51

הדבר הוא משום כבודו, דבר שאינו שייך אלא לאחר הנישואין, ואילו מפי הרבי שמעתי שאין על החתן להמצא ביחידות גם ימים מועטים קודם לנישואין – משום שמירה.

יד. הקשר שבין הנישואין לבחינת גן־עדן מוצא את ביטויו גם בברכות הנישואין – "שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן־עדן מקדם".

אפשר להסביר את הקשר, על־פי הידוע שגן־עדן אינו סובל רע, ובהתאם למבואר שגירוש אדם הראשון מגן־עדן אחר החטא, היה משום שגן־עדן אינו סובל רע.

טו. העולמות שהם בדרגה פחותה מגן־עדן, חלוקים בדרגותיהם, ובאורח כללי הם נחלקים לשלוש בחינות: עשיה, יצירה ובריאה.

עולם העשיה – רובו רע. ומשום כך אפשרית בו התגברות הרע על הטוב. בעולם היצירה – שקולים הרע והטוב – "מחצה על מחצה". ועולם הבריאה – רובו טוב⁵⁴.

מכאן נובע ההבדל בין התלמוד הבבלי לבין התלמוד הירושלמי: ההשפעה העליונה בחוץ־לארץ⁵⁵ היא באמצעות עולם העשיה, ומשום־כך – רוב הלימוד בתלמוד בבלי הוא בצורת קושיות ותירוצים, שדרכם בא הבירור.

כענין המסופר אדות האריז"ל שהיה "לומד ששה דרכים בהלכה ומקשה בכוח עד שנלאה מאד ומזיע זיעה גדולה ועל־ידי־כך היה משבר את הקליפות שהן סוד הקושיות כו'⁵⁶" –

בארץ־ישראל באה ההשפעה דרך עולם היצירה, ולכן הלימוד בתלמוד הירושלמי, בדרך כלל הוא באופן ישר.

אמנם מצויות גם בירושלמי קושיות, אלא שמיד באים תירוציהן, כלומר אין ניתנת להן האפשרות של התגברות, כעין עולם היצירה, שמצויה בו בחינת הרע – ממנו מתהווה אפשרות של קושיות, בהתאם למבואר באגרת־הקדש (סימן כ"ו) ע"פ הזהר – אם כי אין לרע כל התגברות.

ומכאן גם ההסבר לכך שבששת ימי החול⁵⁷ חייב רוב זמן הלימוד להיות בגליא דתורה – שני שלישי הזמן בנגלה ושליש בחסידות – ובשבת⁵⁸ צריך הלימוד להיות בפנימיות התורה. כי בששת ימי החול נוחת האור דרך לבושי העשיה והיצירה, שבהם יש מקום לרע, ויש לבררו באמצעות נגלה דתורה, העוסקת בבירור עניני עולם־הזה וכו'.

אך בשבת⁵⁹ שאז מגיע האור על־ידי התלבשות בעולם הבריאה בלבד, על הלימוד להיות בפנימיות התורה, אילנא דחיי, שהיא נעלית מענין הבירורים.

וזו משמעות שתי הבחינות: הריעו