה חֲצִיצָה, אֲזַי נִתְבַּטְּלָה עֲלִיּוֹת הָעוֹלָמוֹת וְחַיּוּתָם וְשִׁפְעָם מֵחַיֵּי הַחַיִּים אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא.
וְכֵן בִּתְפִלִּין כְּשֵׁרוֹת, מִתְגַּלִּים מוֹחִין עֶלְיוֹנִים דִּזְעֵיר אַנְפִּין וְנוּקְבָא, שֶׁהֵם מְקוֹר הַחַיִּים לְכָל הָעוֹלָמוֹת, וּבְדִקְדּוּק אֶחָד נִפְסָלִין וּמִסְתַּלְּקִין הַמּוֹחִין. וּכְהַאי גַּוְנָא בְּדִקְדּוּקֵי מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה.
וְהִלְכָךְ, הַמִּתְבּוֹנֵן מַה גָּדְלוּ מַעֲשֵׂי ה׳ שֶׁבְּרִיבּוּי הָעוֹלָמוֹת וְכָל צְבָאָם, וְאֵיךְ כּוּלָּם בְּטֵלִים בִּמְצִיאוּת לְגַבֵּי דִּקְדּוּק אֶחָד מִדִּקְדּוּקֵי תוֹרָה, שֶׁהוּא עוֹמֶק מַחֲשָׁבָה הָעֶלְיוֹנָה וְחָכְמָתוֹ יִתְבָּרֵךְ, אֲשֶׁר בְּדִקְדּוּק קַל עוֹלִים כָּל הָעוֹלָמוֹת וּמְקַבְּלִים חַיּוּתָם וְשִׁפְעָם, אוֹ לְהֵיפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם, וּמִזֶּה נִתְבּוֹנֵן גְּדוּלַּת עוֹמֶק מַחֲשַׁבְתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת בְּלִי גְבוּל וְתַכְלִית, וּמַעֲלָתָהּ לְאֵין קֵץ וְתַכְלִית עַל מַעֲלוֹת חַיּוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת, שֶׁכָּל חַיּוּתָם שׁוֹפֵעַ מִדִּקְדּוּק אֶחָד מִמֶּנָּה, שֶׁהוּא נִמְשָׁךְ מִמְּקוֹרוֹ – הוּא עוֹמֶק מַחֲשַׁבְתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, כְּמוֹ שְׂעַר הָאָדָם הַנִּמְשָׁךְ מִמּוֹחוֹ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, וְכַנּוֹדָע מֵהַתִּיקּוּנִים וְהָאִדְרָא רַבָּא.
וְזֹאת הָיְתָה שִׂמְחַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו־הַשָּׁלוֹם, שֶׁהָיָה מְזַמֵּר וּמְרַנֵּן לְשַׂמֵּחַ לִבּוֹ בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה בְּעֵת צָרָתוֹ.
אַךְ מַה שֶּׁהָיָה מִשְׁתַּבֵּחַ בִּתְהִלַּת הַתּוֹרָה בְּמַעֲלָתָהּ זוֹ, וְאָמַר: ״זְמִירוֹת הָיוּ לִי כוּ׳״ נֶעֱנַשׁ עַל זֶה, וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא ״זְמִירוֹת קָרִית לְהוּ״?! מִשּׁוּם שֶׁבֶּאֱמֶת, מַעֲלָתָהּ זוֹ – שֶׁכָּל הָעוֹלָמוֹת בְּטֵלִים לְגַבֵּי דִּקְדּוּק אֶחָד מִמֶּנָּה, הִיא מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִים שֶׁל עוֹמֶק הַמַּחֲשָׁבָה, כְּמוֹ שֶּׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר בְּשֵׁם הָאֲרִיזַ״ל עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״נוֹבְלוֹת חָכְמָה שֶׁלְּמַעְלָה תּוֹרָה״.
