ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לב אחרי שיחה ב

109

ד. ויובן זה בהקדים עוד שינוי בלשון הרמב"ם לגבי לשון המשנה:

במשנה נאמר בקיצור "ומלוין אותו עד ביתו", ואילו הרמב"ם מוסיף לפנ"ז "ויוצא לביתו וכל העם מלוין אותו עד ביתו", שמובן שהכהן גדול הי' "יוצא לביתו", ומדוע הוסיף הרמב"ם תיבות אלו על לשון המשנה?

גם צריך ביאור, מהו הדיוק בהיציאה לביתו דוקא, דלכאורה, למאי נפק"מ בכלל לאן יוצא הכה"ג, אם לביתו או למקום אחר³¹?

ומשמע מזה, שהיציאה לביתו היא גם כן חלק ממעשיו של הכה"ג ביום זה. ולכן שינה הרמב"ם מלשון המשנה (ששם הובאה היציאה בסוף היום רק בשייכות להמלוין) והקדים "ויוצא לביתו" (בהדגשה על הכה"ג) — בהמשך לכל עשיותיו שלפנ"ז המתוארות ברמב"ם, שלאחרי ש"מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב ולובש³² בגדי עצמו" הוא "יוצא לביתו" (אלא שאופן יציאתו לביתו הוא, ש"כל העם מלוין אותו עד ביתו").

ויש להבין, במה נחשב ענין זה (שהוא "יוצא לביתו") כאחד מפרטי עבודת הכה"ג ביום זה?

ויש לומר הביאור בזה:

זה שהכה"ג "יוצא לביתו" נחשב כגמר וסיום עבודתו ביוהכ"פ, דכיון שראשית עבודתו היא בזה ש"שבעת יום קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו"³³, כפי שלמדין³⁴ מימי המלואים או ממ"ת שעבודת יוהכ"פ דורשת מצב של פרישות הכה"ג מביתו [שמזה מובן, שאין הפרישה ענין צדדי³⁵, כדי שיוכל להכין את עצמו כדבעי, אלא שתוכן ענין העבודה דורש שיהי' במצב של פרישות מביתו] — הרי נמצא, שהחזרה (יוצא) לביתו הוא הסיום וגמר העבודה שלו.

ולכן הביא הרמב"ם גם היציאה לביתו (ואופנה) ב"סדר כל המעשים שביום זה", ולא הסתפק בתיאור עבודתו עד יציאתו מן המקדש, כי גם מעשה היציאה לביתו הוא בכלל ה"מעשים שביום זה"³⁶.

ויש לומר, שזהו גם הטעם שיציאת הכהן גדול לביתו היתה באופן כזה, ש"כל העם מלוין אותו", שי"ל שאין לוי' זו רק מטעם כבוד³⁷, אלא (בעיקר) כדי להראות ולהדגיש שהיציאה לביתו היא חלק ממעשי יום זה השייכים לכל העם, כנ"ל.

ועפ"ז מובן גם בנוגע להמשך לשון הרמב"ם, "ויו"ט הי' עושה על שיצא בשלום מן הקדש" — שמחד גיסא משמע שהיו"ט הוא על היציאה בשלום (ולא

הערות

31. ולהעיר שלעיל (פ"ב סה"ב) כתב הרמב"ם רק "ולובש בגדי חול ויוצא". ובקרית ספר לרמב"ם כאן מסיים הפרק עם "ולובש בגדי עצמו" (בהשמטת כל הסיום).
32. ולהעיר שגם כאן שינה הרמב"ם מלשון המשנה "הביאו לו בגדי עצמו ולבש", וכתב רק פעולת הכה"ג "ולובש בגדי עצמו".
33. משנה ריש יומא. רמב"ם הל' עבודת יוהכ"פ פ"א ה"ג.
34. יומא ב, א ואילך. שם ג, סע"ב ואילך.
35. ע"ד הפרישה מאשתו משום חשש כו' (יומא ו, א. רמב"ם שם). וראה תשב"ץ ח"ג סל"ז.
36. ולהעיר מהגירסא (הובאה לעיל הערה 2), שקודם לבישת בגדי עצמו הי' טובל.
37. ראה אבודרהם ועבודת ישראל על סדר עבודה. מאירי וחדא"ג מהרש"א יומא עא, ריש ע"ב. וע"פ המבואר בפנים י"ל, שטענת הכה"ג (בסיפור דיומא שם) על שמעי' ואבטליון על ששבקוהו, לא הי' משום שחס על כבודו (ולהעיר מריטב"א שם), אלא מפני שמעשה יום זה דורש שיהיו מלוין אותו עד ביתו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 20 עמודים.