1219

ביצוע³⁷) – היה זה לדידו גם ענין של "אנוס". ועוד, כאמור: אימתי באה לידי ביצוע כוונת הירידה ו"אנכי אעלך" גו' – כאשר הירידה היא בצורה של "אנוס", בעל כרחו.

ברם, כיון שהיה הדבר על פי הדיבור – עשה אותו יעקב, ובשמחה. ע"י כך היה "בירור הניצוצות" במצרים, ובני ישראל, ביציאתם ממצרים, לקחו אתם את כל ניצוצות הקדושה שהיו שם, כמאמר חז"ל³⁸ "עשאוה כמצודה שאין בה דגן וכמצולה שאין בה דגים". שזהו ה"יצאו ברכוש גדול", ע"י בירור הניצוצות באה לדידם תוספת אור ו"חיות" בקדושה³⁹.

ט. דובר כבר, כי מכל דבר יש להסיק הוראה ב"עבודה". ההוראה שבכל האמור היא:

הידחקות מעצמו ב"מקומות צרים" אינה צריכה להיות. אפשר אמנם לעשות גדולות, אבל "כל הדרכים בחזקת סכנה", ולשם מה להידחף לסכנה? – למה להמצא שם, שלא בין חסידים, ויהא "משפיע", בשעה שראוי להמצא בין חסידים ולהיות "מקבל"? ואשר לגודל ההתעלות שכתוצאה מן הירידה – אין לדעת זאת בבטחה, שכן "כל הדרכים בחזקת סכנה", ואילו הירידה היא ודאית. אבל כאשר הדבר בא "על פי הדיבור", שכן מצוים עליו ושולחים אותו, או שהוא רואה כי ההשגחה הפרטית הובילה אותו והביאה אותו למקום זה – אין כל מקום לטענות, ואדרבה: הדבר בא על פי הדיבור. עליו לדעת כי כשהוא הולך "על פי הדיבור", כשלעצמו הרי הוא אנוס! ורק משום שהקב"ה שולחו לשם הוא הולך, עליו לעשות זאת בשמחה, ואז הוא בטוח ב"אעלך גם עלה", ויתר על כן – ע"י "אנכי", ובסופו של דבר יצא – ברוחניות ואף בגשמיות – "ברכוש גדול".