543
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
להיות ללעג באשר אדם מבוגר לובש בגדי ילדים. "
כך גם בנמשל, ביחס למצוות המוות מלבושים רוחניים: ככל שהאדם מתבגר וגדל בבחינה רוחנית, כך עליו להגדיל את מלבושיו, המצוות שלו. "מדת" קיום המצוות שלו בעבר אינה מתאימה במדה מספקת למצבו הנוכחי.
טו. יהודי גדל והולך, שכן בכל יום הוא מקיים, הרי, מצוות, ובכל מצוה הוא מתעלה ומתקדש. לאמתו של דבר הרי זו התעלות בלתי מוגבלת, שכן מצוה (מלשון צוותא22) מקשרת ומחברת את היהודי עם הקב"ה, שהוא, יתברך, בלתי מוגבל.
לפיכך אינו יכול להסתפק במדת " המצוות שקיים אתמול, שכן אף אם אז היה מספיק הדבר עבורו והיווה לדידו "יציאת מצרים" – מהוה הוא עתה, לגבי מצבו הנוכחי, בחינת "מצרים".
והדברים קל וחומר: ומה לבושים גשמיים, למרות שכל ההבדל שבין ילד למבוגר, ואפילו בין תינוק בן־יומו לבין זקן בן שבעים שנה, הוא בעל הגבלה, ובכל־זאת זקוקים הם לשינוי והחלפה, ברוחניות, שמצוה יוצרת שינוי מהות, מרשע גמור לבינוני, לצדיק וכו', התעלות בלתי מוגבלת – על אחת כמה וכמה.
(משיחת אחש"פ, תשח"י)
טז. לגבי חדש ניסן נאמר23,
החדש הזה לכם ראש חדשים", והרי עיקרו של ניסן הוא חג הפסח, ואם כן משמש, איפוא, חג הפסח הראש של השנה, שממנו "נמשך" לכל השנה, וגם לראש השנה שבתשרי.
זה טעם לכך שביום הראשון של חג הפסח מתפללים על הטל, אף שהבקשה לטל קשורה לחורף, והרי אז מתפללים "ותן טל ומטר לברכה", מברכים עליו בפסח משום שפסח הוא ראש השנה גם לגבי ראש השנה שבתשרי, ולכן – גם לגבי כל החורף.
ההבדל בין ר"ה שבתשרי לבין ר"ה שבניסן הוא24 בר"ה שבתשרי באה
המשכה" כללית לכל השנה לגבי ענינים של טבע, המשכה והתגלות אלקות במדה הקשורה (ומוגבלת) לעולם. משום כך היא מתעוררת באמצעות "אתערותא דלתתא" (התעוררות מלמטה). בר"ה שבניסן באה "המשכה" כללית לכל השנה לגבי ענינים של נסים, של השראת והתגלות אלקות במדה הנעלית מן העולם, ענינים של "בלי גבול". משום כך אין בכח "אתערותא דלתתא" לעורר אותה, כי אם ע"י "אתערותא דלעילא" מצד עצמו.
לפי האמור יוסבר מדוע מברכים רק בפסח על הטל, שכן ידוע ההבדל בין טל לבין מטר: מטר הוא דבר ה"נמשך" באמצעות "עבודת הנבראים", ואילו
הערות
- 22. לקוטי תורה ריש פרשת בחוקותי ד"ה אם בחוקתי הא'.
- 23. שמות יב, ב.
- 24. ראה גם ח"א [המתורגם] ע' 220 ואילך.
לקוטי תורה, בחוקתי א׳ - הטקסט מספריא
אם בחקותי תלכו. וגו׳. הנה אמרו רז״ל (ע״ז ה׳ א׳) אין אם אלא לשון תחנונים שנאמר לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו וצריך להבין ענין תחנונים האלו מה הם. וגם צריך להבין לשון בחקותי אשר פירשו חז״ל (בקדושין דל״ט) על פסוק את חקותי תשמרו חוקות שחקקתי לכם וכו׳. וגם להבין לשון תלכו הנאמר כאן. הנה ידוע כי בתורה שבכתב יש ב׳ מיני כתיבה כי בלוחות נאמר והמכתב מכתב אלהים חרות על הלוחות שהכתב הוא מעצמן של הלוחות אשר נחקק מהם ובהם ולא היו האותיות ענין ומהות בפני עצמן. אבל שאר תורה שבכתב דיו כתובה על הקלף אשר האותיות הם מהות בפני עצמן ולא מעצמיות הקלף הם ונק׳ תורה שבכתב כי התורה מלובשת בכתב וד״ל.
