960
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
דצריך": כל מי שרק צריך ודורש עשירות, גם זה ינתן לו – "ייתי ויפסח", הרי ה"פסח נאכל על השובע"19, ואין זה ענין של השקטת הרעבון, שכן גם לפני זה הוא שבע; כי אם ענין של עשירות – דרך חשיבות וגדולה – למעלה מ"די מחסורו".
לאחר מכן, בחלק השלישי של הפיסקה, מוסברת התוצאה והתכלית של "וייכול" "ויפסח": עשירות הדעת שיזכו לה בני ישראל, תביא לכך שאף ש"השתא הכא", הרי "לשנה הבאה (ואין הפירוש שיש להמתין עד לשנה הבאה, הדבר יכול להעשות מיד, ובמילא יהיה כן בפסח הבא, "לשנה הבאה") בארעא דישראל": "ארץ" היא מלשון רצון וכמאמר רז"ל20 "למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה", ו"ישראל" ר"ת "יש ששים רבוא אותיות לתורה"21 – "ארץ ישראל" ענינו הרצון בתורה. שמתוך עשירות הדעת, המביאה גם לעשירות בגשמיות (שהרי כל הענינים שבגשמיות משתלשלים מענינם ברוחניות), יהיה רצון כל אחד מישראל בתורה.
שכן "בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן"22. כל יהודי מצד רצונו האמיתי הוא נאה וטוב23, אלא שהעניות מעלימה על הרצון. אבל כאשר, תוסר העניות בגשמיות24 והעניות בדעת, או אז יתגלה היופי היהודי: "כולך יפה רעיתי ומום אין בך"25 – אין כל מום בישראל, ולא יהיה כל פגם באף אחד מרמ"ח מצות עשה שכנגד רמ"ח אברים26 ושס"ה לא תעשה שכנגד שס"ה גידים27.
ו"בארעא דישראל" יביא לידי כך ש"לשנה הבאה בני חורין": כשהרצון של כל אחד מישראל יהיה בתורה ומצותיה, יהיו "בני חורין", יגאלו מהגלות על ידי משיח צדקנו, (שיבוא ל"דור שכולו זכאי")28, ואז תחל הגאולה, כפסק דין הרמב"ם בהסדר בזה: יעמוד מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כו' ויבנה את המקדש (ואז) יקבץ נדחי ישראל29 –
הערות
- 19. פסחים ע, א. שו"ע אדמוה"ז ר"ס תע"ז.
- 20. ב"ר פ"ה, ח.
- 21. מגלה עמוקות אופן קפו (הובא בילקוט ראובני ר"פ בראשית. בילקוט חדש ערך תורה סימן קעח. ועוד). ויש שהעירו מז"ח רות עה"פ וזאת לפנים בישראל. ואף שמספר בנ"י הוא יותר מששים רבוא כ"י, הנה נודע שמספר זה הוא מספר השרשים וכל שרש מתחלק כו' – תניא פל"ז עיין שם.
- 22. נדרים סו, א.
- 23. ראה רמב"ם הל' גירושין ספ"ב.
- 24. מעבירין את האדם כו' על דעת קונו כו' דקדוקי עניות. וראה שם חדא"ג (עירובין מא, ב).
- 25. שה"ש ד, ז. וראה לקו"ת נצבים מה, ג.
- 26. מכות כג, סע"ב. זח"א קע, ב.
- 27. זהר שם.
- 28. סנהדרין צח, א.
- 29. רמב"ם הל' מלכים פי"א, ה"ד. וראה מכתב כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע (בקובץ מכתבים ח"א מכתב ט).
בראשית רבה ה׳:ח׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אֶרֶץ, שֶׁרָצְתָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָהּ. רַבִּי נָתָן בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר (בראשית יז, א): אֲנִי אֵל שַׁדַּי, אֲנִי שֶׁאָמַרְתִּי לַשָּׁמַיִם וָאָרֶץ דַּי, שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן הָיוּ מוֹתְחִים וְהוֹלְכִין עַד עַכְשָׁיו. וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲלַפְתָּא וַהֲלוֹא יַם אֶחָד הוּא וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר יַמִּים, אֶלָא אֵינוֹ דּוֹמֶה טַעַם דָּג הָעוֹלֶה מֵעַכּוֹ לָעוֹלֶה מִצִּידוֹן וְלָעוֹלֶה מֵאַסְפַּמְיָא.
משנה תורה, הלכות גירושין ב׳ - הטקסט מספריא
זה שנאמר בתורה וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה. אחד הכותב בידו או שאמר לאחר לכתוב לו. ואחד הנותן בידו או שאמר לאחר ליתן לה. לא נאמר וכתב אלא להודיע שאין מתגרשת אלא בכתב. ונתן שלא תקח מעצמה.
