22

שרש"י ממשיך) לפי שארץ מצרים היא "של שקיא" וארץ כנען "של בעל", "והוציאנו ממצרים (ארץ שקיא) לתת לנו את ארץ כנען" (של בעל).

ותלונה זו בודאי אין לה יסוד, שהרי גם בנ"י ידעו שהאמת הוא להיפך ממש מטענתם — דזה גופא שהקב"ה הוציאנו מארץ שקיא והביאנו לארץ של בעל, הוא, אדרבא, מחמת גודל אהבתו ית' לבנ"י⁴⁰, כמפורש בכתוב⁴¹ "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא גו' אשר תזרע גו' והשקית ברגלך. . והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים גו' למטר השמים תשתה מים", וכפרש"י שם⁴² "והשקית ברגלך" — "ארץ מצרים היתה צריכה להביא מים מנילוס ברגליך ולהשקותה וצריך אתה לנדד משנתך ולעמול והנמוך שותה ולא הגבוה ואתה מעלה המים מן הנמוך לגבוה, אבל זו למטר השמים תשתה מים אתה ישן על מטתך והקב"ה משקה נמוך וגבוה גלוי ושאינו גלוי כאחת" — ודבר זה הי' ידוע מכבר לבנ"י, כפרש"י שם, ש"נאמרה הבטחה זו לישראל ביציאתם ממצרים שהיו אומרים שמא לא נבוא אל ארץ טובה ויפה כזו".

ונמצא, שכל תלונה זו היתה בגדר "לשון הרע" והוצאת דבה — שהם הדגישו רק מעלה זו "שנילוס עולה ומשקה אותה", ואילו ארץ כנען היא "של בעל" התלוי' בגשמים (וכאשר אין יורדים גשמים אינה טוענת פירות⁴³); ואין זו אלא עלילת שוא, כי העלימו בטענתם, שגם כשנילוס עולה ומשקה עדיין "צריך אתה לנדד משנתך ולעמול"; ולאידך, עשו עצמם כלא יודעים בנוגע לארץ כנען, שאם רק "בחוקותי תלכו ומצותי תשמרו גו'" הובטחו ישראל ש"ונתתי גשמיכם בעתם" באופן ש"אתה ישן על מטתך והקב"ה משקה כו'", כנ"ל.

ז. אלא שאין רש"י יכול להסתפק בזה, כי עדיין אינו מובן: כיצד אפשר לומר ש"הוצאתו לשנאה היתה", כדי להוציא את בנ"י מארץ שקיא ולתת להם ארץ של בעל — הלא אם המקום שונא את ישראל ח"ו, למה הוציאם ממצרים לתת להם ארץ משלהם בכלל?

ולכן מביא רש"י משל "למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים ויש לו שתי שדות כו'" — דכיון שהמדובר בבני המלך, הרי בע"כ צריך לתת לשניהם משדותיו, אלא שלבן זה שהוא שונא נותן לו את הגרוע, "של בעל"; וכן הוא בנמשל, שגם בעת תלונתם זו ידעו בנ"י, שמצד הבטחת ה' לאבות הרי הם בניו של מקום, אלא שהנהגתו עם ישראל היא כהנהגת המלך עם בנו "שהוא שונא".

כלומר: ב' התלונות שבכתוב (לפי