835

בדבר. בדוגמת מדריגת יוסף, שגם בהיותו במצרים, "ערות הארץ", לא בלבלה אותו כלל מלהיות בתכלית הדביקות באלקות – 'ואין לזרים אתך'.

ד. ביאור נוסף על הקשר בין שמיני עצרת ליוסף: אחד הטעמים שחג זה נקרא שמיני, אף שהוא יום־טוב בפני עצמו, הוא משום שמאירה בו מדריגת שמיני, שלמעלה מסדר השתלשלות²². המספר שבעה מסמל את כל סדר השתלשלות שקבוע ומחולק למספר שבע – "שבעת ימי ההיקף". המספר שמונה מורה על מדריגה הבאה מעבר למספר שבע, למעלה מהשתלשלות. ומשום שבשמיני עצרת מאירה מדריגת השמיני – שלמעלה מסדר השתלשלות ואינה מוגבלת בשום מדידות והגבלות – לפיכך יכולים לבוא בשמיני עצרת בפנימיות גם ההמשכות שהם למעלה מהעולם שבסוכות נמשכו רק בבחי' מקיף.

כך מוצאים גם בענין המילה, שמצותה ביום השמיני, כי על ידי ברית מילה נמשך בחי' השמיני, שהוא למעלה מהשתלשלות וזוהי נתינת כוח להמשיך את המדריגות העליונות בקדושה, שהם למעלה מעולם (כתר²³ שלמעלה מהשתלשלות) ולהורידם ולחברם עם "יסוד סיומא דגופא"²⁴, היינו שעל ידי ברית מילה נזדכך גם כל הבשר הגשמי של האדם ומתאחד עם הקב"ה בברית עולם²⁵.

ומדריגה זו של שמיני, המאירה בשמיני עצרת, זוהי מדריגת יוסף הצדיק "צדיק יסוד עולם".

ה. לפי זה יובן גם השייכות של גלות מצרים ויציאת מצרים ליוסף דוקא: כוונת הירידה לגלות מצרים היתה כדי להוציא משם "רכוש גדול", היינו לברר את ניצוצות הקדושה שהיו מצויים במצרים²⁶, וכשסיימו בני ישראל את העבודה, וביררו הנצוצות, היתה הגאולה. שזהו גם מה שנאמר²⁷ שהגאולה מגלות מצרים היתה בזכות דם מילה ודם פסח²⁸, כי ענין דם המילה הוא להעלות את הדרגות התחתונות, "יסוד סיומא דגופא". כח זה לרדת מטה מטה ולהוציא משם