473

כז. מן האמור מובן שמדור לדור, ככל שהחושך הולך וגדל, ומתגברת גם ההתעלפות, יש להזדקק יותר לתורת החסידות.

ולפיכך גילו רבותינו מדור לדור במדה יתרה והולכת ופירסמו את תורת החסידות, גם בכך שהלבישו את תורת החסידות יותר ויותר בהבנה והשגה, וגם בענין הפרסום: פרסמו אותה במדה גדלה והולכת כדי שתגיע לכל ישראל.

מובן, איפוא, גודל החוב וגודל הזכות שיש לכל אחד בהפצת מעיינות תורת החסידות ודרכי החסידות חוצה, שכן בדורנו זה, ככל שהחשך גדל יותר, ההכרח גדול יותר להזדקק לכך.

וע"י "יפוצו מעינותיך חוצה" נזכה ל"קאתי מר" במהרה בימינו.

* * * –

כח. בעבודת ה' ישנן שתי דרכים: א) "סור מרע", ב) "ועשה טוב", כלומר: האדם עוסק בעיקר ב"ועשה טוב", וממילא אין לו שייכות לרע.

ההבדל בין שתי דרכים אלו בעבודת ה' הוא, באופן כללי, ההבדל בין דרך ה"מוסר" לבין דרך החסידות.

המוסר הוא (בעיקרו) דרך של "סור מרע". האדם מתבונן עד כמה "רע ומר עזבך את הוי'"^*, עד כמה לא טוב הוא צד השמאל, היצר הרע, ולכן הוא דוחה אותו באופן של "סור", ע"י תעניות וסיגופים.

ואילו החסידות עוסקת בעיקר בהתבוננות בטוב. החסידות מסבירה ומפרטת את טוב־הטעם באלקות, הרוממות והעריבות של הנשמה. כשאדם שומע זאת – אין לו ממילא כל שייכות לרע.

האופן של אי־שייכותו לרע – שונה מכפי שעל־ידי דרך המוסר, שכן בעבודה של "סור מרע" על־פי המוסר עדיין אינו מתעלה. הוא עומד במקומו, ומאחר שהוא עומד במקומו – הוא נאלץ, כדי להשמר שלא יכשל ח"ו, לשבור את הגוף בתעניות וסיגופים.

מה־שאין־כן על־ידי העבודה של החסידות, כשהוא עוסק בטוב, התבוננות והעמקת הדעת באלקות וכו'

מתעלה הוא משום האור האלקי המאיר במוחו ולבו, שע"י כך נעשים הם למאירים יותר וקל יותר באמצעותם לעבוד את ה'. לפיכך אינו צריך לשבור את הגוף, כפי שידוע פירוש הבעש"ט⁴⁰ לפסוק "עזוב תעזוב עמו", שבגוף עצמו יעבוד את ה', משום שהגוף עצמו נעשה נעלה יותר ומזוכך יותר.

כט. לפי זה תובן הדעה⁴¹ הסוברת שהענין של חינוך קטן הוא רק במצוות עשה, ו"עשה טוב", ולא במצוות לא־תעשה, "סור מרע",