422

שהמים זכו לדבר הוא, לפי שבשעה שאמר הקב"ה "יהי רקיע בתוך המים וגו'" והבדיל בין מים עליונים למים תחתונים – בכו המים התחתונים. הם היו שרויים בתשוקה: "אנן בעינן למהוי קדם מלכא" (=רצוננו להיות לפני המלך). לפיכך הבטיחם הקב"ה שיקחו מהם מים לנסך על גבי המזבח.

פירוש הדבר שניסוך המים על גבי המזבח בחג הסוכות מסלק את ההבדלה והירידה של המים התחתונים. יתרה מזו, הם מתעלים בכך לדרגה נעלית מכפי שהיו לפני ירידתם. הרי כל ירידה היא לצורך עליה.

תוכנה הרוחני של ההבדלה בין מים עליונים למים תחתונים הוא – ההבדלה " הכללית בין מעלה לבין מטה, של רוחניות וגשמיות, "השמים – שמים לה', והארץ נתן לבני אדם".

אבל כל זה כפי שהדברים לפי סדר הבריאה, ואילו תכלית הבריאה היא "אשר ברא אלקים – לעשות" לעשות ולתקן" שבכל הענינים למטה תהיה התעלות, ובמדה נעלית מכפי שהיו לפני הירידה, כנ"ל.

והדבר מתבטא בכך ש"מים תחתונים בוכים: אנן בעינן למיהוי קדם מלכא", והקב"ה הבטיח להם ניסוך על גבי המזבח, שעל־ידו יתעלו לדרגה נעלית מלפני ירידתם.

וזה הטעם לגודל שמחת בית השואבה, שאז סרות כל המחיצות וההבדלות של העולם, אז פורצים כל גדרי והגבלות העולם, ע"י כך שמתקשרים עם הקב"ה. שמחה – פורצת גדר.

לפיכך מהוה שמחת בית השואבה מקור ושורש לכל שמחה אמיתית, שענינה פריצת גדר של עולם.

יב. אך עלולה להיות קושיא: הרי הטבע אף הוא בריאה שברא הקב"ה, וכיצד אפשר, איפוא, לעמוד נגדו? דוגמת המסופר בגמרא²⁵ ששאלו את רבי עקיבא: מדוע מותר לפרנס את העני, מאחר שהקב"ה יצר אותו חסר?

על כך התשובה:

בו ביום בו עשה הקב"ה את ההבדלה בין מעלה לבין מטה – אמר הקב"ה שתכלית ההבדלה היא לשם עליה,

מחצתי – ואני ארפא", "מחצתי" מלשון: מחיצה, כמאמר רז"ל²⁶ – יחד עם בריאת המחיצה ישנו ל"ואני ארפא", אין כאן עמידה נגד הבריאה, כי אם, אדרבה, השלמת כוונת ותכלית הבריאה.

כוונת גדרי העולם והטבע היא – לפרוץ הגדרים ו"להמשיך" את למעלה מן הטבע אל הטבע.

יג. זה, איפוא, מאמר הגמרא: מי שלא ראה שמחת בית השואבה – לא ראה שמחה מימיו. אין הגמרא מתכוונת כאן למסור סיפור דברים בעלמא, כי אם הוראה בעבודת האדם לקונו.

הגמרא קובעת הוראה: