861
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הארץ" – כימי צאתך מארץ מצרים על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש.
יא. ענין הנ"ל קשור גם עם ר"ח שבט. בעשתי עשר חדש באחד לחדש הואיל משה באר את התורה הזאת, ומבארים חז"ל41, שביום זה (ראש חדש שבט) תירגם משה רבינו את התורה לכל השבעים לשונות. ולכאורה לשם מה עשה זאת? הרי כל ישראל דיברו אז לשון קודש, והלכו לכבוש את שלושים ואחד המלכים מארץ ישראל, באופן של לא תחיה כל נשמה, ולשם מי היה צורך לתרגם את התורה? ואפילו אם היה בזה צורך, יכול היה לעשות זאת אחר ולא משה רבינו בעצמו, שכל רגע מזמנו מדוד היה, ועוד ביום כראש חדש שהוא נעלה מיום המעשה48 עד שיש נהגו לא לעשות ביום זה מלאכה49 ובפרט נשים50.
לפני דור הפלגה דיברו כולם בלשון הקודש51. ורק מחטא דור הפלגה נוצר פירוד והתחלקות, "אשר לא ידע איש שפת רעהו", נוצרו שפות שונות, היפך של אחדות וקדושה, הוי' אחד. ישראל, "גוי אחד", ממשיכים, על ידי תורה אחת, את הוי' אחד גם "בארץ", שגם בארץ הגשמית נעשית אחדות. אבל על ידי זה שדור הפלגה מרד בהוי' אחד, נוצרה התחלקות ופירוד בעולם, וכתוצאה מכך יש שבעים לשון51.
וזוהי הכוונה בתירגום התורה על ידי משה רבינו מלשון קודש לשבעים לשון: הוא המשיך אחדות – לשון קודש, גם במקומות של פירוד – שבעים לשון, שגם שם יורגש הוי' אחד, על ידי תורה אחת52.
וזה היה מוכרח להעשות על ידי משה דוקא ולא על ידי אחר, משני טעמים:
א) כי זהו החידוש של מתן תורה, שתהיה ההתכללות של עליונים עם תחתונים (שלכן דרש הקב"ה ממשה רבינו שיהיה אצלו גם ענין האבות, התכללות של חכמה ושכל עם מדות). ולכן דוקא משה עצמו, שהוא המדריגה
הערות
- 41.
- 48. יחזקאל מו, א. ש"א כ, יט.
- 49. רד"ק לשמואל א כ, יט. ועפ"ז מתורצת קושית רש"י ותוס' (מגילה כב, רע"ב) – דאף דמותר מדינא, נהגו שלא לעשות מלאכה. וראה אחרונים לשו"ע או"ח סתי"ז.
- 50. ירוש' פסחים רפ"ד. וראה אוה"ת בראשית (דף כב ואילך).
- 51. ירושלמי מגילה פ"א ה"ט. הובא ברש"י בראשית יא, א.
- 52. ועיין בהקדמת המתרגם ספר חובת הלבבות, שהתרגום מלשון ללשון, דורש ג' תנאים: ידיעת לשון שמעתיקים ממנו. ידיעת לשון שמעתיקים אלי'. הבנת ענין הנעתק. – ג' ענינים אלו (בנוגע תרגומו של משה מלשון הקודש לשבעים לשון): לשון הקודש יש האמיתי, שבעים לשון – יש הנברא, ענין הנעתק (תורה) – אין המחברם.
- . ראה גם להלן ע' 145.
שולחן ערוך, אורח חיים תי״ז - הטקסט מספריא
רֹאשׁ חֹדֶשׁ מֻתָּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, וְהַנָּשִׁים שֶׁנּוֹהֲגוֹת שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה הוּא מִנְהָג טוֹב. הַגָּה: וְאִם הַמִּנְהָג לַעֲשׂוֹת מִקְצָת מְלָאכוֹת וְלֹא לַעֲשׂוֹת קְצָתָן, אַזְלִינָן בָּתַר הַמִּנְהָג (בֵּית יוֹסֵף).
רש"י על בראשית י״א:א׳ - הטקסט מספריא
שפה אחת. לְשׁוֹן הַקֹּדֶש:
ודברים אחדים. בָּאוּ בְעֵצָה אַחַת וְאָמְרוּ לֹא כָּל הֵימֶנּוּ שֶׁיָּבֹר לוֹ אֶת הָעֶלְיוֹנִים, נַעֲלֶה לָרָקִיעַ וְנַעֲשֶׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה. דָּבָר אַחֵר עַל יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם. דָּבָר אַחֵר וּדְבָרִים אֲחָדִים – אָמְרוּ אַחַת לְאֶלֶף ותרנ"ו שָׁנִים הָרָקִיעַ מִתְמוֹטֵט כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה בִּימֵי הַמַּבּוּל, בֹּאוּ וְנַעֲשֶׂה לוֹ סְמִיכוֹת (ב"ר):
שפה אחת ONE LANGUAGE — The Holy Tongue (Hebrew) (Midrash Tanchuma, Noach 19).
ודברים אחדים AND ONE SPEECH — They came with one plan, saying: “He has no right to select the heavenly regions exclusively for Himself; let us ascend to the skies and make war upon Him”. Another explanation (of דברים אחדים which is taken to mean “words referring to “One”): words regarding the Sole Being (God) in the Universe. Another explanation of ודברים אחדים is: they spoke דברים חדים “sharp” words; they said, “Once in every one thousand six hundred and fifty six years (the period that elapsed from the Creation to the Flood) there is a heaven-shaking, just as there was in the days of the Flood. Come. then, and let us make supports for it” (Genesis Rabbah 38:6).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.