1083

שיחה א

מסעי

א. על המ"ב מסעות שבפרשת מסעי, אומר הבעש"ט¹, שכולם מצויים אצל כל אדם, במשך שנות חייו: "אשר יצאו מארץ מצרים" – לידת האדם, אחר כך במשך ימי חייו – שאר המסעות, עד שהוא בא לארץ החיים העליונה.

ואף שבין המסעות הרי ישנם מסעות שהם היפך רצון העליון, ולכאורה איך אפשר לקבוע סדר שבחיי כל אחד ואחד חייבים להיות ענינים שהם היפך הרצון? הרי זה מובן על פי ביאור הבעש"ט, שהמסעות עצמם הם קדושה, אלא (שהרי ניתנה בחירה, ו)מצד מעשיהם השתלשלו ענינים היפך הטוב. אבל כאשר בחירת האדם היא כדבעי, "ובחרת בחיים" (ויש גם נתינת כוח וסיוע לזה, כי התורה הרי אומרת לו "ובחרת בחיים"), אזי, כל המסעות הם – עליות מחיל אל חיל בקדושה.

ולדוגמא הוא מביא את מסע קברות התאוה, ש"שם קברו את העם המתאוים". שענינו בקדושה, ובמדריגה נעלית בקדושה, דרגא כזו שאין שייך בה תאוה כלל, לא רק שבפועל אין תאוה כי אם "קברו גו' המתאוים", שאינו בגדר כלל שתהיה איזו שהי תאוה. אלא שמצד התערבות הלעומת זה נעשה באופן של היפך הטוב. ע"כ תוכן הביאור.

ומזה בנוגע לענין מ"ב המסעות כפי שהם בחיי האדם מישראל: לגבי המסעות והענינים שהיו כבר, ידוע אילו מהם נוצלו לטוב, ואילו להיפך. אבל בנוגע מכאן ולהבא, המסעות שיש עדיין לעבור, ניתנת הבחירה והציווי לניצול כל מסעותיו בקו הטוב.

ובפרט מצד ענין של ובחרת בחיים, אילנא דחיי, פנימיות התורה, המגלה את הטוב שבכל ענין ומהפכת את הלא־טוב – לסם חיים.

ב. כך הוא גם בענין בין המצרים (שבהם קוראים לעולם בפרשת מסעי)², שהענינים שגרמו לבין המצרים, הרי לולא ההתערבות של הלעומת זה, אפשר היה לנצל אותם לעבודה נעלית³ בקדושה.

ובדוגמת חטא העגל, שהוא שורש כל החטאים שלאחריו, הרי ידוע⁴, שהחטא בא כתוצאה מכך שבני ישראל התבוננו במרכבה (בפני שור שבמרכבה) בשעת מתן תורה. נמצא איפוא, שאפילו ענין כזה שעלול להביא לחטא גדול ביותר – עד לחטא העגל, הרי כאשר – ובחרת בחיים, אזי מונעים את החטא ויתר על כן, מנצלים ענין זה במדריגה נעלית בקדושה, עד להתבוננות בהמרכבה