116

"וימררו את חייהם – היא התורה כי חיינו, בעבודה קשה – דא קושיא, בחומר – דא קל וחומר, ובכל עבודה בשדה – דא ברייתא, ובלבנים – דא ליבון הלכתא", עיין שם באריכות.

יד. כשם שענין הגלות לפי פשוטו ניתן להחלפה לענינים רוחניים, כך גם יגיעת וטרדת הפרנסה (שהיא עיקר הגלות¹⁷) אפשר להחליף ביגיעה וטרדה בתורה.

עיקרן של טרדות הפרנסה הוא הרי "רבות מחשבות בלב איש"¹⁸ עד כדי אי ידיעה מה לעשות – וזה ניתן להחלפה ביגיעה וטרדה בתורה: אדם יעמול וייגע בתורה עד שתתעוררנה אצלו סברה לכאן וסברה לכאן ולא ידע להכריע, דבר שהוא מייגע ומטריד מאד.

– הגאון הרוגצ'ובי אמר פעם שהיום הקשה עבורו בשבוע הוא יום השבת. בימי החול הרי כשנוצר אצלו זרם חזק של עיון ומתרוצצות סברות לכאן ולכאן יש לו עצה – של כתיבה, שכן אותיות הכתב מגבילות את שטף השכל וקל אז יותר להכריע, ואילו בשבת אין לו הרי עצה זו וחייב הוא, איפוא, להתייגע מאד עד שיוכל להכריע.

וכפי שמסופר¹⁹ שבשעה שאדמו"ר האמצעי היה אומר חסידות היתה שוררת דממה ועם זאת היה אומר אז לעתים: Wא,© Wא.© כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע הסביר זאת שהיה זה כדי לעצור את "נביעת המוחין".

לכאורה: לשם מה צורך בעצירת נביעת המוחין?

בהתאם למה שדובר יובן הדבר שכן משום נביעת המוחין קשה להתעכב ולהכריע בהחלטיות: מופיעה מיד העמקה גדולה יותר המעוררת סברה הפוכה, כביטוי הרגיל במאמרי אדמו"ר האמצעי: "דלא כנ"ל".

טו. אחד הענינים הראשיים שהיו בגלות מצרים הוא: "עבודת פרך". הגמרא מסבירה²⁰ את תוכנה של עבודת הפרך בכך שנתנו "עבודות אנשים לנשים ועבודות נשים לאנשים", דבר שהוא בלתי רגיל.

גם פרט זה שבעבודת פרך יש להחליף לבחינתו הרוחנית: שתהא העבודה בתורה ומצוות יתר על הרגילות.

וכשם שבעבודת פרך שבגשמיות קלה יותר עבודת הנשים מעבודת הגברים, שהרי "איש – דרכו לכבוש ואין אשה דרכה לכבוש"²¹, ובכל זאת נחשבת היא לעבודת פרך משום העובדה שאין הם רגילים בה.

– כך גם ברוחניות: העבודה עצמה יכולה להיות דבר קטן, אך מאחר שבגללה חייב האדם לשנות את הרגלו