120
שיחה ב
א. על הפסוק1 "לא תעמוד על דם רעך" מפרש רש"י: "לראות במיתתו ואתה יכול להצילו" (ואח"כ מביא רש"י דוגמאות לדבר, כדלקמן סעיף ב).
לפום ריהטא משמע שכוונת רש"י כאן היא לפרש התיבות "(לא תעמוד על) דם רעך" — שהיינו "מיתתו", ולפי זה "לא תעמוד על דם רעך" פירושו, שאסור לעמוד ו"לראות במיתתו" כשיכולים להצילו.
אבל לפ"ז קשה — מאי קמ"ל? הרי זהו הפירוש הפשוט של תיבות אלו, כמו שמצינו בהרבה מקומות במקרא, ש"דם" האדם היינו נפשו וחיותו (כמש"נ2 "כי נפש הבשר בדם היא", "כי הדם הוא הנפש"), ומה מחדש רש"י בפירושו ש"דם רעך" היינו "לראות במיתתו"3?
לכאורה י"ל, שעיקר חידושו של רש"י הוא בפירוש תיבת "(לא) תעמוד" (ולא בפירוש "דם רעך") — שאין פירושה עמידה (גשמית) במובנה הפשוט [וכדמשמע מפירוש הראב"ע "שלא יתחבר עם אנשי דמים", והיינו ש"לא תעמוד גו'" בא בהמשך למש"נ בתחילת פסוק זה "לא תלך רכיל בעמך", והכתוב מסיים ש"לא תעמוד" בחברת הולכי רכיל כי זה יביא ל"דם רעך"4] — אלא לעמוד ולהתעכב5 מלהשתדל בהצלת חבירו (עומד ורואה במיתתו); שלכן מדייק רש"י "לראות במיתתו", כי זהו עיקר החידוש כאן, ש"לא תעמוד" היינו שעומד ורואה מבלי לעשות מאומה.
אבל עדיין אינו מובן המשך לשון רש"י "ואתה יכול להצילו" — דמאי קמ"ל? הרי פשיטא דביכול להצילו קאי — וכי ס"ד דאם אינו יכול להצילו ורואה במיתתו עובר על לאו זה?!
ואם כוונת רש"י להדגיש את פעולת ההצלה המתחייבת מלאו זה (שאסור לעמוד ולראות במיתתו אלא חייבים להצילו) — הול"ל "(לראות במיתתו) אלא אתה חייב להצילו"6.
וגדלה התמי': מקורו של פרש"י הוא בתו"כ על אתר ובגמ' סנהדרין7, ובשניהם הלשון "חייב (אתה) להצילו", ואילו רש"י משנה וכותב "אתה יכול להצילו"8!
הערות
- 1. יט, טז.
- 2. אחרי יז, יא (ובפרש"י שם. וראה גם רש"י שם, ד. שם, יד). פ' ראה יב, כג. וראה הנסמן בהערה הבאה.
- 3. ודוחק לומר שכוונת רש"י לשלול דם חבורה (שאין עוברים על לאו זה אם לא הציל חבירו מחבורה) — כי פירוש הפשוט ב"דם רעך" היינו נפשו, ע"ד "דמי אחיך" (בראשית ד, י. — ורש"י שם מתרץ רק "דמי", ל' רבים). וראה נח ו, ט "שופך דם האדם. . דמו ישפך" (ובפרש"י). וישב לז, כב. כו (ובפרש"י). משפטים כב, א (ובפרש"י). ובהרבה מקומות.
- 4. ראה גם חזקוני, טור הארוך (ועוד) כאן. וראה רמב"ם הל' דעות רפ"ז.
- 5. כתיב"ע כאן "לא תמנע". וראה רש"י סנהדרין עג, א ד"ה לא תעמוד "לא תעמוד עצמך על דמו אלא הצילהו", שם ד"ה קמ"ל "לא תעמוד על עצמך משמע אלא חזור על כל צדדין שלא יאבד דם רעך".
- 6. או "אלא הצילהו" (ראה הערה הקודמת).
- 7. עג, א.
- 8. ולהעיר, שגם ברמב"ם (הל' רוצח כו' פ"א הי"דטו) מדייק "ויכול להצילו". וכ"ה בשו"ע (חו"מ ר"ס תכו) ושו"ע אדה"ז (הל' נזקי גו"נ ס"ז). אבל בטור השמיטו (אלא שאח"כ מעתיק ל' הרמב"ם) . ואכ"מ.
- . בפשטות י"ל, כי שם איירי בהחיוב ("חייב להצילו"), משא"כ ברמב"ם והמחבר איירי בהלאו (דאם יכול להצילו ולא הצילו עובר בלאו). אבל בשו"ע אדה"ז שם "ויכול להצילו. . חייב לטרוח כו'". ואכ"מ.
רש"י על בראשית ד׳:י׳ - הטקסט מספריא
דמי אחיך. דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר, שֶׁעָשָׂה בוֹ פְּצָעִים הַרְבֵּה, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן נַפְשׁוֹ יוֹצְאָה (סנהדרין ל"ז):
דמי אחיך THY BROTHERS BLOOD — דמי is plural — bloods” — his blood and the blood of his possible descendants (Genesis Rabbah 22:9). Another explanation of why the plural is used: he inflicted upon him many wounds, because he knew not whence his soul would depart (i. e. which blow would prove fatal) (Sanhedrin 37b).