והנה תלת קשרין אינון קוב״ה ואורייתא וישראל וישראל מתקשראן וכו׳. על כן בכל ניצוץ ונפש אלקית מישראל ישנן ג״כ ב׳ בחי׳ אלו אותיות החקוקים ואותיות הכתובים דהנה כתיב ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.
והנה העומדים הן המלאכים ומהלכים הם נשמות כללות ישראל. ולהבין זה למה נקראו המלאכים עומדים הנה כתיב בדבר ה׳ וכו׳ וברוח פיו כל צבאם דהיינו שהמלאכים מקום מקור חוצבן ובריאתן הוא מדיבורו של הקב״ה כביכול הגם שאין לו דמות הגוף ולא נערוך אליו קדושתו אעפ״כ דברה תורה כלשון בנ״א להקראות התגלות אורו לבחי׳ נבראים בשם דבור.
והנה אותיות הדבור הם עד״מ גופים מחולקים ועומדים כל א׳ לבדו אשר מדבור זה לא יתהוה דבור אחר לעולם ועל כן המלאכים אשר עבודתם בבחי׳ אהבה כמו מחנה מיכאל או אשר עבודתם בבחי׳ יראה כמו מחנה גבריאל הם עומדים ברום עולם במדרגה אחת והאהבה והיראה אשר ניתנה בהם מששת ימי בראשית לא ישנו את תפקידם להיות הולך וגדל מיום ליום וכמאמר הכתוב שרפים עומדים במדרגה אחת, אבל נשמות ישראל עליהם אמרו ישראל עלו במחשבה תחלה אשר מקור חוצבן מאותיות המחשבה הנקראת מחשבה עילאה אשר הם כמעין הנובע תמיד כמאמר רז״ל מבין דבר מתוך דבר ומיד בנפול דבר אחד במחשבה הקשורה במקור השכל אזי יתהלך ברחבה להיות מתרחב ומתפשט יותר ויותר אשר ע״ז נאמר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ונהר זה הוא הנמשך ויוצא תמיד מעדן הוא מקור החכמה והולך ומתרחב עד שבא להשקות ג״ן סדרים דאורייתא הנק׳ תורה שבכתב כנ״ל.
ועל כן נאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם כו׳ למעלה מבחי׳ נהר ומחשבה זו יש בה ג״כ ב׳ בחי׳ כמאמר הכתוב כי לא מחשבותי מחשבותיכם לשון רבים. כי מחשבה תתאה היא המחיה את הדבור כי בלתי מחשבה א״א לדבר כמאמר רז״ל השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך ועל בחי׳ זו אמרו רז״ל בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות והמאמר אחד הוא בחי׳ מחשבה זו המלובשת ומחיה את כל כללות הדבור וכמאמר הכתוב היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם אשר כולם נסקרים בסקירה אחת אבל בחי׳ השנית היא בחי׳ מחשבה עלאה הדבוקה בעצם השכל אשר אותיות ההם הם הנקראים חקוקים ואינם מהות בפני עצמם כנ״ל.
