859

חז"ל³⁹: "תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים"; ב) הם עסקו גם עם הזולת, שזהו גם מובנו הפשוט של "אבות", שאת ענינם שלהם מורישים לבניהם ולבני־בניהם עד עולם.

ח. על פי זה יובן מה שרש"י כותב בתחילת הפרשה: "וארא, אל האבות" ושואלים על כך המפרשים: מה מוסיף כאן רש"י על הפסוק עצמו – "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב"? יש שרוצים לומר, שרש"י מקצר כאן בלשונו בחציו הראשון של הפסוק כי עיקר פירושו הוא על התיבות: "בא־ל שד־י ושמי הוי' לא נודעתי להם". אך אין זה מובן, כי רש"י היה יכול לפרש מיד את המשך הפסוק, ולא להביא כלל את התיבות הראשונות של הפסוק.

ובפרט לפי הידוע מהשל"ה, ועוד יותר, מאדמו"ר הזקן ורבותינו נשיאינו שלאחריו, שהפליגו בגודל הדיוק בכל תיבה ואות בפירוש רש"י – הרי ודאי דרוש ביאור: מה מוסיף כאן רש"י בתיבות "אל האבות"?

והפירוש בזה: רש"י רוצה להדגיש, שעיקר מעלת אברהם יצחק ויעקב הוא בכך שהם "אבות". אף שלכל אחד מהם היתה מעלתו המיוחדת של עבודתו, אברהם בחסד, יצחק בגבורה ויעקב בתפארת, ובכל אחד מהם היתה מדתו בתכלית השלימות ובלי גבול – עם כל זה לא זו היתה עיקר מעלתם, כי אם מה שהם – אבות. על דרך הנאמר באברהם, הראשון שבאבות⁴⁰: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו'", הקב"ה מחבב את אברהם, ולמה? כי מצוה הוא את בניו ואת ביתו אחריו, ואינו מזכיר את מעלת עבודתו הפרטית.

ואף שבפסוק לא נאמר מפורש תיבת "אבות", מפרש ומגלה זאת רש"י בפסוק: עיקר מעלת אברהם יצחק ויעקב – מדות, זהו מה שהם אבות, המביאים תולדות.

ט. בתביעת הקב"ה למשה רבינו, שגם אצלו יהיה טבע המדות, אף שענינו הוא חכמה ושכל, ישנם שני ענינים: א) שלא יתעוררו אצלו שאלות, כי אם יקבל כל דבר בקבלת עול, כאמור לעיל. ב) שיעמוד בתנועה של המשכה והשפעה למטה, כפי שמצינו שמשה רבינו התעסק לאחר מתן תורה בענינים שלמטה – אפילו יותר מהאבות. האבות אף שענינם הוא מדות, היו רועי צאן ובמדה מסויימת התנזרו מהעולם – אבל משה, ביאר את התורה "בשבעים לשון"⁴¹ לכל