1225
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בתוך יום הששי עצמו – הושלמה הבריאה רק בין השמשות, ומכך מובן שרק בבין השמשות הושלמה הבריאה כולה, ע"י עשרת הדברים שנבראו "ערב שבת בין השמשות", ולפיכך משמש "בין השמשות" של ערב שבת – מעבר והכנה לשבת: לאחר שלמות המלאכה בבריאה, אפשרית שלמות המנוחה בבריאה.
כך גם ביחס ל"שית אלפי שנין", שתכליתן ועלייתן אל "יום שכולו שבת", אל האלף השביעי, נוצרות באלף הששי בכלל, ובעיקר ב"בין השמשות", בדור האחרון ביותר, דור עקבתא דמשיחא. למרות שדור זה הוא השפל מכולם, דור עקבתא דעקבתא, יש לו היתרון שהוא משלים את מטרת כל ה"עבודה" של כל הדורות הקודמים32, שכן רק בדורנו, של סוף הגלות, תושלם התכלית של "דירה בתחתונים", בגאולה העתידה – ובקרוב. מזה מובנים החביבות הגדולה, הזכות הגדולה והאחריות הגדולה של הדור, כיון שב"עבודתו" תלויה גם תכלית שלמות ה"עבודה" של כל הדורות הקודמים. נותר, אמנם, "לברר" רק "פכים קטנים", עבודה מועטת, אבל בעבודה זו תלויה שלמות כל העבודה הקודמת.
ח. לפיכך מונה התנא את "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות" מיד לאחר "עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש", משום שכך הם הדברים לפי סדר הדורות: מיד ברגע של חורבן בית המקדש "נולד מושיען של ישראל"33, מאז החל סדר העבודה להביא את המשיח, ה"ערב שבת בין השמשות" של "שית אלפי שנין". גם עבודה זו היא במספר עשרה (עשרה דברים של בין השמשות), כאמור, והיא גם תביא את מספר עשרה, "כינור של עשרה נימין"
הערות
- 32. וכדוגמת הרגלים שהם דוקא מעמידים את הגוף והראש (לקו"ת ר"פ נצבים). ועד"ז, הוא גם בכל תקופה ותקופה, שיש יתרון בתקופה המאוחרת על שלפני' (אף שבכללות, דור המאוחר בזמן, מאוחר הוא גם במעלה ומדריגה), וכן בכללות ההשתלשלות, יש יתרון בהתחתון על העליון ממנו, וכמשל השלשלת (השתלשלות מלשון שלשלת) העשוי' מריבוי טבעות שראשה של טבעת התחתונה הוא למעלה מסופה של טבעת העליונה ממנה. ועד"ז בסדר הדורות, התחלת דור השני הוא לפני (בזמן, המורה גם על המעלה) סיום דור שלפניו, כמאמר רז"ל (יומא לח, ב): עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל. ודבר זה, נרמז גם בסדר הענינים שבמספר עשרה שבאבות: תחילת ענין השני שבמספר עשרה – אדם הראשון – כלול בעשרה מאמרות (כי מאמר האחרון הוא בנוגע לאדה"ר. ראה לעיל סעיף א ובהנסמן שם): תחילת ענין השלישי – נח – הוא סיומו של ענין השני, וכו'. וכן הוא גם בנוגע מדבר וביהמ"ק, אשר הענינים דביהמ"ק – ארון וקרבנות – הותחלו (והיו כלולים) במדבר.
- 33. איכ"ר פ"א, נא. – וגם בזה, ענין הגאולה העתידה כלולה בזמן שביהמ"ק הי' קיים, כי מכיון שברגע החורבן נולד מושיען של ישראל, הרי מוכרח שהי' תחילה בעיבור ונגמרו (אפילו) שעריו כו'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