וע״כ הנשמות נקראו מהלכים כי יכול להתהלך בהרחבה להרחיב אהבתו ויראתו לה׳ ית׳ מיום ליום יותר ויותר עד בואו למקור חוצבה תחלת המחשבה הנק׳ עבר הנהר אשר גם שם לא ישקוט ולא ינוח כי הולך ואור כמאמר הכתוב ונהר יוצא (ועמ״ש ע״פ ונתתי לך מהלכים בפ׳ וישב ובפ׳ שלח ע״פ ועתה יגדל. ועיין ע״פ יונתי בחגוי הסלע בפי׳ קומי לך כו׳ ולכי לך. וע״פ אלה מסעי בפי׳ ואלה מסעיהם למוצאיהם):
ב והנה מקום ההילוך ועת ההילוך לכל אדם להיות מרחיב ומגדיל אהבתו לה׳ הוא בעת התפלה וקודם התפלה פסוקי דזמרה. וברכות אשר תיקנו לנו אנשי כנה״ג ע״י אבות העולם כמארז״ל תפלות אבות תקנום אברהם יצחק ויעקב והם מדת גדולה גבורה ורחמים כאשר כללו לנו חז״ל פסוקים המבארים גדולת הבורא ית׳ ולגדולתו אין חקר אשר אין לו תחלה ואין לו תכלה אשר ע״י התבוננות זו יגדיל אהבתו לה׳ ית׳.
וכן פסוקים המבארים גבורתו ויראתו יתברך היא מדת יצחק וכן יש פסוקים המבארים רחמנותו ית׳ אשר היא נקראת נחלת יעקב נחלה בלי מצרים בלי גבול כי הרחמנות שורה ושייך על כל העולמות מבריח מן הקצה אל הקצה עד רום המעלות כי כולם אינם עצמיותו ית׳ כ״א בחי׳ הארה כמאמר הכתוב הודו על ארץ ושמים ארץ הוא בחי׳ ממלא ושמים הוא בחי׳ סובב אינם אלא הארה דהארה והוא בחי׳ שם כמאמר ישתבח שמך לעד מלכנו על כן שייך עליהם רחמנות אשר רחוקים הם מעצמותו ית׳.
והנה בהתבונן האדם בהתבוננות רחמנות זו יגדיל מדותיו הטובות לה׳ וישא אותם לה׳ כמאמר הכתוב אליך ה׳ נפשי אשא כי האבות הם הנקראים רועים מהשבעה רועים המפרנסין ונותנים כח וחיות להצאן קדשים להיות יכולים להלוך ולהתגדל מיום ליום ועיקר צער גידול בנים היה לו ליעקב מדת רחמנות הוא המגדל את המדות לה׳ ית׳ ועל כן נאמר (ישעיה מ׳ י״א) כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל. והנה בחיקו ישא כתיב. ישאום לה׳ כמאמר הכתוב אליך ה׳ נפשי אשא ועל כן אמרו חז״ל אם לשון תחנונים פי׳ הלואי שיהיה הליכת האדם בתפלה הניתקנה לנו מאנשי כנה״ג ואין צריך לחפש הליכות אחרות כי היא טובה שבכולן והלוואי שיוספק להם.
והיינו בחקותי תלכו הם בחי׳ אבות אשר בעבר הנהר ישבו בחינת מחשבה עילאה אותיות חקוקים והיו לאחדים ממש במקורן ומקומן החקוקים שם ועל כן בהם יכול האדם לבא לבחי׳ הילוך כו׳, כי שם הוא מקום ההילוך למעלה מעלה. אבל מחמת גשמיות הגוף לא תעמוד ולא תקום החקיקה וההילוך הזה בלתי שמירת כלי אשר ע״י כלי זו תכון לעד ע״כ נאמר אחר זה ואת מצותי תשמרו. דהנה המצות הן רמ״ח מ״ע ושס״ה ל״ת.
והנה השס״ה ל״ת הן להפריד את הרע אבל רמ״ח מ״ע הן הנק׳ אברין דמלכא כמו למשל אבר הוא כלי אשר בו נמשך חיות ממקור החיות אשר שורה במוח כן הוא כאן כי המצוה היא כלי לאורו ית׳ הנמשך מסתימא דכל סתימין למטה להשגת האדם השפל ואורו ית׳ המלובש בה הוא הנק׳ יין מלכות רב כיד המלך אין סוף לאורו ית׳ והוא כוונת המצוה שהוא להמשיך אורו ית׳ למטה ע״י כלי המצוה והתורה הלזו והוא לשון צוותא לשון חיבור. אך הם נחלקים לכללים ופרטים רבים הן בתורה והן במצות כי המשכת המקרא אינו דומה להמשכת לימוד משנה או גמרא הלכות ואגדות וכן במצות.