משנה תורה, הלכות דעות ז׳ - הטקסט מספריא
המרגל בחבירו עובר בלא תעשה שנאמר לא תלך רכיל בעמיך ואף על פי שאין לוקין על דבר זה עון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות מישראל לכך נסמך לו ולא תעמוד על דם רעך צא ולמד מה אירע לדואג האדומי.
אי זהו רכיל זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך אמר פלוני כך וכך שמעתי על פלוני אע"פ שהוא אמת הרי זה מחריב את העולם יש עון גדול מזה עד מאד והוא בכלל לאו זה והוא לשון הרע והוא המספר בגנות חבירו אף על פי שאומר אמת אבל האומר שקר נקרא מוציא שם רע על חבירו אבל בעל לשון הרע זה שיושב ואומר כך וכך עשה פלוני וכך וכך היו אבותיו וכך וכך שמעתי עליו ואמר דברים של גנאי על זה אמר הכתוב יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות.
אמרו חכמים שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולם ועוד אמרו חכמים כל המספר בלשון הרע כאילו כופר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו ועוד אמרו חכמים שלשה לשון הרע הורגת:האומרו והמקבלו וזה שאומר עליו והמקבלו יותר מן האומרו.
ויש דברים שהן אבק לשון הרע כיצד מי יאמר לפלוני שיהיה כמות שהוא עתה או שיאמר שתקו מפלוני איני רוצה להודיע מה אירע ומה היה וכיוצא בדברים האלו וכל המספר בטובת חבירו בפני שונאיו הרי זה אבק לשון הרע שזה גורם להם שיספרו בגנותו ועל זה הענין אמר שלמה מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו שמתוך טובתו בא לידי רעתו וכן המספר בלשון הרע דרך שחוק ודרך קלות ראש כלומר שאינו מדבר בשנאה הוא ששלמה אמר בחכמתו כמתלהלה היורה זקים חצים ומות ואמר הלא משחק אני וכן המספר לשון הרע דרך רמאות והוא שיספר לתומו כאילו אינו יודע שדבר זה שדבר לשון הרע הוא אלא כשממחין בו אומר איני יודע שדבר זה לשון הרע או שאלו מעשיו של פלוני.
אחד המספר בלשון הרע בפני חבירו או שלא בפניו והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק חבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו הרי זה לשון הרע ואם נאמרו דברים אלו בפני שלשה כבר נשמע הדבר ונודע ואם סיפר הדבר אחד מן השלשה פעם אחרת אין בו משום לשון הרע והוא שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר.
כל אלו הם בעלי לשון הרע שאסור לדור בשכונתם וכל שכן לישב עמהם ולשמוע דבריהם ולא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע לבד.
הנוקם מחבירו עובר בלא תעשה שנאמר לא תקום ואע"פ שאינו לוקה עליו דעה רעה היא עד מאד אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על מדותיו על כל דברי העולם שהכל אצל המבינים דברי הבל והבאי ואינן כדי לנקום עליהם כיצד היא הנקימה אמר לו חבירו השאילני קרדומך אמר לו איני משאילך למחר צריך לשאול ממנו אמר לו חבירו השאילני קרדומך אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני כששאלתי ממך הרי זה נוקם אלא כשיבוא לו לשאול יתן בלב שלם ולא יגמול לו כאשר גמלו וכן כל כיוצא באלו וכן אמר דוד בדעותיו הטובות אם גמלתי שולמי רע ואחלצה וגו'.
וכן כל הנוטר לאחד מישראל עובר בלא תעשה שנאמר ולא תטור את בני עמיך כיצד היא הנטירה ראובן שאמר לשמעון השכיר לי בית זה או השאילני שור זה ולא רצה שמעון לימים בא שמעון לראובן לשאול ממנו או לשכור ממנו ואמר לו ראובן הא לך הריני משאילך ואיני כמותך לא אשלם לך כמעשיך העושה כזה עובר בלא תטור אלא ימחה הדבר מלבו ולא יטרנו שכל זמן שהוא נוטר את הדבר וזוכרו שמא יבא לנקום לפיכך הקפידה תורה על הנטירה עד שימחה העון מלבו ולא יזכרנו כלל וזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה יישוב הארץ ומשאם ומתנם של בני אדם זה עם זה.
משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש א׳:י״ד - הטקסט מספריא
כל היכול להציל ולא הציל עובר על לא תעמוד על דם רעך. וכן הרואה את חבירו טובע בים. או ליסטים באים עליו. או חיה רעה באה עליו. ויכול להצילו הוא בעצמו. או ששכר אחרים להצילו ולא הציל. או ששמע עובדי כוכבים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח ולא גלה אוזן חבירו והודיעו. או שידע בעובד כוכבים או באונס שהוא בא על חבירו ויכול לפייסו בגלל חבירו להסיר מה שבלבו ולא פייסו וכל כיוצא בדברים אלו. העושה אותם עובר על לא תעמוד על דם רעך.
מצוטט בעמוד אחד
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות שיחה יד מאותו ספר סנהדרין עג, א
- לקוטי שיחות כרך כז בחוקותי שיחה א מאותו ספר סנהדרין עג, א
- תורת מנחם תשט"ז שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים סנהדרין עג, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות מציאה ופקדון דיני מציאה ופקדון לג סנהדרין עג , א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי ממון דיני נזקי ממון ז סנהדרין עג, א
- שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי גוף ונפש ודיניהם דיני נזקי גוף ונפש ודיניהם ז סנהדרין עג , א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת לד סנהדרין עג, א