69
בפרש"י עה"ת שם מפרש, ד"לא יחללו את קדשי בני ישראל" הוא איסור "להאכילם לזרים".
ולכאורה צ"ע, כיון שאיסור טבל הוא מצד התרומה המעורבת בו, אמאי דחק רש"י לפרשו שהוא איסור להאכיל קדשים (תרומה) לזרים (שבלאה"כ נזהרו זרים על זה מכתובים אחרים34), ולא פירשו (כבגמרא) שקאי באיסור אכילת טבל, ונק' "קדשי בני ישראל" מצד חלק התרומה המעורב בו?
ויש לומר, שלפי שיטת רש"י בפירושו עה"ת (שהוא ע"ד הפשט) יש חילוק בין טבל לתרומה גדולה ומעשר הטבול לתרומת מעשר:
בלימוד ע"ד הפשט לא מסתבר לומר, שמצד עצם החיוב להפריש תרומה, כבר ישנו בפועל בהטבל חלק התרומה (שעתיד להפריש)35. ולכן א"א לפרש הכתוב "ולא יחללו את קדשי בנ"י" (שבפ' אמור) על איסור טבל (שהרי אין כאן קדש)36;
משא"כ גבי מעשר, שכבר היתה פעולה של הפרשה37, שהישראל הפריש מעשר מן הטבל, הרי בהפרשה זו כבר נכללת גם הפרשת התרומת מעשר, אלא שהיא מעורבת בהמעשר. וזה גופא קמ"ל הכתוב בכך ש"קראו (למעשר) תרומה", שבהפרשת המעשר ע"י הישראל כבר מתחילה קדושת תרומת מעשר בחלק עשירי מן המעשר, אלא שהוא מעורב במעשר. ופעולת הלוי היא רק שמברר38 חלק התרומת מעשר מן המעשר39.
ולכן נק' "קדשי בני ישראל", כי הישראל ע"י הפרשת המעשר כבר פעל קדושה בתרומת מעשר המעורבת בו40.
ויש לומר, שענין זה מובן גם מלשון הכתוב41 גבי הפרשת תרומת מעשר — "בהרימכם את חלבו ממנו": לפי פרש"י42, "חלבו (ממנו)" קאי על חלק התרומת מעשר שבמעשר, וממ"ש "בהרימכם את חלבו ממנו" משמע, שעוד קודם שמפרישים התרומת מעשר (שזהו פירוש "בהרימכם" — לשון הפרשה43), כבר
הערות
- 34. כמ"ש לפנ"ז שם (כב, י) לענין תרומה "וכל זר לא יאכל קודש". וראה רש"י ויקרא ה, טו. ועוד.
- 35. ועפ"ז מובן הטעם שצריך קרא מיוחד שאם הקדים הלוי את הכהן בכרי חייב להפריש תרומה גדולה (רש"י פרשתנו יח, כט).
- 36. ולכן לא מצינו בפשש"מ חיוב מיתה על אכילת טבל — דבגמ' (סנהדרין שם) למדו שהוא בעונש מיתה כי "יליף חילול חילול מתרומה", או ממ"ש (אמור כב, טז) "והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם" (תו"כ שם. וכ"ה ברמב"ם הל' מאכלות אסורות פ"י הי"ט). אבל לפי פרש"י אמור שם, לא איירי שם בטבל, כנ"ל.
- 37. ראה גם חסדי דוד (השלם) לתוספתא מעשר שני פ"ג, י.
- 38. לכאורה צע"ק מלשון הכתוב (פרשתנו יח, כח) "כן תרימו גם אתם גו'", ובפרש"י שם "כמו שישראל מרימים כו' תרימו גם אתם ממעשר כו'", ומשמע דשווים הם. אבל י"ל שההשוואה היא בנוגע לטעם הפרשתם (כפרש"י שם "כי הוא נחלתכם"), אבל באופן הפרשתם ה"ה מחולקים (כמו שחלוקים לענין שיעורם).
- 39. עפ"ז יומתק טעם הדין (גיטין ל, סע"ב ואילך. רמב"ם הל' תרומות פ"ג הי"ב) דיש רשות לבעה"ב לתרום תרו"מ ולא נק' תורם שלא מדעת. וראה גם לקו"ש חכ"ג ע' 132.
- 40. ועפ"ז י"ל, שע"ד הפשט, האוכלו בשוגג חייב חומש על חלק התרו"מ שבו, כדין אוכל תרומה בשוגג. ועצ"ע.
- 41. יח, ל. שם, לב.
- 42. יח, ל.
- 43. ראה רש"י ר"פ תרומה.
