332

הבאר הוא מים. מים אינם דבר מזין לכשעצמו, ולפיכך אומר הרמב"ם¹¹ את הטעם לכך ש"אין מערבין במים" – משום שאפשר לערב רק בדבר המזין ומים אינם דבר מזין. פעולתם של המים היא – שהיא מפזרת את המזון לכל חלקי הגוף.

וישנן אף בתורה כל שלש בחינות אלו: יש בתורה כפי שהיא נותנת לאדם באופן של פנימיות, יש בתורה כפי שהיא מגינה מבחוץ ויש בתורה כפי שהיא מחלקת אותן שתי הבחינות האמורות לכל ישראל.

ג. הוסבר לעיל שתורה היא מלשון הוראה, כלומר: שהתורה מלמדת התנהגות בחיי יום יום. זו בחינה של התורה כפי שהיא נותנת בפנימיות – כדוגמת המן. יש להבינה ולקלטה בפנימיות, כדי לדעת כיצד צריכה להיות ההתנהגות של האדם עצמו, של בני ביתו ובניו אחריו.

לגבי בחינה זו של התורה בה היא דומה למן – קיימים הבדלים בין יהודי אחד לרעהו, שכן מאחר שהדבר שייך לפנימיות הריהו לכל אחד לפי דרכו. כשם שבמן היו דרגות שונות – מ"לחם" ועד "דכו במדכה וגו'" ¹²: לצדיקים היה המן מוכן ושונה הדבר לרשעים – בענני הכבוד ובבאר לא היו כל הבדלים, כי אם אך ורק במן, משום שהוא ענין של פנימיות – כך גם בתורה: יש כאלה שבאין אפשרות אחרת יוצאים הם ידי חובת מצות תלמוד תורה בקריאת שמע¹³ ויש כאלה שחובת תלמוד תורה המוטלת עליהם היא דוקא כל היום¹⁴.

הוא הדבר גם ביחד להידורי מצוה¹⁵, ואף יתר על כן: ישנם הידורים שמי שהגיע לדרגה המתאימה חייב בהם אבל מי שאינו שייך לכך – אסור לעשותן, משום "מחזי כיוהרא" וכיוצא בזה. סתם אדם אסור לעשות כן, ואילו אדם חשוב חייב לעשות, ואם לאו – יש בדבר משום חילול השם ח"ו¹⁶.

ד. ענין נוסף יש בתורה, שבו הוא דומה לענני הכבוד, בכך שהוא מגין מבחוץ.

כשמגיע זמנו של אדם לצאת אל המדבר, והכוונה כאן לכלל העולם הזה הנקרא: "עולם הקליפות וסטרא אחרא" ¹⁷, "מדבר גדול ונורא אשר אין בו מים", כי אם "קליפות", "נחש שרף ועקרב", מגין אז עליו כח מסירות הנפש הטבוע בכל אחד מישראל, בכל בני ישראל, משום ש"ישראל" – ראשי תיבות: יש ששים רבוא אותיות לתורה¹⁸, והרי כשרותו של ספר תורה