455

אסור לאכול בשר" היא לענין שאינו אסור בידי החיצונים, והאדם חייב לברך לפני ואחר אכילתו, אלא שכפי אימרתו של הרבי – "מה שמותר – אין בו צורך".

ה. הסברת הדברים:

מוסבר בחסידות לגבי האכילה, שבעיקרה אינה לצורך האדם כדי שיקבל מהמאכל, כי האדם נעלה בדרגתו מהמאכל, אלא לצורך המאכל עצמו, כדי שהאדם "יברר" את המאכל ויעלה אותו. המאכל רוצה ומחכה שהאדם יאכל אותו.

– הרבי סיפר, שאצל אביו הרבי נ"ע, נפל פעם המאכל מהמזלג, חייך הרבי ואמר: המאכל עדיין אינו רוצה –

אימתי רוצה המאכל שהאדם יאכל אותו? – בשעה שהאדם אוכל אותו לא משום שהוא רוצה, אלא משום שהמאכל רוצה, כלומר, הוא אוכל לצורך העלאת המאכל. ואילו אם הוא אוכל מפני שהוא – האדם – רוצה, הוא אוכל את המאכל לצורך עצמו, ברצונו לקבל מהמאכל – ואז לא זו בלבד שאינו מעלה את המאכל אלא שהמאכל אף מוריד אותו.

ירידה זו שהמאכל מוריד את האדם, מביאה לירידה גם במאכל עצמו, כי על־ידי מאכל זה נכשל האדם.

בדוגמת טעמו של רש"י⁸ על הפסוק "ואת הבהמה תהרוגו", אף שהבהמה איננה בעלת בחירה, הרי בגלל עצם העובדה שבאמצעותה נכשל אדם – מגיע לה להיהרג. כך גם ביחס למאכל, עצם העובדה שהמאכל גרם לירידה באדם, מביאה ירידה גם במאכל עצמו.

ו. כך אמר גם הרבי באחת משיחותיו⁹ בעת ההליכה ברחוב, על כל אחד לפי ערכו, לחשוב בדברי תורה, חסידות, גמרא, משניות, עין יעקב, או לכל הפחות פסוק חומש או תהלים (כביטוי "לכל הפחות" מתכוין אני לומר שלמרות שחסרה בזה ההבנה).

כשאדם הולך ברחוב ואינו חושב בדברי תורה, אומר לו האבן: גולם, מדוע אתה דורך עלי? במה יחוסך גדול מיחוסי שאתה דורך עלי?

אף שהאדם הנו בבחינת "מדבר" והאבן – "דומם" – הרי מעלתו וחשיבותו של ה"מדבר" היא בנפש האלקית השוכנת בו ובהתנהגותו על־פי שכל. אבל כשאין הוא מתנהג על־פי שכל, כשנכנסה בו רוח שטות ואינו ממלא את תפקידו – אומר לו האבן: גולם, מדוע אתה דורך עלי?

השכל האנושי שואל אמנם, מכיון שעל פי תורה מותר הדבר – הרי מותר, ומדוע אומרים שאף המותר אין בו צורך? – אלא שהענין הוא, שבזמן הגלות לא די ב"עבודה" שעל־פי טעם ודעת. יש צורך בעבודה של מסירות־נפש.