322
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אדרבא, משה רבינו אמר13: "ואם אין – מחני נא מספרך אשר כתבת".
משה רבינו סיכן עצמו לטובת כל ישראל, ולמרות שעל פי שכל, על פי טעם ודעת, אין מקום להתפלל על חוטאים בעגל, ובזדון – הסתכן משה, ברצון עז ובמסירת נפש, שלמעלה מטעם ודעת, גם עבורם, ורק הנהגה זו, מכונה בזהר הקדוש, נשמתא דאורייתא: "שלימו כדקא יאות". וזו הדרך שלאחר מתן תורה, זה סימנו של "רעיה מהימנא".
מנהיג הדור, ובפרט לאחר מתן תורה, מסתכן למען כלל ישראל בלי יוצא מהכלל, בין אם השכל מסכים לזה ובין אם לאו, אינו מסתגר בתיבה עם בניו ואשתו ונשי בניו אתו, ושאר בני ישראל – לא בעי רחמי עלייהו. משום שהם כו', ובגין כך איקרון מי המבול על שמי' (ולפיכך נקראים מי המבול על שמו)14.
רועה ישראל מסתכן, ובמסירת נפשו בפועל, למען דור, שהוא, אפי' דור המדבר, שעליהם אומר רבי עקיבא – למרות היותו אוהב ישראל, ואומר15: ואהבת לרעך כמוך זהו כלל גדול בתורה – אין להם חלק לעולם הבא16. משה רבינו, הרועה הנאמן, מוסר נפשו גם עבורם, ונשאר במדבר בגללם, וכנאמר במדרש17, לפסוק צדקת הוי' עשה ומשפטיו עם ישראל, שמשה רבינו נשאר במדבר כדי להביא את דור המדבר אתו.
ה. בכך יובן מדוע התפלל משה רבנו למען יהושע דוקא: "י־ה יושיעך מעצת מרגלים", אף שלמען אחרים לא התפלל.
בחסידות18 מוסבר טעם לכך שהמרגלים לא רצו ליכנס לארץ ישראל, משום שלא רצו להתעסק בגשמיות העולם. במדבר לא היה לישראל עסק עם הגשמיות, שכן אכלו לחם מן השמים, שתו מים מבארה של מרים, ואפילו הלבושים נוקו וגוהצו על ידי ענני הכבוד19, לכן, לא רצו המרגלים לצאת מהמדבר וליכנס לארץ ישראל, ולעסוק בחרישה וזריעה, ובבני אדם חורשים וזורעים.
לעצמם, יתכן שזו דרך טובה, וכמדובר לעיל שיש צדיקים שהנהגתם בקו הגבורות, אבל עבור רועה הדור ומנהיגו, כדי לבצע כוונת דירה בתחתונים יש הכרח בהתבטלות עצמית לחלוטין ונחיתה לבעיות הדור.
לכן, לא נתן כלב ידו למרגלים, שכן לכלב היתה התבטלות כלפי משה רבינו מנהיג הדור, וכנאמר20: "ויהס כלב את העם אל משה", שמשה הוא בחינת "ונחנו מ"ה", ביטול עצמי,
הערות
- 13. שמות לב, לב.
- 14. זהר חלק א סז, ב.
- 15. ראה הערה 3.
- 16. סנהדרין קח, א.
- 17. במדבר רבה יט, יג.
- 18. לקו"ת במדבר לו, ד.
- 19. דברים ח, ד. ורש"י שם.
- 20. במדבר יג, ל.
רש"י על דברים ח׳:ד׳ - הטקסט מספריא
שמלתך לא בלתה. עַנְנֵי כָבוֹד הָיוּ שָׁפִים בִּכְסוּתָם וּמְגַהֲצִים אוֹתָם כְּמִין כֵּלִים מְגֹהָצִים, וְאַף קְטַנֵּיהֶם כְּמוֹ שֶׁהָיוּ גְדֵלִים הָיָה גָּדֵל לְבוּשָׁן עִמָּהֶם, כַּלְּבוּשׁ הַזֶּה שֶׁל חֹמֶט שֶׁגָּדֵל עִמּוֹ (עי' ילקוט שמעוני תת"ן):
לא בצקה. לֹא נָפְחָה כְּבָצֵק, כְּדֶרֶךְ הוֹלְכֵי יָחֵף שֶׁרַגְלֵיהֶם נְפוּחוֹת:
שמלתך לא בלתה THY RAIMENT DID NOT WEAR OUT — the clouds of Divine Glory used to rub the dirt off their clothes and bleach them so that they looked like new white articles, and also, their children, as they grew, their clothes grew with them, just like the clothes (shell) of a snail which grows with it (cf. Shir HaShirim Rabbah 4:11; Yalkut Shimoni on Torah 850).
לא בצקה This means: [AND THY FOOT] DID NOT SWELL like dough (בצק), as is usual with those who walk barefoot — that their feet become swollen.
מצוטט ב־4 עמודים
תורת מנחם 2
- לג - שנת תשכ"ב - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ בחוקותי, כ"ב אייר, ה'תשכ"ב לקו"ש ח"ב ע' 322
- נח - שנת תש"ל - חלק ראשון ‹ שיחת ש"פ וירא, כ"ף מרחשון, ה'תש"ל לקו"ש ח"ב ע' 322
ספר המאמרים ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 2
- תרצ"ב-תרצ"ג ‹ תרצ"ב ‹ בס"ד ליל א' דחה"ש רצ"ב לנדואַראָוע ‹ שסט לקו"ש ח"ב ע' 322
- תרצ"ב-תרצ"ג ‹ תרצ"ב ‹ בס"ד. ל"ג בעומר רצ"ב · קשוה"ת בתי שיינא תי' ‹ שסא לקו"ש ח"ב ע' 322
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

