23
פרש"י) — הם שני סוגים בהחטא: התלונה הפומבית היתה מצד המרגלים, שהם גרמו להעדר האמונה ביכולת ה' כו' אצל שאר ישראל, וחטא זה הי' באופן של הסתה ו"כפי'" מבחוץ, אבל בנ"י בינם לבין עצמם לא הגיעו עד כדי כך שלא להאמין ביכולת השם; אבל חטאם בינם לבין עצמם, באהליהם, הי' בתלונתם "ותרגנו" — שהאמינו שהקב"ה יכניסם לארץ כנען ויירשו אותה, אבל הוא כהנהגת המלך עם בנו ש"הוא שונא", ולכן נותן להם "של בעל"44.
ח. והנה פ' דברים קורין לעולם בשבת שלפני תשעה באב, ונוסף לזה, יש שייכות מיוחדת בין פרשת מרגלים לת"ב, שהרי בכיית בנ"י היתה "בלילה ההוא"45, בליל תשעה באב46.
ובזה גופא — שייכות מיוחדת בין תלונה זו ד"בשנאת ה' אותנו" לתשעה באב, ע"פ המבואר בספרים47 ש"דור המדבר שאמרו בשנאת ה' אותנו כו' גרמו לט' באב שנאמר48 איכה ישבה בדד העיר ר"ת איבה", ומבאר הצ"צ49 שבזה "נרמז ג"כ שבשנאת חנם שהי' בבית שני נחרב ביהמ"ק כו'50, ע"י ואהבת לרעך כמוך51 גורם כמו"כ למעלה שנשמות ישראל נק' אחים ורעים למקום ועי"ז על52 כל פשעים תכסה אהבה" (היינו אהבת הקב"ה לישראל).
ועפ"ז יש לומר — ב"יינה של תורה" שבפרש"י — שבפירושו על "בשנאת ה' אותנו" — "והוא הי' אוהב אתכם", בא רש"י לעודד את ישראל, ולגלות שמלכתחילה ניתן לישראל הכח לתקן "שנאה" זו, כי גם במצב זה של "בין המצרים" שבא בגלל חסרון בעבודת ישראל, עד כדי כך שהאהבה הטבעית של ישראל לאביהם שבשמים היא בהסתר, ועוד זאת, שאינם מרגישים חסדי ה', ועד ששמים אור לחושך כו' — הנה גם במצב הלזה מעיד רש"י ש"הוא הי' אוהב אתכם", שאין שום חלישות כלל וכלל ח"ו באהבת הקב"ה לבנ"י,
ולא רק אהבה נעלמת ונסתרת (שאזי אין מקום להוכיח את ישראל על שאין מרגישים אהבה זו), אלא אהבה גלוי',
ו"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם"13 (אדם העליון ואדם התחתון53) — שאהבה זו של הקב"ה לבנ"י מעוררת בהם אהבה גלוי' להקב"ה, ותומ"י ישראל עושין תשובה "ומיד הן נגאלין"54, בגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו ממש.
(משיחת ש"פ דברים תשל"ד)
הערות
- 44. ועפ"ז מתורצת התמי' בפרש"י — ששתי התלונות שבכתוב בחדא מחתא (לפי פרש"י), סותרות זא"ז — דתלונה הא' היא ש"הוצאתו לשנאה היתה. . לתת לנו את ארץ כנען (של בעל)", ותיכף לאח"ז "לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו" (וראה גו"א כאן)! ועכצ"ל ששתי תלונות אלו הן שני סוגים בהחטא כו', כבפנים.
- 45. שלח יד, א.
- 46. ראה תענית כט, א (ובחדא"ג שם, שהכוונה ליל יו"ד. ע"ש). והחשבון (בכללות) מתאים גם ע"פ דרך הפשט — ראה רש"י (פרשתנו א, ב) שבכ"ט סיון שלחו את המרגלים, ותרו את הארץ מ' יום (שלח יג, כה).
- 47. לשון הצ"צ ברשימותיו על איכה (אוה"ת לנ"ך ח"ב ס"ע א'מ), מעמק המלך ש' טז פל"ד (קמב, ד).
- 48. איכה בתחלתו.
- 49. אוה"ת שם.
- 50. יומא ט, ב.
- 51. קדושים יט, יח.
- 52. ראה בארוכה סהמ"צ להצ"צ מצות אהבת ישראל. אוה"ת שופטים ע' תתמ.
- 13. משלי כז, יט.
- 53. ראה תניא פמ"ו ואילך. ובכ"מ.
- 54. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה.
רש"י על דברים א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
אחד עשר יום מחרב. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה רְאוּ מַה גְּרַמְתֶּם אֵין לָכֶם דֶּרֶךְ קְצָרָה מֵחוֹרֵב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ כְּדֶרֶךְ הַר שֵׂעִיר, וְאַף הוּא מַהֲלַךְ י"א יוֹם, וְאַתֶּם הֲלַכְתֶּם אוֹתָהּ בִּשְׁלֹוֹשָׁה יָמִים – שֶׁהֲרֵי בְּעֶשְׂרִים בְּאִיָּר נָסְעוּ מֵחוֹרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י') "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ וְגוֹ'", וּבְכ"ט בְּסִיוָן שָׁלְחוּ אֶת הַמְרַגְּלִים מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ (תענית כ"ט), צֵא מֵהֶם ל' יוֹם שֶׁעָשׂוּ בְּקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה שֶׁאָכְלוּ הַבָּשָׂר חֹדֶשׁ יָמִים, וְשִׁבְעָה יָמִים שֶׁעָשׂוּ בַחֲצֵרוֹת לְהִסָּגֵר שָׁם מִרְיָם, נִמְצָא בִשְׁלוֹשָׁה יָמִים הָלְכוּ כָּל אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ – וְכָל כָּךְ הָיְתָה הַשְּׁכִינָה מִתְלַבֶּטֶת בִּשְׁבִילְכֶם לְמַהֵר בִּיאַתְכֶם לָאָרֶץ, וּבִשְׁבִיל שֶׁקִּלְקַלְתֶּם הֵסֵב אֶתְכֶם סְבִיבוֹת הַר שֵׂעִיר אַרְבָּעִים שָׁנָה (ע' ספרי):
אחד עשר יום מחרב ELEVEN DAYS JOURNEY FROM HOREB — Moses said to them: “See what you brought about! There is no route from Horeb to Kadesh-Barnea as short as the way through Mount Seir, and even that is a journey of eleven days. You, however, traversed it in three days!” — for you see that they journeyed from Horeb on the twentieth of Eyar, as it is said, (Numbers 10:11—12) “And it came to pass in the second year, in the second month, on the twentieth of the month, [the cloud went up and the children of Israel journeyed out of the desert of Sinai” (which is Horeb)] and on the twenty-ninth of Sivan they sent out the spies from Kadesh Barnea, (an interval of 40 days; cf. Taanit 29a); deduct from these the thirty days they spent at Kibroth Hataavah, where they ate the flesh “a month of days”, and seven days they spent at Hazeroth for Miriam to be shut up there as a leper, it follows that in three days they traversed all that way. — To such an extent did the Shechinah exert itself to hasten your coming to the land of Canaan, but because you became degenerate, He made you travel round about Mount Seir for forty years (Sifrei Devarim 2:2).
משנה תורה, הלכות תשובה ז׳:ה׳ - הטקסט מספריא
כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.