13
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יז. וכאן קשר נוסף בין מי המבול למי המקוה:
הרמב"ם אומר50 שגמר הטהרה אינו בעת שנמצאים בתוך מי המקוה אלא כשיוצאים ממנו. זאת־אומרת שבעת היציאה מהמקוה צריך להיות ניכר באדם שהיה במקוה.
כך גם בענין "בוא אל התיבה" – לתיבות התורה והתפלה, אין תכלית הכוונה ה"ביטול במציאות" שבשעת התפלה והתורה, אלא שגם אחרי התפלה והתורה תהיה אותה דרגה כבשעת התורה והתפלה.
כאמור (לעיל סעיף ח) אודות הבעש"ט שלא היה בטוח לפני התפלה במה שיהיה אתו אחרי התפלה, בגלל ההתבטלות וכלות הנפש שבתפלה, ולמרות זאת חזר אחר כך לעולם משום שזה עיקר הכוונה.
יח. כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר פעם51 ששבוע פרשת נח הוא שבוע עגום, ובפרשת לך לך מתחיל להיות שמח משום הולדת אברהם אבינו. וביחוד לפי הפירוש הפנימי שב"לך לך גו' אשר אראך", שמראים מעלת הנשמות.
יתן השי"ת שכל הענינים שמאיזו סבה שהיא הם לעת עתה עגומים – הרי כשם שנכנסים אנו לפרשת לך לך, יהפכו לשמחים וטוב הנראה והנגלה.
(משיחת ש"פ נח תשי"ז)
הערות
- 50. הלכות אבות הטומאה פרק ו, הלכה טז. וראה בכסף משנה שם.
- 51. ביקור שיקאגא ע' 8.
משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות ו׳:ט״ז - הטקסט מספריא
הנוגע באב מאבות הטומאות המושלך בתוך המקוה כגון נבילה או שרץ או משכב שהוא במקוה ונגע בו ה"ז טמא שנאמר אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונוגע בנבלתם יטמא אפילו כשהן בתוך המקוה מטמאין וכשיעלה מן המקוה זה הנוגע יטהר [והנושאן מטמא בגדים בשעת נשיאתן ואם נגע באוכלים עד שלא פירש הרי הן ראשון לטומאה כמו שביארנו] וכן זב שדרס על המשכב שהוא מונח במקוה הרי המשכב טמא וכשיעלה המשכב מן המקוה יטהר שהרי עלתה לו טבילה וזה הנוגע במשכב כשהוא במקוה אם פשט ידו ונוגע חוץ למקוה הרי זה מטמא בגדים וא"צ לומר שהוא מטמא אוכלין ומשקין:
מצוטט ב־2 עמודים
תורת מנחם 1
ספר השיחות ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1
- תרפ"ח-תרצ"א ‹ ספר השיחות - תרפ"ט ‹ ר"ד מסעודת מוצאי יוהכ"פ, תרפ"ט ‹ 25 לקוטי שיחות ח"א ע' 13
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