אמר לשנים כתבו גט וחתמו ותנו לאשתי הרי אלו כותבין וחותמין ונותנין לה והן הן שלוחיו והן הן עדיו. וכן אם אמר לסופר כתוב לי גט לאשתי ואמר לעדים לחתום כותבים וחותמים ונותנים לו והוא מגרש בו בכל עת שירצה.
וכותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו. והוא שיהיו העדים והסופר שכתבו וחתמו בו מכירין ויודעים שזה הוא פלוני ואשתו היא פלונית. ואם היו באותו מקום שנים ששמותיהם שוים ושמות נשותיהם שוים אין מגרש אחד מהם אלא במעמד חבירו שמא יכתוב גט ויוליכו לאשת חבירו ויאסרנה עליו.
ובשעת הסכנה כותבין ונותנין אף על פי שאין מכירים והאשה נותנת שכר הסופר בכל מקום.
וצריך שיאמר הבעל עצמו לסופר כתוב ולעדים חתומו. הרי שאמרו לו בית דין או שנים נכתוב גט לאשתך ואמר להם כתבו וכתבו הן עצמן וחתמו בו הרי זה כשר. אבל אם אמרו הם לסופר וכתב ולעדים וחתמו אף על פי שחזרו ונתנוהו לבעל וחזר ונתן גט זה לאשתו בפני עדים הרי זה גט בטל, שהרי כתבו מי שלא אמר לו הבעל לכתבו.
אמר לשנים או לשלשה אמרו לסופר ויכתוב גט לאשתי ואמרו לעדים ויחתומו ואמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו או שאמר לשנים אמרו לסופר ויכתוב גט לאשתי ואתם חתומו הרי זה גט פסול. ומתיישבין בדבר זה הרבה מפני שהוא קרוב להיות גט בטל.
ומה בין פסול לבטל. שכל מקום שנאמר בחיבור זה בגט שהוא בטל הוא בטל מן התורה. ובכל מקום שנאמר פסול הוא פסול מדברי סופרים.
הבעל שהביא גט בידו חתום ואמר תנו גט זה לאשתי הרי אלו יתנו לה. אמר לאחרים לכתוב גט ולחתום בו וליתנו לאשתו וכתבו וחתמו ונתנו לה ונמצא הגט בטל או פסול הרי אלו כותבין גט אחר אפילו מאה עד שיגיע לידה גט כשר.
אמר להם הבעל כתבו וחתמו ותנו לשליח להוליך לה וכתבו וחתמו ונתנו לשליח. ונמצא הגט בטל או פסול אין כותבים אחר עד שימלכו בבעל. שהרי לא עשה אותן שלוחים לגירושין ושמא לא רצה אלא שיכתבו ויתנו לשליח בלבד ולא ישאר להם בו מעשה אחר והרי כתבו ונתנו. לפיכך לא יכתבו אחר. ואם כתבו גט אחר כשר ונתנוהו לשליח (ונתנו לה) הרי זו ספק מגורשת.
האומר לשנים או ליתר משנים כתבו גט ותנו לאשתי גרשוה שלחוה שבקוה תרכוה כתבו אגרת ותנו לה הרי אלו יכתבו גט כשר ויתנו לה. אמר להם פטרוה פרנסוה עשו לה כדת עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לא אמר כלום. ואם כתבו גט ונתנו לה הרי זה גט בטל.
אמר להם הוציאוה עזבוה התירוה הניחוה הועילוה הרי זה ספק אם משמע מלות אלו גרושין או ענין אחר. לפיכך אין כותבין לה ואם כתבו גט ונתנו לה הרי זו ספק מגורשת.
האומר כתבו גט לאשתי הרי אלו כותבין וחותמין ונותנין לבעל בידו ואין נותנין לאשתו עד שיאמר להם ליתן לה. ואם נתנו לה אינו גט. במה דברים אמורים בבריא אבל במסוכן והוא אדם שקפץ עליו החלי במהרה והכביד עליו חליו מיד והיוצא בקולר אפילו על עסקי ממון והמפרש בים והיוצא בשיירא ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויחתמו ויתנו לה. שהדבר ידוע שלא נתכוון זה אלא לכתוב וליתן לה.
