49

ושתים שנים מאז הולדתו של יצחק ולמעשה היה אז רק בן ששים שנה, כי בשנים שהיה בגן־עדן היה למעלה מהזמן – ואברהם היה אז בן מאה ששים ושתים שנה. כשנכנס יצחק לדרגת "עולם" וזמן, לא נמנו שנתיים אלו בחשבון שנותיו, הוא היה אז בן ששים בלבד.

יש שאדם מתעלה לדרגה עליונה מן הזמן, אבל בהכנסו אחר־כך לדרגת ה"זמן" ניכר הדבר. דומה לכך מסופר על הבעש"ט³⁶ שכתב לגיסו רבי גרשון ביחס לעובדה שלמעשה אירעה כעבור זמן, שכן עלה לעולם היצירה כו' ושם נסקרים (י' או) ט"ו שנים בסקירה אחת. אך דבר זה לא הביא לחריגתו מדרגת הזמן של עולם־הזה וביחוד מאחר שגופו היה שרוי למטה גם בשעת העליה, מה שאין כן לגבי יצחק.

ומצב זה של שהיה בגן־עדן השאיר רישומו ביצחק גם בהיותו אחר־כך למטה. כפי שהתבטא יצחק "כריח שדה אשר ברכו הוי'" – גן־עדן³⁷. לכאורה: מנין ידע זאת? – על יסוד זכירתו את תקופת שהייתו בגן־עדן. למרות שבירידת כל נשמה מגן־עדן למטה ישנה התופעה של "בא מלאך וסטרו על פיו³⁸ כדי שמצבה הקודם לא יגרום לבלבול אורח וסדר עבודת השם הדרושה למטה – כשם שבעת שהנשמה צריכה לעלות למעלה, עליה לשכוח "חיזו דהאי עלמא"³⁹ – הרי בענינו של יצחק היה החידוש של השראת עניני גן העדן למטה.

י. אמרו רז"ל⁴⁰ "אין קורין אבות אלא לשלשה" ונאמר ההסבר על כך⁴¹ שהשוני בין השבטים לאבות הוא, שאין הכרח שתמצאנה בנפשו של כל בן־ישראל כל המדרגות של כל אחד מהשבטים, ואילו מדרגות האבות ישנם בנפש כל יהודי. ומשום כך אומר כל יהודי: אלקי אברהם, אלקי יצחק ואלקי יעקב⁴² – כי כל אחד מן האבות מנחיל מאורח עבודתו – סיוע לכל יהודי בעבודתו הוא. מובן, איפוא, שהענין האמור, של השראת בחינת גן־עדן ב"עולם", ששרר לגבי יצחק – יש לו נגיעה ישירה לכל בן־ישראל.

כגון דא נאמר גם לגבי שבת: "מיניה מתברכין כולהו יומין"⁴³. ענינה של השבת הוא התעלות למעלה מבחינת זמן (כמו שנתבאר במאמר) ובכל זאת, קשור הוא בעבודת ה' במשך כל השבוע.

משום כך, יש צורך בהזכרת השבת בכל יום⁴⁴ – יום ראשון בשבת; יום שני בשבת וכו', דבר זה הוא בכלל מצוות "זכור את יום השבת". כפי שמסופר על שמאי הזקן⁴⁵ שעל כל דבר אמר – לכבוד שבת.