330

פרשתנו היא הרי הענין של "ויקח קרח", שחלק על כהונת אהרן וטען: "כולם קדושים". קיימת טענת "כולם קדושים": כל אחד מסוגל לפסוק הלכה כרצונו, כל אחד פוסק את המותר ואת האסור. יש, איפוא, לדעת שזו היתה שיטת קרח, וממנה נובעת מחלוקת בינם לבין עצמם – "מחלוקת שאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח ועדתו"²⁶. צריכה להיות התבטלות לבעלי התורה, לאלו המסוגלים לפסוק על פי תורה, עד כדי כך שפסק ההלכה שלהם משפיע על המציאות, שכן ידוע שהתורה שולטת על המציאות.

כן יש "לקחת" מפרשתנו את הענין שדובר ביחס ל"מתנות כהונה", כפי " הסברת הרמב"ם: "כל חלב להוי'"²⁷. כשאדם נותן לעני, ובכך הוא נותן לה' – "מלוה ה' חונן דל", עליו לתת " מהמובחר, וכך בבית תפלה.

פירוש הדבר שהמובחר שבזמן, המובחר שבכחות, המובחר שבכל השייך לאדם יש לתת לה'. המובחר והיקר לאדם הם הרי ילדיו – עליו, איפוא, לתת לה' את הילדים ואת המובחר שבזמנם, כלומר: את השנים הראשונות שלהם.

– אז זוכה הוא ל"ברכת כהנים": "יברכך בבנים ובממון", "וישמרך" – שהממון ינוצל לצרכים בריאים ושמחים. כבר דובר פעם שבכך שאדם זוכה לממון – עדיין אינו בטוח, שכן כאשר כספו מוצא לרופאים הרי ראוי היה יותר שיהיה בריא ושלא יהיו לו הדולרים לרופאים. בברכת "וישמרך" היא שהכסף ינוצל לצרכים בריאים ושמחים.

והסיום: "וישם לך שלום". "לא מצא הקב"ה כלי המחזיק ברכה לישראל אלא השלום"²⁸: כלומר גם כש"בכל אשר תעשה", שהוא הכלי לברכה, הוא כלי מועט – ישנו ענין השלום שהוא "מחזיק ברכה".

ולאחר מכן – "ואני אברכם".

תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר"²⁹, וכשניתנות לה' "מתנות כהונה", כפי שנאמר בגמרא³⁰:

אלקיכם כהן הוא", הרי "ואני אברכם", שהיא מרובה על העיקר.

ל"ואני אברכם" ישנם שני פירושים³¹: א) לכהנים. ב) לישראל. ובהתאם לאמור: "אברכם" לכהנים שבנפשו – ברכה ברוחניות, שתהיה לאדם חיוניות ועריבות בלימוד התורה וקיום המצוות, ו"ברכה לישראל" – בכל דרכיך" ובגשמיות בכל הדרוש.

(משיחת ש"פ קרח, תשי"ד)