בריא שאמר כתבו גט לאשתי וכתבו וחתמו ונתנו לה והרג עצמו מיד כגון שהשליך עצמו מן הגג או הפיל עצמו לים הרי זה גט כשר. עלה לגג ודחפתו הרוח ונפל ומת אינו גט. ספק הפיל עצמו ספק דחפתו הרוח הרי זה גט עד שיודע לך בודאי שהרוח דחפתו. וכן מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו לה. והוא שידעו אותו. ואע"פ שהעלוהו ולא הכירוהו הרי זה כשר שזה כשעת הסכנה הוא שכותבים ונותנין אע"פ שאינן מכירין. וכן מי שנפלו בו מכות רעות שא"א שיחיה מהן אפילו נשחטו בו רוב סימנין ורמז ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו שהרי עתה חי הוא אע"פ שסופו למות.
מי שהיתה רוח רעה מבעתת אותו ואמר כשהתחיל בו החלי כתבו גט לאשתי לא אמר כלום. מפני שאין דעתו נכונה ומיושבת. וכן שכור שהגיע לשכרותו של לוט. ואם לא הגיע הרי זה ספק.
אמר כשהוא בריא כתבו ותנו גט לאשתי ואח"כ נבעת ממתינין עד שיבריא וכותבין ונותנין לה. ואין צריך לחזור ולהמלך בו אחר שהבריא. ואם כתבו ונתנו קודם שיבריא הרי זה פסול.
מי שנשתתק והרי דעתו נכונה ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו שלש פעמים בסירוגין אם אמר להם על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו יכתבו ויתנו. וצריכין לבודקו יפה יפה שמא נטרפה דעתו. וכן אם כתב בידו כתבו ותנו גט לאשתי הרי אלו כותבין ונותנין לה אם היתה דעתו מיושבת עליו שאין דין מי שנשתתק כדין החרש.
מי שנשא כשהוא פקח ונתחרש ואין צריך לומר נשתטה אינו מוציא לעולם עד שיבריא. ואין סומכין על רמיזת החרש ולא על כתבו אף על פי שדעתו נכונה ומיושבת עליו. אבל אם נשא אשה כשהוא חרש מגרש ברמיזה שאין קידושיו קידושין מן התורה כמו שביארנו וכשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה.
המקדש קטנה על ידי אביה וגירשה כשהיא קטנה אביה מקבל גיטה ומשיגיע גט ליד האב נתגרשה. גירשה כשהיא נערה אם הגיע הגט לידה או ליד אביה נתגרשה. ואין עושה נערה המאורסה שליח לקבל גיטה מיד בעלה בחיי אביה. אבל האב עושה שליח לקבל הגט לבתו המאורסה בין קטנה בין נערה.
קדשה אביה כשהיא קטנה ומת. אם מבחנת בין גיטה לדבר אחר הרי זו מתגרשת משיגיע הגט לידה ואם לאו אינה מתגרשת עד שתבחין ואם גירשה אינה מגורשת.
מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש. בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר. וכן אם הכוהו עכו"ם ואמרו לו עשה מה שישראל אומרין לך ולחצו אותו ישראל ביד העכו"ם עד שיגרש הרי זה כשר. ואם העכו"ם מעצמן אנסוהו עד שכתב הואיל והדין נותן שיכתוב הרי זה גט פסול. ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס בין ביד עכו"ם בין ביד ישראל. שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב בו מן התורה כגון מי שהוכה עד שמכר או עד שנתן. אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו. לא היה הדין נותן שכופין אותו לגרש וטעו בית דין של ישראל או שהיו הדיוטות ואנסוהו עד שגירש הרי זה גט פסול הואיל וישראל אנסוהו יגמור ויגרש. ואם העכו"ם אנסוהו לגרש שלא כדין אינו גט. אע"פ שאמר בעכו"ם רוצה אני ואמר לישראל כתבו וחתמו הואיל ואין הדין מחייבו להוציא והעכו"ם אנסוהו אינו גט.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א:ד׳ - הטקסט מספריא
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ויילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.
- אגרות קודש כרך כב ח'רצז נדרים סו, א
- לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות שיחה כו מאותו ספר נדרים סו, ב
- לקוטי שיחות כרך ט הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז מאותו ספר נדרים סו, א
- לקוטי שיחות כרך כד ט"ו באב שיחה ב מאותו ספר נדרים סו, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז ה'תשט"ו נדרים סו, סע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשח"י נדרים סו, א
- תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשי"ט נדרים סו, א
- תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"ט נדרים סו, א
- תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תש"כ נדרים סו, רע"א
- תורת מנחם שיחת* ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשכ"ה נדרים סו, סע"ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בחוקותי, כ"ב אייר, ה'תשכ"ב נדרים סו, א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת קג נדרים סו, א
- תורת מנחם ש"פ נח, בדר"ח מרחשון, ה'תשכ"ח נדרים סו, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ תשא, פרשת פרה, ח"י אדר, ה'תשכ"ט נדרים סו, א