ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לז שמיני שיחה א

20

שיחה א

א. פסק הרמב"ם¹: "טומאת עם הארץ ברגל כטהרה² היא חשובה, שכל ישראל חברים הן ברגלים וכליהם כולם ואוכליהם ומשקיהן טהורים ברגל, מפני שהכל מטהרין עצמן ועולים לרגל, לפיכך הן נאמנים כל ימות הרגל בין על הקודש בין על התרומה, משעבר הרגל חוזרין לטומאתן".

פירוש הדברים: אע"פ ש"עם הארץ. . הרי הוא בחזקת טמא ובגדיו מדרס לטהרות כו' ואינן נאמנין על הטהרות לפי שאינן בקיאין בדקדוקי טהרות וטומאות ולעולם הוא בחזקה זו ואינו נאמן על הטהרות עד שיקבל עליו דברי חבירות"³ — הנה "ברגל" יש לו דין "חבר", "מפני שהכל מטהרין עצמן ועולים לרגל" [וכמ"ש הרמב"ם במ"א⁴ "כל ישראל מוזהרין להיות טהורים בכל רגל מפני שהם נכונים ליכנס במקדש ולאכול קדשים"].

ובפשטות ה"ז ע"ד הדין שהביא הרמב"ם לפנ"ז⁵, שעמי הארץ "נאמנים הן על התרומה בשעת הגיתות והבדים מפני שכל העם מטהרין עצמן וכליהן כדי לעשות יינם ושמנם בטהרה, עברו הגתות והבדים אינן נאמנים".

אבל צריך ביאור סיום דברי הרמב"ם "משעבר הרגל חוזרין לטומאתן", שכוונת הדברים שכל מה שנגעו בו ע"ה בשעת הרגל טמא למפרע, כמ"ש בפירוש בהלכה שלאח"ז⁶: "הפותח חביתו ברגל כו' ועבר הרגל הרי שאר החבית כו' בחזקת טומאה שהרי נגעו בו ע"ה ואע"פ שלא נגע בה אלא בזמן שהוא כחבר אינה טהורה אלא בימי הרגל בלבד". ובהלכה שלאח"ז⁷: אחר הרגל כו' היו מטבילין כל הכלים שהיו במקדש מפני שנגעו בהן עמי הארץ ברגל בשעת החג.

ותמוה: כיון שלהרמב"ם טעם הדין הוא — "מפני שהכל מטהרין עצמן ועולים לרגל", היינו שהע"ה טיהר עצמו ברגל, מדוע לאחרי הרגל טמאים למפרע? מאי שנא מנאמנות ע"ה "על

הערות

1. הל' מטמאי משכב ומושב פי"א ה"ט — ממשנה וגמ' חגיגה כו, א.
2. כ"ה בדפוס רומי. ולכאורה כצ"ל (ולא "כטהורה", כבדפוסים הנפוצים). ועד"ז הוא ל' הגמ' (ביצה יא, ב. נדה לד, רע"א) "כטהרה שוינהו רבנן".
3. רמב"ם שם רפ"י.
4. הל' טומאת אוכלין פט"ז ה"י. ולכאורה ע"פ מ"ש שם ד"כל ישראל מוזהרין להיות טהורים. . מפני שהם נכונים ליכנס במקדש ולאכול קדשים" — הרי גם ע"ה שייכים לזהירות זו, ע"פ דברי הרמב"ם (הל' מטמאי משכב ומושב כאן — פי"א ה"א. הובא לקמן בפנים ס"ג) שהם נזהרים בקודש "מפני חומרתו".
5. כאן — פי"א ה"א.
6. ה"י. והוא כדעת חכמים במשנה חגיגה שם. — וגם לדעת ר' יהודה שם ד"יגמור" (אחרי הרגל), ה"ז רק משום שהתירו סופו מפני תחלתו (ירושלמי שם (פ"ג ה"ז). וכ"ה בבבלי ביצה שם — הובא בפרש"י למשנה חגיגה שם), אבל בעצם טמא הוא (שלכן אם לא התחיל, ה"ז טמא — ביצה שם).
7. הי"א (ממשנה חגיגה שם).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.