ועל כן נאמר וכלים מכלים שונים בהמשכותיהם וכלל הכל הוא אורו ית׳ הנק׳ יין אשר בהכנס היין יצא הסוד והיין הוא התלהבות אורו ית׳ הנשמר בלבו של אדם ע״י התורה והמצוה יצא מעצמו סוד הוא אהבה מסותרת אשר תבוא לבחי׳ גילוי להיות בבחי׳ מהלך הנ״ל לשוב למקורו הגבוה מבחי׳ סובב וממלא ותכלית ירידת אורו ית׳ הוא בכדי להשיב נפש ונצוץ כל אדם למעלה בבחי׳ רצוא ושוב. והיינו והתהלכתי בתוככם שאני בעצמי אהיה המהלך בתוככם בבחי׳ רצוא ושוב ועי״ז והייתי לכם לאלהים.
והנה זהו מאמר הכתוב ואת מצותי תשמרו דהיינו ע״י המצות תשמרו את היין הטוב הנמשך למטה ללב האדם להיות יוצא סוד אהבה מסותרת להיות בבחינת מהלך מיום ליום למעלה מעלה ובלעדי זה נק׳ עומד וטוב וישר הוא בעיניו ולא יבא לבחי׳ בכייה כמאמר הכתוב הלוך ילך ובכה כי בבחי׳ הליכה יבא לבחי׳ רחמים רבים לבכות בחדרי לבו על ריחוקו מאורו ית׳ ואח״כ יבא לבחינת בוא יבוא ברנה כמאמר הכתוב תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל.
ועי״ז נושא משך הזרע כמאמר הכתוב ובחיקו ישא ויבא לבחי׳ עבר הנהר מחשבה עילאה המיוחד במהותו ועצמותו ית׳ הנק׳ קדוש ומובדל. כן סוף דבר הנשמות יוכללו ויתאחדו שם כמאמר הכתוב קדושים תהיו סופכם להיות קדושים בודאי ואל יקל אדם לעצמו אם זך ואם ישר פעלו להיות מספיק א״ע בעבודתו תמה בבחי׳ עמידה במדרגה א׳ ח״ו כי לא תקום ולא תהיה כזאת כמאמר הכתוב קדושים תהיו כי קדוש אני ואתם עם בני ישראל ממקום קדוש יהלכו וחוצבו ע״כ מוכרח כל א׳ לבוא לבחי׳ קדוש אשר שם הוא בבחי׳ הולך ואור בלי גבול למעלה מעלה וכ״ז ע״י המצות שהם הכלים שומרי היין הטוב כנ״ל בכדי להוציא הסוד. ואחר כ״ז נאמר ועשיתם אותם דהיינו ועשיתם אתם (עיין בזהר בחקותי דקי״ג סע״א ובמק״מ שם. ובהרמ״ז שם בעמוד ב׳ ובזהר נשא קכ״ב א׳). ונתנה הארץ יבולה ממטה למעלה ועץ השדה יתן פריו מלמעלה למטה וצויתי את ברכתי בשנה הששית היינו כוונת כל ברכה ברוך אתה ה׳ אלקינו (וע׳ בזהר תרומה קס״ב ב׳ ובמק״מ שם מענין אם בחקתי. וברבות שמות פ׳ ב׳ ועמ״ש ע״פ זאת חקת התורה):
מצוטט ב־5 עמודים
לקוטי שיחות 3
- כרך יז ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ז ‹ 460 לקו"ש ח"ב ע' 543
- כרך יז ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ז ‹ 462 לקו"ש ח"ב ע' 543
- כרך כב ‹ הוספות - שיחות ומכתבים ‹ שיחה ה ‹ 282 לקו"ש ח"ב ע' 543
תורת מנחם 1
- יד - שנת תשט"ו - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשט"ו. לקו"ש ח"ב ע' 543
מאמרים מלוקטים 1
- חלק ג ‹ בס"ד. מוצש"ק פ' ויקהל-פקודי, פ' החודש, כ"ה אדר ה'תשל"ט לקו"ש ח"ב ע' 543
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.