1227

אי הזכרת עשרת הדברות ע"י התנא בפרק זה טומנת בתוכה הוראה: לימוד התורה צריכה שתהיה "לשמה" – לשם התורה, בשביל התורה בעצמה ללא שום תכלית נוספת.

ואופן זה של לימוד התורה "לשמה" – מתבטא גם בכך, שלימודו של האדם אינו מוגבל בשום הגבלות: בשעה שהלימוד הוא לשם תכלית מסויימת, גשמי או אפילו רוחני, מאחר וכל הענינים הם בהגבלה, הרי, איפוא, גם לימודו מוגבל. לעומת זאת כאשר לומד לשם התורה אשר אינה מוגבלת – גם לימודו הוא ללא הגבלות. וכמדובר בהזדמנות קודמת, שההגבלות בלימוד התורה שקיימים לפי השלחן ערוך אינם אלא בכל הנוגע למצות תלמוד תורה, אך התורה כשלעצמה אינה מוגבלת בהגבלות של זמן או מקום⁴⁰. – עד ל"ואהיה אצלו (אצלו דוקא) שעשועים"³⁸.