492

הוא בטבע עצמו²¹, ובדוגמא זו – יתרון ראש־חודש לגבי שבת.

י. מנהג איסור עשיית מלאכה בר"ח, הוא דוקא בנשים שהן בדוגמת הגוף ולא באנשים שהם בדוגמת הנשמה, הטעם – ומוסר ההשכל – הנוגע לנו הוא: מי זקוק לזהירות והיכר? – זה ששקוע בעניני עולם, מי שאינו שקוע בעניני עולם אינו צריך זהירות והיכר במדה כה רבה, שכן בלאו הכי אינו שייך לכך. ובמיוחד לאחר שהוא שייך לענין מנוגד – וקשור אליו. ביחס לדבר מוחשי אין צורך בראיות צדדיות מבחוץ.

דוגמת המסופר על חסיד אחד ששאלו אותו אם יש לרבי שלו רוח־הקדש – וענה: כלפי מה חשוב הדבר? יודע אני שהוא רבי, וממה נפשך – צריך הרבי לרוח הקדש, הרי יש לו, ואם לאו – מה ההתפעלות מרוח הקדש?

כעין זה כותב הרמב"ם²² שבני ישראל לא האמינו במשה רבנו בגלל המופתים, כי אם משום עינינו ראו ולא זר וכו'.

כך סיפר הרבי, שכשהיה ילד ולמד ב"חדר", שאל את המלמד ר' שמשון^*: מה ההבדל בין פרעה לבין אחרים, שנתנו לו מכות, הראו לו מופתים, והיה תמיד מתחרט על הכל. המלמד ענה לו תירוצים שונים, אבל הדבר עדיין לא נתקבל אצלו.

בסוף הסביר לו המלמד את השוני: משה היה חסיד, דווקא חב"דניק, ולכן לא חיפש מופתים. הוא רצה להביא תורה וידיעת אלקות שכן שיער שעלולה להיות השאלה: "מה שמו?" וכשיהיו לו הדברים האמורים – יקבלו אותו בני ישראל²³.

משה רבנו ידע מיד כי "בנערינו ובזקנינו נלך" ללא מופתים. פרעה לא האמין עד שראה מופתים, ולכן כאשר היתה הרווחה חזר שוב לסורו, לטבעו ומקומו הקודם.

כששמע הרבי הסבר זה נתקבל הדבר על דעתו והפסיק לשאול.

כך גם בדוגמה זו: איש שדרכו לכבוש²⁴, לברר ולכבוש את העולם, אינו צריך למופת והיכר, ואילו המלובשים בעולם צריכים להיכר.

יא. יום השבת כולל את ימי השבוע הבאים. פעמים נאמר שהשבת כוללת רק את שלשת הימים הראשונים, עד יום רביעי, ואילו שלושת הימים האחרים שייכים לשבת הבא, ופעמים נאמר שהשבת כוללת את כל השבוע הבא.

לאור זאת שהשבת כוללת את כל