ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לב אחרי שיחה ב

110

הודאה על העבודה), ולאידך הי' יו"ט זה שייך לכל העם (שהיו מלוין אותו), כנ"ל — דכיון שגם היציאה מן הקדש היא חלק ממעשי הכה"ג ביום זה (שלא נגמרה בשלימותה עד שנמצא בביתו), שכולם עשה הכה"ג — שלוחם של כל ישראל, הרי גם השמחה "על שיצא בשלום מן הקדש" (היינו השמחה על גמר העבודה), היא שמחת כל העם כולו.

ה. ויש לבאר תוכן הענין ד"יוצא לביתו" בעומק יותר:

בעבודת יום הכפורים מצינו חידוש מיוחד, שכפרת הפר של הכה"ג היתה לא רק עבורו בלבד אלא גם עבור "ביתו"³⁸, "ביתו זו אשתו"³⁹ [נוסף על אחיו הכהנים⁴⁰]; וענין זה (שצ"ל כפרת "ביתו") נוגע לכללות עבודת היום, וכפסק הרמב"ם⁴¹ שעבודות היום "הכל עשוי בכהן גדול נשוי שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו ביתו זו אשתו".

והדברים צריכים ביאור, מפני מה אמרה תורה שעבודת כהן גדול ביום הכפורים צריכה להעשות ב"כהן גדול נשוי"? וביותר יפלא שהרי העבודה עצמה צריכה להעשות דוקא מתוך פרישות מביתו³³ (ואשתו⁴²).

ויש לומר אחד מהביאורים בזה⁴³:

כפרת השעיר של יוהכ"פ היא כפרה על כל ישראל, כמ"ש הרמב"ם⁴⁴ "שעיר המשתלח לפי שהוא כפרה על כל ישראל כהן גדול מתודה עליו על לשון כל ישראל", והיינו שהכהן גדול אומר הווידוי בשליחות כל ישראל⁴⁵.

אבל לאידך פסק הרמב"ם⁴⁶ שאין השעיר מכפר על כל עבירות שבתורה אלא אם "עשה תשובה"⁴⁷, והיינו, שכפרת השעיר, שהוא של צבור (ולא יחיד), והבא על ידי כה"ג שהוא שליח צבור דכל ישראל, אינה חלה על היחיד אא"כ עשה תשובה.

ונמצא, שבכפרה זו יש דבר והיפוכו: עם היות שהשעיר הוא ענין של צבור [שפירושו — דבר השייך לכלל כולו, מבלי שייכות מיוחדת ליחיד⁴⁸, ע"ד ממון צבור, שצ"ל "מוסרו לצבור יפה יפה"⁴⁹], הרי ביחד עם זה כפרת השעיר על הצבור היא באופן שחלה על כל יחיד בפני עצמו⁵⁰, ואם לא עשה היחיד תשובה חסר אצל יחיד זה בכפרה זו.

הערות

38. פרשתנו טז, ו. משנה יומא לה, סע"ב. רמב"ם שם פ"ד ה"א.
39. משנה ריש יומא.
40. משנה יומא מא, ב. רש"י פרשתנו שם, יא. רמב"ם שם. וראה תו"כ פרשתנו שם, טו. שבועות יג, ב ואילך. רמב"ם שם פ"ב ה"ו.
41. שם פ"א ה"ב.
33. משנה ריש יומא. רמב"ם הל' עבודת יוהכ"פ פ"א ה"ג.
42. נסמן בהערה 35.
43. הביאור ע"ד הקבלה — ראה פי' הרמ"ק לסדר עבודת יוהכ"פ. לקוטי לוי"צ על הזהר (כרך ב' ע' שיב).
44. הל' תשובה פ"א ה"ב. וראה גם הל' עבודת יוהכ"פ פ"ב ה"ו.
45. וראה מנ"ח מצוה שסד (ו, סע"א).
46. הל' תשובה שם.
47. ורק על ה"קלות" מכפר גם בלי תשובה (רמב"ם שם. וראה בארוכה לקו"ש חכ"ז ע' 124 ואילך).
48. וראה לקו"ש חכ"ז שם (ע' 130) שמטעם זה י"ל שלא שייך "לבעט" בכפרת השעיר. ע"ש.
49. ר"ה ז, ריש ע"ב. ועוד.
50. להעיר ממכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר (קובץ תהלים (בסוף תהלים אהל י"י) ע' 204. אגרות קודש שלו ח"ד ע' קלא ואילך), שהתשובה דר"ה היא תשובה כללית, והתשובה דיוהכ"פ — תשובה פרטית, לפרט החטאים כו'.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.