323

ביטול במציאות²¹, לפיכך, כלב – רוח אחרת היתה עמו.

וזה הטעם לכך שמשה התפלל על יהושע דוקא, כי משה ידע שיהושע יירש את מקומו בהנהגת הדור. שהרי אלדד ומידד מתנבאים במחנה: משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ²², לכן התפלל עליו: "י־ה יושיעך מעצת מרגלים", גם בשעה שכשרים היו, כי מנהיג הדור חייב להתמסר לכולם.

(משיחת ש"פ שלח, תשט"ו)

ו. נאמר במדרש שמשה רבינו אמר להקב"ה: מה תועלת בנתינת – התורה והמצוות לישראל, והרי הם נמצאים בעולם הזה, הגשמי והחומרי, " ועלולים הם לשכוח את כל הענין. השיבו הקב"ה: אתן להם מצות ציצית, " שעל ידה יזכרו על כל המצוות, ש"ציצית" – בגימטריא שש מאות, ועם שמונת החוטים וחמשת הקשרים, הרי הם תרי"ג. מזכיר, איפוא, דבר זה את כל המצות. וכמו שנאמר²³ "וראיתם אותו – וזכרתם את כל מצוות הוי'".

לכאורה אין זה מובן, מאחר והציצית באה להזכיר על המצוות, לשם מה יש צורך בטלית? העיקר הוא הרי הציצית, המזכירות על תרי"ג המצוות כנ"ל, א"כ הי' אפשר לקחת את הציצית לבדן, ולשם מה יש צורך בטלית? אלא: טלית הוא "מקיף", שהרי אינו מזון שהאדם מעכלו בקרבו, כי אם מלבוש המקיפו מבחוץ, ואין הוא מסוגל לקלוט אותו בתוכו. יש לדעת, איפוא, שתרי"ג המצוות הרמוזות בציצית, נובעות מ"טלית", היינו ממקור שלמעלה מהשכל.

אם יקח את הציצית לבדן, בלי טלית, לא יקיים כל מצוה, ואין הדבר מזכיר לו כלום. רק כשלוקח הציצית התלויות בטלית, כלומר, שיודע ומכיר שכל התורה והמצוות, מקורן בדבר שלמעלה מן השכל ואינו ניתן להשגה

אז מהווה הדבר מצוה.

ז. בסיום פרשת ציצית, נאמר²⁴:

אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים". עלול אדם לעשות

חשבון", שדרך התורה היא היפוכה של דרך העולם: הוא נדרש לשמור שבת ויום טוב, ועוד להוסיף עליהם מחול על הקדש²⁵, למרות שיש לו מתחרים גויים, ולהבדיל בני ישראל שאינם שומרי שבת. הוא נדרש מיד בקומו משנתו להתפלל, ואח"כ ללמוד, ורק לאחר מכן – להתפנות למסחרו. ובהיותו שקוע כבר בעסק, הוא נדרש, בעצם היום, בעיצומו של מסחר, להתפלל מנחה – שזהו הרי גודל החביבות של תפלת מנחה. בערב עליו שוב להתפלל תפלת ערבית ולקרא קריאת שמע שעל המטה. כן הוא