526
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אזי הפרנסה שהקב"ה שולח לו מנוצלת לדברים בריאים ודברים שמחים. אין הכסף מוצא, ר"ל, לרפואות ולרופאים או לסילוק הפרעות אחרות, משום שאין לו כאלה מלכתחלה: "כל המחלה גו' לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך", הקב"ה עוזר באופן שמלכתחלה אין הוא חולה, ולכן יש לו, אמנם, פחות בעשר דולר הדרושים לרופא מדוע? – משום שאינו זקוק לרופא.
כ. נוסף על כך – הרי מי שאינו רודף אחר מותרות, ויודע שהברכה באה מן הקב"ה ויש רק ליצור "כלי", ולסמוך על הקב"ה שהוא כל־יכול – הרי אף אם מכין הוא כלי קטן, נותן בו הקב"ה הצלחה בלתי מוגבלת בעשירות גדולה בגשמיות כפשוטה.
אין לרדוף אחר עשירות ומותרות, וכשהאדם אינו רודף אחריהם משום שהוא יודע שהרוחניות היא העיקר, והגשמיות דרושה רק במדה שתהיה אפשרות לקיים תורה ומצוות – נותן אז הקב"ה מידו המלאה והרחבה עושר רב גם בגשמיות.
כא. גם דבר זה של אי־רדיפה אחרי מותרות תלוי בעקרת הבית.
כשהיא מסבירה לבעלה שהעיקר הוא הרוחניות של הבית, ולא הגשמיות, ולכן אינו צריך להיות בהול יומם ולילה בפרנסתו באופן שאין לו זמן ללמוד תורה ולעסוק בעניני כלל, ולרדוף אחרי ריווח של דולר ועוד דולר לשם עניני מותרות;
כן מסבירה היא לו שהרדיפה בפרנסה לא תעזור לו מאומה משום ש"מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד יום הכפורים וכו'"29, כבר קבוע מראש כמה עליו להרויח, ויותר מן הקבוע לו לא יהיה לו בכל אופן, ואילו הקצוב לו יכול הוא לקבל ע"י יצירת כלי קטן ללא טרדות ותחבולות רבות –
לשם מה לו, איפוא, לרדוף בעמל רב אחר פרנסתו, שאז עליו לדאוג לא רק ל"יברכך בממון" כי אם גם ל"וישמרך מן המזיקים"30. רצוי, אם־כן, יותר לסמוך על הקב"ה, "ברכת ה' היא תעשיר"31, תוך הבטחת כל הענינים.
– כשהבעל שומע את הטענות האמורות מפי אשתו, הרי אף אם המותרות תופסים מקום לדידו, משפיע הדבר עליו ומתבייש מאשתו ואינו מתרשם מן השכן או השכנה לעשיית כלי בית – רהיטים – מהודרים ושהוילון (מסך מעלים ומסתיר) שעל גבי החלון יהיה אצלו יפה יותר משל השכנה.
וחדל הוא לבזבז כחות וכסף ובלבד שיהיה "מרבה נכסים מרבה דאגה"32 כי אם מתחיל לומר: "יש לי כל" (כל בשמים ובארץ – דאחיד בשמיא וארעא), הוא מאחד גשמיות ורוחניות, הוא עושה את ביתו מקדש להקב"ה,
הערות
רש"י על במדבר ו׳:כ״ד - הטקסט מספריא
יברכך. שֶׁיִּתְבָּרְכוּ נְכָסֶיךָ:
וישמרך. שֶׁלֹּא יָבֹאוּ עָלֶיךָ שׁוֹדְדִים לִטֹּל מָמוֹנְךָ; שֶׁהַנּוֹתֵן מַתָּנָה לְעַבְדּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְשָׁמְרוֹ מִכָּל אָדָם, וְכֵיוָן שֶׁבָּאִים לִסְטִים עָלָיו וְנוֹטְלִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, מַה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ בְּמַתָּנָה זוֹ? אֲבָל הַקָּבָּ"ה, הוּא הַנּוֹתֵן, הוּא הַשּׁוֹמֵר; וְהַרְבֵּה מִדְרָשִׁים דָּרְשׁוּ בוֹ בְּסִפְרֵי:
יברכך [THE LORD] BLESS THEE — that thy property may increase (Sifrei Bamidbar 40).
וישמרך AND MAY HE GUARD THEE — that no robbers come upon thee to take away thy property. For a human being who gives a present to his servant cannot guard him against everybody, and if a band of robbers attack him and take it away, what pleasure can he, then, derive from this present?! The Holy One, blessed be He, however, both gives and guards — against everybody (Midrash Tanchuma, Nasso 10). Many Midrashic interpretations are given of this verse in the Sifrei (Sifrei Bamidbar 40).
משנה אבות ב׳:ז׳ - הטקסט מספריא
הוא היה אומר מרבה בשר. מרבה רמה. מרבה נכסים. מרבה דאגה. מרבה נשים. מרבה כשפים. מרבה שפחות. מרבה זמה. מרבה עבדים. מרבה גזל. מרבה תורה. מרבה חיים. מרבה ישיבה. מרבה חכמה. מרבה עצה. מרבה תבונה. מרבה צדקה. מרבה שלום. קנה שם טוב. קנה לעצמו. קנה לו דברי תורה. קנה לו חיי העולם הבא:
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

