525

לומר: "זה א־לי ואנוהו" עד שיעוררו גם את הוריהם. "אלקי אבי – וארוממנהו"²⁴.

יז. ההוראה – בקצרה – מכל האמור היא:

הרוצה להיות מאושר באמת, הן ברוחניות והן בגשמיות, ובראש " ובראשונה – לזכות לנחת אמת מן הצאצאים – הרי הדרך לכך היא חינוך הילדים בחינוך תורני אמיתי עד שיקיימו גם מנהג ישראל בחיות והתלהבות.

וע"י כך הוא מקבל את ברכות המהר"ל, והרי דברי צדיקים קיימים לעד. גדל דור ש"כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך הוי'" ולמן "בהוציאך את העם ממצרים" צועדים בזכות הילדים²⁵ לקבלת התורה אל "תעבדון את האלקים על ההר הזה", מפרשת בשלח לפרשת יתרו, לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות לכל השנה כולה.

(משיחת יו"ד שבט, תשכ"א)

יח. לקראת י' שבט (שבת שירה) נדפסה שיחה²⁶ של הרבי, בעל ההילולא, שהיא קשורה בשבת שירה.

באותה שיחה מסופר על אשה יהודיה ופעולתה, וע"י סיפור זה הסביר אדמו"ר בעל ה"צמח צדק", בשם אדמו"ר הזקן, מדוע ההפטרה של שבת שירה היא "ותשר דבורה", שירת אשה, ולא שירת דוד כפי שזו בהפטרת שביעי של פסח. בפרשת בשלח ישנה, הרי, שירת הגברים: "אז ישיר משה" וישנה גם שירת הנשים: "ותקח מרים הנביאה גו' ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות", ומדוע, איפוא, ההפטרה היא דוקא שירה של אשה,

ותשר דבורה"?

ה"צמח צדק" הסביר בשם אדמו"ר הזקן נ"ע ששירת הנשים היתה בשמחה גדולה, "בתופים ובמחולות", ומשום כך הדבר חשוב יותר, והכל תלוי בהן (הכל היה מן העפר, ספירת המלכות). כן כל התנהגות של הבית תלויה באשה היהודית, עקרת הבית.

יט. דובר בשם הרבי מהר"ש נ"ע בתוכן הכתוב: "אולת אדם תסלף דרכו"²⁷, כשאדם מתמסר להשגת מותרות, דברים שאינם הכרחיים, מפסיד הוא את הכל, משום שע"י כך שהוא מתמסר לרדיפה אחרי מותרות הריהו מתבלבל ולא זו בלבד שאין לו את המותרות – הוא מפסיד גם את ההכרחיות.

לעומת זה, כשמוחלט אצלו ש"וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה"²⁸, ואינו תר אחרי מותרות, כי אם מתמסר ללימוד התורה וקיום המצוות בידעו שזה העיקר ועליו רק ליצור כלי לפרנסה כדי שירויח במדת ההכרח לצורך האפשרות להתמסר לתורה ומצוות –