559

– שפירוש עבודת ה', הוא כמדובר לעיל (בשיחות הקודמות), לא רק בעת התורה והתפלה, אלא "בכל דרכיך דעהו", – אין כל הבדל, וגם תינוק מבן חודש יש לו אותו מנין כגדול שבגדולים.

שמשום כך, תלמידים המתחנכים על טהרת הקדש, שמחנכים אותם לעבודת "בכל דרכיך דעהו", הרי הם כשבט לוי, ואין בו שום התחלקות, מבן חודש.

על שבט לוי כתוב: "נתונים נתונים המה לי מתוך בני ישראל", שבט לוי הוא שליח הפועל למען כל ישראל. מה שכתוב "ויבדל את שבט לוי", אין הכוונה שהם מובדלים ואינם משתייכים לכל ישראל. אלא שבאמצעות עבודתם, באופן של "ויבדל", פועלים הם בקרב כל ישראל, העדר ההתחלקות, הנובע מגילוי פשיטות הנשמה, שאצל כולם בשוה.

ו. בנוגע למתן תורה בפרט, נאמר הרי: "בנינו ערבים בעדינו" שהילדים גרמו לגילוי מתן תורה לכל ישראל.

דבר זה הוא גם אחד הטעמים לריבוי השתדלותם של רבותינו נשיאינו על חינוך הכשר על טהרת הקדש, ללמד את התינוקות קמץ אל"ף א, להסבירם קדושת האותיות וקדושת הנקודות^*, שהרי חינוך הילדים נוגע לכל ישראל.

וזאת, הוראה לכל אחד מאתנו: בשעה שמתקרבים ימי מתן תורה – שהרי משבת מברכים סיון, כבר מתחילה ההכנה לכך, ובפרט מראש חודש סיון, כנאמר¹¹ ביום הזה באו מדבר סיני, ואומרת הגמרא¹²: הזה הזה גזירה שוה, שזה היה בראש חודש, ובפרט שלשת ימי הגבלה, וביחוד בחג השבועות עצמו –

לעורר את ה"תלמיד" שבכל אחד ואחד, וגם: ושננתם לבניך אלו התלמידים³ כפשוטו, לעורר ולגלות פשיטות הנשמה שבהם, וזה גורם גם לגילוי פשיטות הנשמה בכל ישראל, כנ"ל, וזה הכנה למתן תורה, בו נאמר⁴ ויחן, לשון יחיד, שכולם עמדו כאחד, לתכלית אחת וכוונה אחת, לקבל תורה אחת מה' אחד.

ועל ידי זה, נזכה – כלשון ברכת כ"ק מו"ח אדמו"ר – לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

(משיחת ש"פ בהר בחוקותי, תשכ"א)