1181

אל תתייאש כשתראה ש"דרך רשעים צלחה" ואל תחשוב שלא תבוא עליהם פורענות, שכן ודאי יבואו על ענשם בסופו של דבר²⁸, לפירוש נוסף – כשבאה על אדם פורענות אל לו ליפול למצב של יאוש ר"ל משום כך²⁹.

במשנה זו בלתי מובנים:

א) ההבדל שבין הביטוי "הרחק", בו משתמש התנא לגבי שכן רע, לגבי הביטוי "ואל תתחבר", בו משתמש התנא לגבי רשע, הוא: "הרחק" – מורה על הרחקה גדולה יותר מ"ואל תתחבר". משמעות "ואל תתחבר" היא אי התחברות בלבד, אך אין פירוש הדבר שיש להתרחק מאדם זה, ואפשר אף להימצא אתו בשכנות, ואילו משמעות "הרחק" היא – הרחקה משכנותו לגמרי: לפי זה בלתי מובן: הרי "רשע" הוא גרוע מ"רע", שכן "רע" משמעו גם אדם שלהתנהגותו הרעה קיימים צידוקים שונים, ואילו "רשע", מלשון "והרשיעו את הרשע"³⁰, משמעו מי שהתורה מרשיעה אותו ומוצאת אותו בדינו אשם ברעתו. מדוע, איפוא, מורה התנא להתרחק מ"רע" יותר מאשר מ"רשע"?³¹.

ב) לפי הפירוש הראשון על "ואל תתייאש מן הפורענות", שיהודי צריך לקוות שתבוא פורענות על רשעים – בלתי מובן: תקותו של יהודי חייבת להיות לחזרתם בתשובה של הרשעים, ולא – לבוא היסורים עליהם, כהדגשת הגמרא³² בלשון הכתוב³³: "יתמו חטאים, ולא חוטאים".

ג) לפי הפירוש השני על "ואל תתיאש מן הפורענות", שאף בשעה שבאה פורענות על האדם אל לו ליפול ליאוש – ראוי היה להיאמר: "ואל תתיאש על ידי הפורענות". – משמעות הביטוי "מן הפורענות" היא: אל לך להתיאש ממנה (מן הפורענות), כי אם לצפות לבואה.

ד) כמו כן בלתי מובן, לפי הפירוש השני, סדרן של שלש ההוראות. פורענות הבאה על האדם פוגעת הרי באדם עצמו, השכן (רע) הוא כזה הנמצא מחוץ לאדם אך בשכנותו, הרשע (סתם) הוא אדם שאין לו כל קרבה מיוחדת לזה המצטוה לבלתי התחבר אתו. – לפי זה קשה – "ממה נפשך": או שיש למנות לפי הכלל "מן הקרוב אל הרחוק" – "ואל תתיאש מן הפורענות", ואחר כך: "הרחק משכן רע", ואחר כך: "ואל תתחבר לרשע", או שיש למנות לפי הכלל "מן הרחוק אל הקרוב" – "ואל תתחבר לרשע, הרחק משכן רע, ואל תתייאש מן הפורענות".

ה) כן יש להבין את הקשר ההדדי שבין שלש ההוראות. הקשר שבין שתי ההוראות הראשונות – "הרחק משכן