289
ובתור שלוחים של אחד, כ"ק מו"ח אדמו"ר, נשיא דורינו, שהנשיא הוא הכל21 —
הי"ב22 — המזכיר ומעורר וממשיך השפעת כל אחד עשר כינוסים שקדמוהו והי' בהם גם הכנה, הכנה רבתי לכינוס זה.
ביום הראשון — הנקרא בתורה אור24, ובתורה עצמה ב"פתח דבריך יאיר25", יום אחד, שלא הי' בעולם אלא אחד23, ונמשך בכל הימים שלאחרי זה ע"י אשר "אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים אין עוד מלבדו26",
לס' "כי תעשה הטוב והישר" — ציווי נתינת כח27 וגם הבטחה28 בזה, למלאות כוונת ומטרת השליחות, לפעול בכאו"א מבנ"י, שיהיו, בלשון רבותינו "נרות להאיר29", להאיר נר מצוה ותורה אור30, כולל ובמיוחד — הפצת מאור שבתורה, פנימיות התורה31,
בישיבת תומכי תמימים — ע"פ מה שנאמר "תמים תהי'32 עם הוי' אלקיך33".
ליובאַוויטש — ע"ש ענין האהבה ("ליובאַ" — בשפת המדינה ההיא34), היינו שהעבודה דהפצת התורה והיהדות חדורה באהבת ישראל ואחדות ישראל,
הערות
- 21. שהנשיא הוא הכל : פרש"י עה"פ חוקת כא, כא (מתנחומא חוקת כג). וראה רמב"ם הל' מלכים פ"ג ה"ו: לבו (של מלך) הוא לב כל קהל ישראל. וראה לקו"ש חי"ט ע' 165 ואילך.
- 22. הי"ב :מעורר ומזכיר וממשיך זכות שנים עשר שבטי י"ה.
- 24. תורה אור : משלי ו, כג.
- 25. פתח דבריך יאיר : תהלים קיט, קל. וראה ב"ר רפ"ג. פרש"י עה"פ.
- 23. הנקרא בתורה. . יום אחד. . אלא אחד : בראשית א, ה. פרש"י עה"פ (בשם ב"ר — פ"ג, ח).
- 26. אתה. . מלבדו : ואתחנן ד, לה.
- 27. ציווי נתינת כח : כי הרי אינו מבקש אלא לפי כחן — במדב"ר פי"ב, ג.
- 28. ציווי. . וגם הבטחה : דכל הציווים שבתורה הם לשון עתיד (הבטחה) — ראה תו"א ס"פ תשא (פו, ג); או"ת להה"מ הוספות סי' יב (וש"נ); סה"מ תרכ"ו ע' קיב ואילך (בהוצאת קה"ת, תשמ"ט ע' צד ואילך); תר"ל ע' קמ ואילך; שם ס"ע קמח ואילך — בנוגע ל"ואהבת". ובלקו"ת במדבר יג, ג: כי העתיד והציווי שניהם משמשין בלשון אחד.
- 29. נרות להאיר : ראה או"ת להה"מ (הוצאת קה"ת) סוף פרשתנו. וראה לקו"ש ח"ב ע' 484 ואילך. ועוד.
- 30. נר. . אור : משלי שם. וראה ל"ת להאריז"ל עה"פ. אוה"ת נ"ך עה"פ (ס"ע תקסח ואילך). וש"נ.
- 31. מאור שבתורה, פנימיות התורה : ראה קרבן העדה לירושלמי חגיגה פ"א ה"ז. יפה ענף לפתיחתא דאיכ"ר ב. אוה"ת תצוה ע' א'רנח. סה"מ תרמ"ז ע' פזפח. המשך תער"ב ח"ג ע' א'שכב. סה"מ עטר"ת ע' רנ. תרפ"ט ע' 176.
- 32. תומכי תמימים. . תמים תהי' : ראה שיחת כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע שמח"ת תרנ"ט בשעת הקפות — בקשר לקריאת שם הישיבה "תומכי תמימים" — נעתקה במכתבי כ"ק מו"ח אדמו"ר (אגרותקודש ח"י ע' ד. שם ע' שסח).
- 33. תמים. . אלקיך : שופטים יח, יג. וראה לקו"ת נצבים מה, ג.
- 34. "ליובאַ". . ההיא : ראה ספר הזכרונות ח"א ס"ע 17. וראה גם שם ריש ע' 342.
רש"י על במדבר כ״א:כ״א - הטקסט מספריא
וישלח ישראל מלאכים. וּבְמָקוֹם אַחֵר תּוֹלֶה הַשְּׁלִיחוּת בְּמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר "וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת" (דברים ב'), וְכֵן "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" (במדבר כ'), וּבְיִפְתָּח הוּא אוֹמֵר (שופטים י"א) "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם" וְגוֹ', הַכְּתוּבִים הַלָּלוּ צְרִיכִין זֶה לָזֶה, זֶה נוֹעֵל וְזֶה פוֹתֵחַ, שֶׁמֹּשֶׁה הוּא יִשְׂרָאֵל וְיִשְׂרָאֵל הֵם מֹשֶׁה, לוֹמַר לְךָ שֶׁנְּשִׂיא הַדּוֹר הוּא כְּכָל הַדּוֹר, כִּי הַנָּשִׂיא הוּא הַכֹּל (תנחומא):
וישלח ישראל מלאכים AND ISRAEL SENT MESSENGERS — But in another passage it attributes this embassy to Moses, as it is said, (Deuteronomy 2:26), “And ‘I’ sent messengers from the wilderness of Kedemoth [to Sihon king of Heshbon]”! And so, too, it states, (Numbers 20:14), “And Moses sent messengers to the king of Edom”; whilst in the story of Jephtha, it says, (Judges 11:17) “And Israel sent messengers to the king of Edom, etc.”. Each of these pairs of verses is necessary one to the other (i.e., they supplement each other): one keeps back information and the other discloses it, (more lit., one locks up and the other opens) — you may gather from them that Moses is Israel and Israel is Moses, thus telling you that the prince of any generation is the equal of the whole generation, for the prince is the whole (Midrash Tanchuma, Chukat 23).
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ג׳:ו׳ - הטקסט מספריא
וכן לא יהיה שטוף בנשים אפילו לא היתה לו אלא אחת לא יהיה מצוי אצלה תמיד כשאר הטפשים שנאמר לא תתן לנשים חילך על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר ולא יסור לבבו שלבו הוא לב כל קהל ישראל לפיכך דבקו הכתוב בתורה יתר משאר העם שנאמר כל ימי חייו.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.