579

ושניהם התפללו לכך, נתקבלה תפלתה קודם לתפלת בעלה.

ונאמר שם הטעם לכך, כי אבא " חלקיה נתן כצדקה לעניים – מעות, בהן היו העניים קונים מזון ושאר צרכיהם, ואילו אשתו, נתנה להם מאכלים מן המוכן, ובגלל כך, נתקבלה תפלתה לפני תפלת בעלה.

נאמר בגמרא⁶⁰: "הזן ומפרנס בניו ובנותיו הקטנים עליו אומר הכתוב: עושה צדקה בכל עת". צדקה, אינה רק לאחרים, אלא גם לילדים. ואין הכונה לצדקה בגשמיות דוקא, כי אם גם צדקה ברוחניות, וגם חינוך הילדים הוא בכלל צדקה.

וכשם שבצדקה בכלל – נותן הבעל לעני רק את ההכנה לדרוש לו, ואילו האשה נותנת כבר מן המוכן. כך גם בצדקה רוחנית, בחינוך הילדים – נותן האב ההכנות אבל האם נותנת את המזון (הרוחני) עצמו.

שהרי המצוה המוטלת על האב: "ושננתם לבניך", אינה מבוצעת, לרוב, על ידי האב עצמו, כי אם בשכירת מלמד עבור הבן.

וכידוע הסיפור⁶¹ על אדמו"ר הזקן שאמר לאחד החסידים: אני מצווה על

ושננתם לבניך", ואילו אתה מצווה לזון ולפרנס בני ביתך, נתחלף איפוא: אני אתן לך למחיה ואתה תלמד עם בני, ולקחו אז למלמד עבור בנו אדמו"ר האמצעי.

יוצא שהצדקה של האב – אינה המזון הרוחני עצמו, אלא ההכנה לכך. הכסף עבור המלמד את ילדיו.

ברם, האם, מספקת לבני המזון – הרוחני – עצמו. עליה לדאוג שהילד ילבש טלית קטן, יטול ידים, יעשה ברכות וכו'. שהרי – למרות שהילד לומד בישיבה או בחדר, עלול הוא לאבד במשך היותו בבית, את כל מה שספג בישיבה או בחדר, ועל כן, על האם לשמור ולהדריכו בהנהגות טובות.

וגשמי הברכה – לכל הבית – ממהרים לבא בזכותה.

ולפיכך, נקראת האם היהודית בתורה בשם עקרת הבית, שכן היא יסוד בית ישראל.

(משיחת ש"פ בראשית, תשי"ז)