110
הודאה על העבודה), ולאידך הי' יו"ט זה שייך לכל העם (שהיו מלוין אותו), כנ"ל — דכיון שגם היציאה מן הקדש היא חלק ממעשי הכה"ג ביום זה (שלא נגמרה בשלימותה עד שנמצא בביתו), שכולם עשה הכה"ג — שלוחם של כל ישראל, הרי גם השמחה "על שיצא בשלום מן הקדש" (היינו השמחה על גמר העבודה), היא שמחת כל העם כולו.
ה. ויש לבאר תוכן הענין ד"יוצא לביתו" בעומק יותר:
בעבודת יום הכפורים מצינו חידוש מיוחד, שכפרת הפר של הכה"ג היתה לא רק עבורו בלבד אלא גם עבור "ביתו"38, "ביתו זו אשתו"39 [נוסף על אחיו הכהנים40]; וענין זה (שצ"ל כפרת "ביתו") נוגע לכללות עבודת היום, וכפסק הרמב"ם41 שעבודות היום "הכל עשוי בכהן גדול נשוי שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו".
והדברים צריכים ביאור, מפני מה אמרה תורה שעבודת כהן גדול ביום הכפורים צריכה להעשות ב"כהן גדול נשוי"? וביותר יפלא שהרי העבודה עצמה צריכה להעשות דוקא מתוך פרישות מביתו33 (ואשתו42).
ויש לומר אחד מהביאורים בזה43:
כפרת השעיר של יוהכ"פ היא כפרה על כל ישראל, כמ"ש הרמב"ם44 "שעיר המשתלח לפי שהוא כפרה על כל ישראל כהן גדול מתודה עליו על לשון כל ישראל", והיינו שהכהן גדול אומר הווידוי בשליחות כל ישראל45.
אבל לאידך פסק הרמב"ם46 שאין השעיר מכפר על כל עבירות שבתורה אלא אם "עשה תשובה"47, והיינו, שכפרת השעיר, שהוא של צבור (ולא יחיד), והבא על ידי כה"ג שהוא שליח צבור דכל ישראל, אינה חלה על היחיד אא"כ עשה תשובה.
ונמצא, שבכפרה זו יש דבר והיפוכו: עם היות שהשעיר הוא ענין של צבור [שפירושו — דבר השייך לכלל כולו, מבלי שייכות מיוחדת ליחיד48, ע"ד ממון צבור, שצ"ל "מוסרו לצבור יפה יפה"49], הרי ביחד עם זה כפרת השעיר על הצבור היא באופן שחלה על כל יחיד בפני עצמו50, ואם לא עשה היחיד תשובה חסר אצל יחיד זה בכפרה זו.
הערות
- 38. פרשתנו טז, ו. משנה יומא לה, סע"ב. רמב"ם שם פ"ד ה"א.
- 39. משנה ריש יומא.
- 40. משנה יומא מא, ב. רש"י פרשתנו שם, יא. רמב"ם שם. וראה תו"כ פרשתנו שם, טו. שבועות יג, ב ואילך. רמב"ם שם פ"ב ה"ו.
- 41. שם פ"א ה"ב.
- 33. משנה ריש יומא. רמב"ם הל' עבודת יוהכ"פ פ"א ה"ג.
- 42. נסמן בהערה 35.
- 43. הביאור ע"ד הקבלה — ראה פי' הרמ"ק לסדר עבודת יוהכ"פ. לקוטי לוי"צ על הזהר (כרך ב' ע' שיב).
- 44. הל' תשובה פ"א ה"ב. וראה גם הל' עבודת יוהכ"פ פ"ב ה"ו.
- 45. וראה מנ"ח מצוה שסד (ו, סע"א).
- 46. הל' תשובה שם.
- 47. ורק על ה"קלות" מכפר גם בלי תשובה (רמב"ם שם. וראה בארוכה לקו"ש חכ"ז ע' 124 ואילך).
- 48. וראה לקו"ש חכ"ז שם (ע' 130) שמטעם זה י"ל שלא שייך "לבעט" בכפרת השעיר. ע"ש.
- 49. ר"ה ז, ריש ע"ב. ועוד.
- 50. להעיר ממכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר (קובץ תהלים (בסוף תהלים אהל י"י) ע' 204. אגרות קודש שלו ח"ד ע' קלא ואילך), שהתשובה דר"ה היא תשובה כללית, והתשובה דיוהכ"פ — תשובה פרטית, לפרט החטאים כו'.
משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
שבעת ימים קודם ליוה"כ מפרישין כהן גדול מביתו ללשכתו שבמקדש ודבר זה קבלה ממשה רבינו ומפרישין אותו מאשתו כל שבעת ימים אלו שמא תמצא אשתו נדה ונמצא טמא שבעת ימים ואינו יכול לעבוד ומתקינין לו כהן גדול אחר שאם יארע בזה פיסול יעבוד האחר תחתיו בין שאירע בו פיסול קודם תמיד של שחר בין שאירע בו פיסול אחר שהקריב קרבנו זה שנכנס תחתיו אינו צריך חינוך אלא עבודתו מחנכתו ומתחיל מעבודה שפסק בה הראשון עבר יום הכפורים הרי הראשון חוזר לעבודתו והשני עובר וכל מצות כהונה גדולה עליו אלא שאינו עובד ככהן גדול ואם עבד עבודתו כשירה ואם מת הראשון זה השני מתמנה תחתיו:
משנה תורה, הלכות תשובה א׳:ב׳ - הטקסט מספריא
שעיר המשתלח, לפי שהוא כפרה על כל ישראל, כהן גדול מתודה עליו על לשון כל ישראל, שנאמר: "והתודה עליו את כל עונות בני ישראל" (ויקרא טז, כא).שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, בין שעבר בזדון, בין שעבר בשגגה, בין שהודע לו, בין שלא הודע לו, הכל מתכפר בשעיר המשתלח.והוא שעשה תשובה. אבל אם לא עשה תשובה, אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות.ומה הן הקלות ומה הן החמורות? החמורות הן שחייבין עליהם מיתת בית דין או כרת, ושבועת שוא ושקר, אף על פי שאין בהן כרת, הרי הן מן החמורות. ושאר מצות לא תעשה ומצות עשה שאין בהן כרת הם הקלות.
משנה תורה, הלכות עבודת יום הכפורים ב׳:ו׳ - הטקסט מספריא
זה שנאמר בתורה וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל מפי השמועה למדו שזה וידוי דברים נמצאת למד שהוא מתודה ביום זה שלשה וידויים אחד על ידי עצמו תחילה וידוי שניע"יעצמו עם שאר הכהנים ושניהם על פר החטאת אשר לו והוידוי שלישי על ידי כל ישראל על שעיר המשתלח ומזכיר את השם בכל וידוי מהן שלש פעמים כיצד הוא אומר אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי לפניך אנא השם כפר נא לחטאים ולעוונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי וכו' שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו הרי שלש פעמים הזכיר את השם וכן בכל וידוי מהן וכשהוא נותן את הגורל על שעיר החטאת אומר להשם חטאת נמצא מזכיר את השם ביום זה עשר פעמים ובכולם הוא מזכיר ככתבו שהוא השם המפורש בראשונה היה מגביה את קולו בשם כיון שרבו פרוצין חזרו לאומרו בקול נמוך ומבליעו בנעימות עד שלא יכירו בו אפילו חביריו הכהנים:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.
- אגרות קודש כרך א פה יומא לה, ב
- אגרות קודש כרך יד ה'ס יומא לה, ב
- אגרות קודש כרך יז ו'תקב יומא לה, ב
- לקוטי שיחות כרך לג הוספות ימי הקיץ מאותו ספר יומא לה, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך לד עקב שיחה א מאותו ספר יומא לה, ב
- לקוטי שיחות כרך ב חג השבועות שיחה א מאותו ספר יומא לה, ב
- לקוטי שיחות כרך יט עקב שיחה ג מאותו ספר יומא לה, ב
- לקוטי שיחות כרך כג בהעלותך שיחה ג מאותו ספר יומא לה, ב
- לקוטי שיחות כרך כו פקודי שיחה ב מאותו ספר יומא לה, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשח"י יומא לה, ב
- תורת מנחם ליל ש"ק פ' בשלח, י"א שבט, אחרי קבלת שבת, ה'תשכ"א יומא לה, סע"ב
- תורת מנחם מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"א יומא לה, סע"ב
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"א יומא לה, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ד יומא לה, ב
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ז יומא לה, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעח שיכול לכבות הנר בשביל החולה ד יומא לה, רע"א
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק שלישי ג יומא לה , ב
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה הלכות ת"ת פרק שלישי (א) יומא לה, ב
- שיעורי הלכה למעשה הלכות ברכת הנהנין יומא לה, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעח שיכול לכבות הנר בשביל החולה יומא לה, רע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ דברים, שבת חזון, וא"ו מנחם-אב, ה'תשל"ג יומא לה, ב

