12
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
להחל לחזור בתשובה", לפני כן לא היתה האפשרות לחזור בתשובה הראויה, משום ש"טפלו" בענינים פחותים, אבל אחרי יום־כפור יש להחל לחזור בתשובה, לפי פנימיות ענינה.
טו. זהו הענין, באופן כללי: של עבודת התשובה ומסירות נפש – מה לי קטלא כולה, מה לי קטלא פלגא: מחד גיסא גם במצב רוחני ירוד הרי כל כפיה עצמית כלפי הקב"ה נחשבת למסירות נפש משום ש"קטלא פלגא" כ"קטלא כולה".
ולאידך גיסא, גם המגיעים לדרגות נעלות, אי אפשר להם לצאת ידי חובה בעבודה של טעם ודעת בלבד, אלא יש הכרח במסירות נפש – "קטלא כולה".
וכשזו חסרה – אין פירוש הדבר גרעון של פרט מסוים, פרט של מסירות נפש, כי אם כל ההתקשרות לאלקות היא פגומה, שהרי "מרום וקדוש אשכון, ואת דכא ושפל רוח" – דוקא.
וכדאיתא בגמרא43 שאף שישנה עבודת "בכל לבבך ובכל נפשך" אלא שחסר ה"בכל מאדך" – הרי זו בחינת "אין עושין רצונו של מקום" ובריבוי ההשתלשלות אפשר להגיע ל"אין עושין רצונו של מקום" כפשוטו.
שונים הדברים כשישנה העבודה של מסירות נפש "ובכל מאדך", כל חד לפום שיעורא דיליה, אף אם היא בצורות הפשוטות, הרי זו בחינת "עושין רצונו של מקום" המביאה לידי "ועמדו זרים ורעו צאנכם"44 כשגם ה"זרים" לא רק שאינם מונעים אלא גם מסייעים45.
טז. הלך רוח של מסירות הנפש – פירושו – היציאה מהמציאות העצמית. ברם, הכוונה היא שגם אחר כך בחזרה אל ה"מציאות" תורגש התנועה של מסירות נפש.
כפי שהוסבר46 במעלת האחדות דשמיני־עצרת שהיא "נמשכת" גם בימות החול שאחרי שמיני־עצרת.
וזה גם מרומז בענין המבול. בשעת המבול היה שטפון כל היקום, עד למצב כזה שאף המזלות לא פעלו47. היה זה ביטול העולם. כל הבריאה היתה מופשטת מעניני העולם ונתונה ב"תיבה" – אותיות התורה והתפלה.
– כדרך עבודת חדש תשרי, שהיא ההפשטה מהעולם, "ותנח התיבה בחדש השביעי" – מפורש בזהר48 ומבואר בלקוטי־תורה49 שזוהי עבודת חודש תשרי (החודש השביעי מניסן) –
ברם המטרה לא התבטאה במבול עצמו, אלא ביציאה מהתיבה לעולם, שאף בעניני העולם יעמדו באותה דרגה כבתוך התיבה.
הערות
- 43. ברכות לה, ב.
- 44. ישעי' סא, ה.
- 45. ברכות לה, ב.
- 46. ראה לקו"ש ח"ב [המתורגם] ע' 4־133 ואילך.
- 47. ירושלמי פסחים פרק א הלכה א. ב"ר פרשה כה, ב. ופרשה לד, יא.
- 48. חלק ג' קמט, ב.
- 49. לקו"ת לג"פ (אוה"ת נח כרך ג' תרמג, ב).
בראשית רבה כ״ה:ב׳ - הטקסט מספריא
וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר (בראשית ה, כט), רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הַשֵּׁם וְלֹא הַשֵּׁם הוּא הַמִּדְרָשׁ, לָא הֲוָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר אֶלָּא נֹחַ זֶה יְנִיחֵנוּ, אוֹ נַחְמָן זֶה יְנַחֲמֵנוּ, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן הִשְׁלִיטוֹ עַל הַכֹּל, הַפָּרָה הָיְתָה נִשְׁמַעַת לַחוֹרֵשׁ, וְהַתֶּלֶם נִשְׁמַע לַחוֹרֵשׁ, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם מָרְדוּ עָלָיו, הַפָּרָה לֹא הָיְתָה נִשְׁמַעַת לַחוֹרֵשׁ, וְהַתֶּלֶם לֹא הָיָה נִשְׁמַע לַחוֹרֵשׁ, כֵּיוָן שֶׁעָמַד נֹחַ, נָחוּ. וּמְנָא לָן, נֶאֱמַר כָּאן נְיָחָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות כג, יב): לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ, מַה נְּיָחָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן נְיָחַת שׁוֹר, אַף נְיָחָה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן נְיָחַת שׁוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לֹא הַשֵּׁם הוּא הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הַשֵּׁם, וְלֹא הֲוָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר אֶלָּא אוֹ נֹחַ זֶה יְנִיחֵנוּ, אוֹ נַחְמָן זֶה יְנַחֲמֵנוּ, אֶלָּא עַד שֶׁלֹא עָמַד נֹחַ הָיוּ הַמַּיִם עוֹלִים וּמְצִיפִים אוֹתָם בְּתוֹךְ קִבְרֵיהֶם. שְׁתֵּי פְעָמִים כְּתִיב (עמוס ה, ח): הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם, כְּנֶגֶד שְׁתֵּי פְּעָמִים שֶׁהָיוּ הַמַּיִם עוֹלִים וּמְצִיפִין אוֹתָן בְּתוֹךְ קִבְרֵיהֶם, אַחַת בְּשַׁחֲרִית וְאַחַת בְּעַרְבִית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פח, ו): כְּמוֹ חֲלָלִים שֹׁכְבֵי קֶבֶר, שׁוֹכְבִים שֶׁלָּהֶם חֲלָלִים הָיוּ, כֵּיוָן שֶׁעָמַד נֹחַ, נָחוּ. נֶאֱמַר כָּאן נְיָחָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן נְיָחָה (ישעיה נז, ב): יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, מַה נְּיָחָה הָאָמוּר לְהַלָּן נְיָחַת קֶבֶר, אַף נְיָחָה הָאֲמוּרָה כָּאן נְיָחַת קֶבֶר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר לְשֵׁם קָרְבָּנוֹ נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, כא): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר לְשֵׁם נַחַת הַתֵּבָה נִקְרָא, דִּכְתִיב (בראשית ח, ד): וַתָּנַח הַתֵּבָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שִׁמְשׁוּ הַמַּזָלוֹת כָּל אוֹתָן שְׁנִים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹנָתָן שִׁמְּשׁוּ אֶלָּא שֶׁלֹא הָיָה רִשּׁוּמָן נִכָּר. (בראשית ח, כב): לֹא יִשְׁבֹּתוּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר לֹא יִשְׁבֹּתוּ, מִכָּאן שֶׁלֹא שָׁבְתוּ. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא יִשְׁבֹּתוּ, מִכָּאן שֶׁשָּׁבָתוּ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.