474

למרות שלכאורה כיון שצריך לחנכו – כל שכן שצריך להפרישו מאיסורא⁴².

לפי שעיקר העבודה הדרושה הוא ב"ועשה טוב", לזככו, להעלותו, וע"י

ז כך – כשיהא חייב במצוות יישמר ממילא ב"סור מרע".

ל. נשאל פעם – הבעש"ט, כמדומה – מה הוסיפה החסידות לגבי הקודמים, כ"ראשית חכמה", של"ה כו', המיוסדים אף הם על הקבלה?

על כך ענה במשל:

בשעה שגנב בא לגנוב ישנן שתי דרכים לבעל הבית להיחלץ ממנו:

דרך אחת היא שבעל הבית מתחיל לצעוק, והגנב נבהל ובורח. בכל זאת עלול להיות שהגנב יבוא שוב לגנוב.

אך ישנה דרך שניה – שבעל הבית תופס את הגנב ומשפיע עליו לחדול מלהיות גנב. זהו – הסיק – החידוש שבחסידות לגבי הקודמים.

(משיחת אחש"פ, תשט"ז)

לא. כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר פעם שאינו רוצה ח"ו למעט דמותו של מישהו, כי אם ברצונו לשוחח במעלת הענין בו דיבר.

אף עתה אין כל כוונה בדיבורים " למעט ח"ו דמותו של מי. מדובר רק במעלתה של חסידות חב"ד.

לב. ההבדל בין שיטת חב"ד לבין שיטת חסידות־פולין יתכן רק עתה. שיטת חב"ד היא שכל יהודי צריך לעמול בהבנה והשגה, באלקות, ושיטת חסידות פולין היא (כפי שידוע פתגמו של הרה"ק הר"ש קארלינער "ל): "וצדיק באמונתו יחיה" אל תיקרי יחיה (יוד חרוקה, ח' שואית) אלא: יחיה (יוד שואית, ח' פתוחה). הצדיק הוא אשר עמל, ואת השאר מחיה הצדיק באמצעות אמונת הצדיקים שלהם⁴³.

לשתי השיטות יש מקום רק עתה, ואילו לגבי לעתיד הכל מודים שאז יהיה, ומלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים"⁴⁴, לכל ישראל תהיה הבנה והשגה באלקות, כאמור: כי כולם ידעו אותי⁴⁵.

לג. כעת, הוא הזמן שלפני המשיח – ולכן, ככל הענינים שלעתיד יש צורך בעשיית "כלי" והכנה גם לכך בזמן הגלות. מאחר שה"כלי" צריך להיות מעין האור והגילוי – דורש גם עתה מעין של "כולם ידעו אותי", וכל ישראל צריכים לעמול על הבנה והשגה באלקות.

– דוגמת הנאמר ב"פרי עץ חיים"⁴⁶, ויש נוהגים כך למעשה, לטעום ממאכלי השבת ביום ששי, ככתוב:

טועמיה – חיים זכו".

– את כ"ק מו"ח אדמו"ר לא ראיתי