אֲבָל פְּנִימִית שֶׁבָּעוֹמֶק, שֶׁהוּא פְּנִימִית הַתּוֹרָה, הִיא מְיוּחֶדֶת לְגַמְרֵי בְּאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ – בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, וּלְגַבֵּי אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כָּל הָעוֹלָמוֹת כְּלֹא מַמָּשׁ וְאַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, כִּי ״אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם וְכוּ׳״.
וְהִלְכָּךְ, גַּם לִפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה – אֵין לְשַׁבְּחָהּ כְּלָל בִּתְהִלַּת חַיּוּת כָּל הָעוֹלָמוֹת, מֵאַחַר דְּלָא מַמָּשׁ חֲשִׁיבֵי.
וּבִבְחִינַת פְּנִימִיּוּתָהּ אֵינָהּ שִׂמְחַת לְבַב אֱנוֹשׁ וְשַׁעֲשׁוּעָיו, אֶלָּא כִּבְיָכוֹל, שִׂמְחַת לֵב וְשַׁעֲשׁוּעַ הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁמִּשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהּ, ״כִּי אֱלֹקִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְיָדַע מְקוֹמָהּ״ וּמַעֲלָתָהּ, בִּידִיעַת עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל.
אֲבָל ״נֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חַי״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ״, דְּהַיְינוּ בְּחִינַת פְּנִימִיּוּתָהּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם בְּשֵׁם הָאֲרִיזַ״ל.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ״וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ כוּ׳ שַׁעֲשׁוּעִים״ – אֶצְלוֹ דַוְקָא, ״מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו״ – לְפָנָיו דַּוְקָא, דְּהַיְינוּ בִּבְחִינַת פְּנִימִיּוּתָהּ, וְעַל זֶה אָמַר ״וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן״ אַל תִּקְרֵי ״אָמוֹן״ אֶלָּא ״אוֹמֵן״ כוּ׳.
וְעַל בְּחִינַת אֲחוֹרַיִים אָמַר: ״מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ, וְשַׁעֲשׁוּעַי אֶת בְּנֵי אָדָם״, כִּי הַתּוֹרָה נִיתְּנָה בִּבְחִינַת פָּנִים וְאָחוֹר, כְּדִכְתִיב בִּמְגִילָּה עָפָה דִּזְכַרְיָה: ״וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר״.
וּלְפִי שֶׁתָּפַס דָּוִד בִּבְחִינַת אֲחוֹרַיִים, לְכָךְ נֶעֱנַשׁ בְּשִׁכְחָה, הַבָּאָה מִן בְּחִינַת אֲחוֹרַיִים, וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ לְפִי שָׁעָה מַה שֶּׁכָּתוּב: ״עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵיהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ״ לְחַבֵּר וּלְיַחֵד אֶת הַ״כְּתֵפַיִים״, שֶׁהֵן בְּחִינַת אֲחוֹרַיִים, אֶל ״עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ״, הִיא חָכְמָה עִילָּאָה, בִּבְחִינַת פָּנִים, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשְׁכוּ הַלּוּחוֹת שֶׁבָּאָרוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״כְּתוּבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם כוּ׳״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּירוּשַׁלְמִי דִשְׁקָלִים, שֶׁלֹּא הָיְתָה בָּהֶן בְּחִינַת פָּנִים וְאָחוֹר, עַיֵּין שָׁם:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.
- אגרות קודש כרך כב ח'רמ נדרים לט, ב
- לקוטי שיחות כרך לד הוספות ברכה מאותו ספר נדרים לט, ב
- לקוטי שיחות כרך ה וירא שיחה א מאותו ספר נדרים לט, סע"ב ואילך
- לקוטי שיחות כרך ה וירא שיחה א מאותו ספר נדרים לט, ב
- לקוטי שיחות כרך ז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ב מאותו ספר נדרים לט, ב
- לקוטי שיחות כרך כ וירא שיחה ב מאותו ספר נדרים לט, סע"ב
- תורת מנחם ש"פ מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ז נדרים לט, ב
- תורת שמואל תרל"ט ח"ב מזמור לתודה (ש"פ אמור) נדרים לט, ב
- תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תש"ל נדרים לט, ב