860
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
העולם. ובנוגע לישראל הרי היה: תאמר אלי שאהו בחיקך גו'42.
וזה הוא גם ענינם של שני הביטויים במדרש27 בנוגע לחיבור מעלה ומטה שנוצר במתן תורה: א) "העליונים ירדו למטה" – כן הוא גם בעולם קטן זה האדם: שכל, שטבעו בהסתייגות והתעלות, ירד למטה להתעסק בפועל ממש. ב) "ותחתונים יעלו למעלה" – טבע ה"רגל", שהוא הנחות מכל אברי האדם ונשמע לקול הוראות הראש מבלי לשאול מדוע, יעלה גם אל הראש, העליון שבאדם עד שגם השכל יעשה הכל בקבלת עול מבלי לשאול מדוע.
י. וזוהי ההוראה לכל ישראל:
הרי מצויים כל מיני סוגים בישראל43, מ"ראשיכם שבטיכם" עד "חוטב עציך ושואב מימך". נדרשים איפוא ה"עליונים", בעלי המדריגה הגבוהים, "ראשיכם שבטיכם", ש"ירדו למטה" לעסוק עם יהודים אחרים, אפילו עם אלו שהם "חוטב עציך ושואב מימך"; ומה"תחתונים", בעלי המדריגה הנחותים, דורשים ש"יעלו למעלה" – שילמדו תורה, לא רק תורה הנגלית, אלא גם פנימיות התורה, ותובעים מהם לא רק קיום מצוות סתם, כי אם בהידור דוקא. מכל אדם דורשים "כל חלב להוי'", שאת מיטב כוחותיו ימסור לקב"ה, שהתורה ומצוות שלו יהיו מן המובחר44.
וגם מסוג של "ראשיכם שבטיכם" עצמו, שבכללות הם ה"יושבי אהל", דורשים את חיבור עליון ותחתון: להתעסק עם העולם, ושבשכלם תהיה תנועה של קבלת עול, כאמור לעיל.
והכוח לחבר שתי הקצוות של מעלה ומטה יש לכל אדם על ידי זה שהראה הקב"ה למשה רבינו "עד הים האחרון", ואמרו רז"ל45: "עד היום האחרון", שראה את כל דורות בני ישראל עד ביאת המשיח – שכידוע, ש"מראות עיניהם של צדיקים"46 פועלת ונותנת כוח – ועל ידי זה שמשה רבינו ראה את כל בני ישראל, גם את אלו של עקבתא דמשיחא, נתן להם הכח שיוכלו לחבר מעלה ומטה.
והנהגה זו (חיבור מוחין ומדות) מביאה את הגאולה, ואת כל ארבע לשונות של גאולה המנויות בהמשך הפרשה, וליציאה מכל המצרים וגבולים47 עד ל"והבאתי אתכם אל
הערות
- 42. במדבר יא, יב.
- 27.
- 43. דברים כט, ט־י. לקו"ת שם.
- 44. ויקרא ג, טז. רמב"ם סוף הלכות איסורי מזבח. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ב ע' 31.
- 45. רש"י דברים לד, ב. וראה ספרי שם. תרגום יוב"ע שם ג.
- 46. ראה אסתר רבה פ"ז, ט. לקו"ת סד"ה ואתחנן.
- 47. ראה תו"א (פ' וארא) ד"ה לכן אמור, שענין יציאת מצרים היא היציאה ממיצר הגרון המפסיק בין מוחין למדות, שיהי' המשכת המוחין למדות.
רש"י על דברים ל״ד:ב׳ - הטקסט מספריא
ואת כל נפתלי. הֶרְאָהוּ אַרְצוֹ בְּשַׁלְוָתָהּ וְחֻרְבָּנָהּ, וְהֶרְאָהוּ דְּבוֹרָה וּבָרָק מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי נִלְחָמִים עִם סִיסְרָא וַחֲיָלוֹתָיו:
ואת ארץ אפרים ומנשה. הֶרְאָהוּ אַרְצָם בְּשַׁלְוָתָהּ וּבְחֻרְבָּנָהּ, וְהֶרְאָהוּ יְהוֹשֻׁעַ נִלְחָם עִם מַלְכֵי כְנַעַן שֶׁבָּא מֵאֶפְרַיִם, וְגִדְעוֹן שֶׁבָּא מִמְּנַשֶּׁה נִלְחָם עִם מִדְיָן וַעֲמָלֵק:
ואת כל ארץ יהודה. בְּשַׁלְוָתָהּ וּבְחֻרְבָּנָהּ, וְהֶרְאָהוּ מַלְכוּת בֵּית דָּוִד וְנִצְחוֹנָם:
עד הים האחרון. אֶרֶץ הַמַּעֲרָב בְּשַׁלְוָתָהּ וּבְחֻרְבָּנָהּ; דָּ"אַ — אַל תִּקְרֵי הַיָּם הָאַחֲרוֹן אֶלָּא הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, הֶרְאָהוּ הַקָּבָּ"ה כָּל הַמְּאֹרָעוֹת שֶׁעֲתִידִין לֵאָרַע לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים (ספרי):
ואת כל נפתלי AND ALL NAPHTALI — He showed him his land both in its prosperity and in its ruin; and He showed him also Deborah and Barak of kadesh-Naphtali warring with Sisera and his armies (Sifrei Devarim 357:8-9).
ואת ארץ אפרים ומנשה AND THE LAND OF EPHRAIM AND MANASSEH — He showed him their land in its prosperity and in its ruin; and He showed him also Joshua who descended from Ephraim warring with the kings of Canaan, and Gideon who descended from Manasseh warring with Midian and Amalek (Sifrei Devarim 357:10-13).
ואת כל ארץ יהודה AND ALL THE LAND OF JUDAH, in its prosperity and in its ruin; and He showed him also the kings of the house of David and their victories (Sifrei Devarim 357:15-16).
ועד הים האחרון UNTO THE UTTERMOST SEA — i.e., the west country, in its prosperity and its ruin. — Another explanation: Read this as though it did not state הים האחרון but היום האחרון [UNTO] THE LAST DAY — The Holy One, blessed be He, showed him all that would in future happen to Israel unto the last day when the dead will again live (Sifrei Devarim 357:18).
מצוטט ב־2 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך כג ‹ ח'תתקנב לקו"ש ח"ג ע' 860
לקוטי שיחות 1
- כרך לא ‹ וארא ‹ שיחה א ‹ 23 לקו"ש ח"ג ע' 860
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.