107

הלשון של "וכי תאמרו" גו'? יתר על כן: לשם מה צריכה התורה לעורר קושיא? – אך מאחר שישנה השאלה בתורה – הכרחי לומר שיש מקום לקושיא גם בקדושה.

פירוש הדברים שהחידוש שבשמיטה אינו בכך שהדברים מסתדרים בצורה שאין מלכתחלה מקום לקושיא – אלא שמתעוררת קושיא, ודוקא קושיא חזקה, ועם זאת שובת האדם מן המלאכות כפי שציוה הקב"ה.

מצות השמיטה קשורה במקום ובדברים שלגביהם יש מקום לקושיא, ובכל זאת אין הדבר משפיע על בני ישראל. לפיכך: "וצויתי את ברכתי".

אותו "וצויתי את ברכתי" אינו בצורה כזו שלא יהא צורך בתבואות הארץ, כפי שהיה לגבי משה שלחם לא אכל ומים לא שתה³², גם לא בצורה כזו שבאכילה של השנה הששית יימשך השובע לשנה השביעית כבאליהו הנביא שניזון ארבעים יום בכח אכילה אחת³³, כי אם "וצויתי את ברכתי" כך שיהיה לחם ומזון בשנה השביעית עצמה.

ולא כבמן, בו הורגשו כל הטעמים³⁴ ולא היתה בו פסולת³⁵, אלא לחם גשמי פשוט שבו גם חסרונות ופסולת של גשמיות.

דברים אלו לא יהיו בהר סיני, או במדבר, כי אם בשדות וכרמי ארץ ישראל.

– למרות שהדבר קשור כל כך בגשמיות, ואף בחומריות, עד שמתעוררת הקושיא: "וכי תאמרו – מה נאכל" מקיים אדם, בכל זאת, את המצוה בקבלת־עול, לפיכך – "וצויתי את ברכתי" במזון הגשמי למטה מטה.

כך יובן הדבר שעל אף העובדה שנאמר בשמיטה: "ושבתה הארץ שבת להוי'"³⁶ כשם שנאמר בשבת³⁷ – מהווים בכל זאת ימי השנה ימי חול פשוטים. לא כבשבת האסורה במלאכה, אף לא כביום־טוב, בו מותרות מלאכות אוכל־נפש בלבד ואסורות שאר המלאכות. בשמיטה מותרות כל המלאכות, הימים ימי חול רגילים, וה"שבת להוי'" דרושה בענינים ארציים פשוטים של "שהכל דורסין עליה", שם יש צורך ב"שבת להוי'".

יג. כך יובן מדוע הברכה של "וציויתי את ברכתי", המשכתה והבאתה לידי גילוי מן הפנימיות שלה, היתה בעיקר בחלקו של אשר.

– לשם ביצוע העבודה של "שבת להוי'" בענינים הגשמיים ובמקום של העלמות והסתרים, אף עד כדי מקום של קושיות, יש להזדקק דוקא לקבלת־עול, שכן בכוחה של קבלת־