500

עשיה עצמית מה תוסיף העובדה שנותנים כתבים, שרים ניגונים ואומרים "לחיים". הרבי היה אומר: "אל תכניסו לכם צפרים לחיקכם". על " כל אחד להפוך בעצמו את השטות של "לעומת־זה" ואת ריתחת הנפש הבהמית – לקדושה.

יג. את המשכן היה משה מסוגל להקים לבדו, כן את בית המקדש היה דוד מסוגל לעשות לבדו, אלא שרצה – לזכות בכך את כל ישראל. כשכתב הרבי ספר־תורה, לקבלת פני משיח צדקנו, אמר שאינו רוצה בענין זה עבורו עצמו, כי אם הוא רוצה את השתתפות כל ישראל, כדי לזכות בכך את כלל ישראל. ברור שבעשיית הדירה בתחתונים המוטלת עלינו צריכים כולנו להשתתף וכל ישראל. כל אחד צריך לעשות בעצמו ולמלא שליחותו. נותרו רק "פכים קטנים", וכשייעשה זאת יהיה "ועלו מושיעים", ידחו את שלש הקליפות הטמאות ויעלו את קליפת נגה, שהיא כללות העולם, אז יתבטלו ג' קליפות הטמאות ותושג תכלית הבריאה, תיעשה דירה לו, יתברך, בתחתונים.

יד. (צוה לנגן אחד הניגונים מכ"ק אדמו"ר האמצעי, ואחרי הניגון אמר:) הרי דובר בי"ט כסלו כי יש לסדר חלוקת המשניות, שכל אחד יקבל חמשה פרקים לסיימם עד יו"ד שבט, ובטח סיימו כולם. מאחר שמנהג ישראל בשעת סיום להשמיע דבר מה בתוכן הסיום, אומר אף אני מספר מלים בקצרה.

במשנה שלפני האחרונה נאמר:

חלות דבש, מאימתי מיטמאות משום משקה? – משיהרהר²⁷. בית הלל אומרים: משירסק". פירוש הדבר שלדעת בית שמאי משתנה דבר במחשבה בלבד ולדעת בית הלל יש צורך בפעולה.

אם כי "בית שמאי במקום בית הלל

אינה משנה" הרי לעתיד לבוא תהיה הלכה כבית שמאי²⁸. מאחר שעתה אנו בפרוס לעתיד לבוא, בערב שבת יש ענין של "טועמיה", טעימה מדעת בית שמאי, ובמחשבה בלבד יחול השינוי.

"אכל בי עשרה – שכינתא שריא"²⁹. כל־שכן כשישנם כמה פעמים עשרה, ובמיוחד בבית כנסת ובית מדרש, שהרי ישנו יתרון בבית כנסת לגבי בית מדרש ובבית מדרש לגבי בית כנסת. מעתה: כשנמצאים בבית כנסת ובבית מדרש, וישנם כמה פעמים עשרה, וביתר שאת וביתר עז כשנמצאים בד' אמותיו של הרבי, שחי כאן כמה וכמה שנים ואכן התפלל – אם כן שרוי כל אחד בהתעוררות להיות מכאן ולהבא כדבעי למיהוי, ומאחר שצועדים אל לעתיד לבא – הלכה כבית שמאי שהמחשבה לבדה