רש"י על ויקרא ה׳:ט״ו - הטקסט מספריא
כי תמעל מעל. אֵין מְעִילָה בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא שִׁנּוּי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר וַיִּמְעֲלוּ בֵאלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ (דהי"א ה'), וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּסוֹטָה וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל (במדבר ה'):
וחטאה בשגגה מקדשי ה'. שֶׁנֶּהֱנָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ; וְהֵיכָן הֻזְהַר? נֶאֱמַר כָּאן חֵטְא, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן חֵטְא בִּתְרוּמָה, וְלֹא יִשְֹאוּ עָלָיו חֵטְא (ויקרא כ"ב), מַה לְּהַלָּן הִזְהִיר, אַף כָּאן הִזְהִיר; אִי מַה לְּהַלָּן לֹא הִזְהִיר אֶלָּא עַל הָאוֹכֵל, אַף כָּאן לֹא הִזְהִיר אֶלָּא עַל הָאוֹכֵל, תַּ"לֹ תִמְעֹל מַעַל — רִבָּה (ספרא):
מקדשי ה'. הַמְיֻחָדִים לַשֵּׁם, יָצְאוּ קָדָשִׁים קַלִּים (שם):
איל. לְשׁוֹן קָשֶׁה, כְּמוֹ וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח (יחזקאל י"ז), אַף כָּאן קָשֶׁה — בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים (ספרא):
בערכך כסף שקלים. שֶׁיְּהֵא שָׁוֶה שְׁתֵּי סְלָעִים:
כי תמעל מעל — The term מעל everywhere in Scripture denotes “changing”. Similarly it stales, (I Chronicles 5:25) “And they committed a מעל against the God of their fathers; for they went a whoring after the gods of the people of the land” (i. e. they exchanged Him for their gods). And similarly it states of the faithless wife, (Numbers 5:12) “[If any man’s wife go aside] and commit a מעל in respect to him” (i. e. she changes her relationship to him for one to another man) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Chovah, Section 11 1; Meilah 18a).
'וחטאה כשגגה מקדשי ה AND SIN IN ERROR, CONCERNING THE HOLY THINGS OF THE LORD — i. e. that one has derived some benefit from (made use of) a holy thing. And where is this prohibited, that Scripture should describe it here as sin? But the expression חטא is mentioned here and חטא is mentioned further on in the case of misuse of תרומה (Leviticus 22:9): “[They — the priests — shall therefore keep my charge] not to eat תרומה when they are in a state of uncleanness: (see Rashi thereon), lest they bear sin (חטא) for it”. How is it there? Scripture forbids it! (See Rashi on Leviticus 22:10). So here, too, by the term וחטאה it forbids it. (The translation is therefore: If a person commit a מעל, whereby it would be sinning even though it be in error). But if you should argue that the analogy may be put thus: How is it there? Scripture imposes the prohibition only upon one who would eat Terumah, so, too, here it imposes a prohibition only upon one who would eat of sacred things (וחטאה … 'מקדשי ה)! But Scripture uses here the double expression: תמעל מעל, and thereby it enlarges the scope of the prohibition to include a benefit (הנאה) of any description (Sifra, Vayikra Dibbura d'Chovah, Section 11 2; Meilah 18b).
מקדשי ה׳ CONCERNING THE HOLY THINGS OF THE LORD — i.e. those which are specially assigned to the Lord; therefore sacrifices holy in a minor degree are excluded from this law (Sifra, Vayikra Dibbura d'Chovah, Chapter 20 1).
איל is an expression for “strong”, “mighty”, as in (Ezekiel 17:13) “he hath also taken the mighty of (אילי) the land”.Here, too, איל means a ram which has grown strong, i. e. one two years old (Sifra, Vayikra Dibbura d'Chovah, Chapter 20 6; cf. Rashi on Genesis 31:38).
בערכך כסף שקלים WITH THE VALUATION IN SHEKELS OF SILVER — This (the plural שקלים) implies that it must have the value of at least two shekels (cf. Keritot 10b).
רש"י על במדבר י״ח:כ״ט - הטקסט מספריא
מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת ה'. בִּתְרוּמָה גְדוֹלָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁאִם הִקְדִּים לֵוִי אֶת הַכֹּהֵן בַּכְּרִי וְקִבֵּל מַעְשְׂרוֹתָיו קֹדֶם שֶׁיִּטֹּל כֹּהֵן תְּרוּמָה גְדוֹלָה מִן הַכְּרִי, צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ הַלֵּוִי מִן הַמַּעֲשֵׂר תְּחִלָּה אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים לִתְרוּמָה גְדוֹלָה, וְיַחֲזֹר וְיַפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר (ספרי):
מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת ה׳ OUT OF ALL YOUR GIFTS YOU SHALL HEAVE EVERY HEAVE OFFERING UNTO THE LORD — Scripture is speaking here of the “Terumah Gedolah” (not of תרומת מעשר, for this is dealt with in verse 28); the meaning is, that if the Levite came to the field before the priest, when the grain has been made into a heap (i.e., after it has been threshed, when it becomes subject to the law of Terumah), and received his tithes before the priest took the Terumah Gedolah from the heap, the Levite must first set apart the fiftieth part (the usual proportion of the crop which the Israelite gives to the priest) of the tithe as “Terumah Gedolah” and then again set apart the תרומת מעשר (i.e. the tithe of his tithe) (Shabbat 127b).
משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות י׳:י״ט - הטקסט מספריא
הטבל כיצד כל אוכל שהוא חייב להפריש ממנו תרומה ומעשרות קודם שיפריש ממנו נקרא טבל ואסור לאכול ממנו שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה' כלומר לא ינהגו בהן מנהג חולין ועדיין קדשים שעתידין להתרם לא הורמו והאוכל כזית מן הטבל קודם שיפריש ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר חייב מיתה בידי שמים שנאמר ולא יחללו את קדשי בני ישראל וגו' והשיאו אותם עון אשמה.
משנה תורה, הלכות תרומות ג׳:י״ב - הטקסט מספריא
מצות תרומת מעשר שיפריש אותן בן לוי ממעשרו שנאמר וכי תקחו מאת בני ישראל את המעשר ויש לישראל להפריש אותה וליתנה לכהן ויתן המעשר ללוי אחר שיפריש ממנו תרומתו שהיא מעשר מן המעשר.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.