224
"ערות הארץ"25, שהי' שם באופן של "נשבה לבין הגוים"26 — הרי בזמן ההוא הי' צריך להוספת כח רוחני כדי לעמוד שם בצדקו — וזהו שלמד אתו יעקב פרשת עגלה ערופה, שבה מוזהרים זקני העיר על תפקידם להתעסק בלויית האיש ההולך ל"שדה" ולתת לו את כל צרכיו כל זמן היותו בשדה, כנ"ל — שזוהי הנתינת כח ליוסף לעמוד בצדקו גם במצרים.
ולכן, כאשר רצה יוסף להוכיח ליעקב שהוא חי (גם) במובן הרוחני, מסר ע"י אחיו "סימן" זה ליעקב, ש"פרשת עגלה ערופה" היתה לנגד עיניו, ובכח זה לא הושפע כלל מהסביבה במצרים ונשאר שלם בתורתו וצדקתו; וכאשר ראה יעקב "את העגלות גו' — ותחי רוח יעקב אביהם", שנמשכה חיות חדשה ברוחניותו (רוח) של יעקב, ובפרט שחיים (הרוחניים) של יעקב תלוי' בחייהם של זרעו27, כמאמר28 "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים".
ג. אמנם עדיין צריך להבין: במדרש שם מפרש דברי יעקב "רב עוד יוסף בני חי" — "רב כחו של יוסף בני. . הוא עומד בצדקו הרבה ממני שחטאתי שאמרתי29 נסתרה דרכי מה'" [כמבואר במדרש30 בדברי יעקב לבניו31 "למה הרעותם לי להגיד לאיש העוד לכם אח" — "כך אמר הקב"ה, אני עוסק להמליך את בנו במצרים והוא אומר למה הרעותם לי. . נסתרה דרכי מה'"] — דלכאורה, למאי נפק"מ כאן, שיוסף "עומד בצדקו הרבה ממני"?
גם צריך ביאור: ע"פ מנהג ישראל — ש"תורה הוא" — מסיימים ל"שלישי" (ולכמה מנהגים32 — ל"רביעי") של קריאת הפרשה בפסוק "וידברו גו' וירא את העגלות גו' ותחי רוח יעקב אביהם", ובפסוק שלאח"ז — "ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי גו'" — מתחיל ל"רביעי" (או ל"חמישי"). ואינו מובן — מדוע מפסיקים באמצע ענין?
והוא הדבר בתחילת "שלישי", המתחיל באמצע דברי יוסף אל השבטים "ועתה33 לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים" — דלכאורה ה"ז המשך מודגש לפסוקים שלפנ"ז34 (שיוסף אמר לאחיו) "אני יוסף גו' ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחי' שלחני אלקים לפניכם, כי זה שנתיים הרעב גו' וישלחני אלקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה" (ובזה מסתיים "שני", ובפסוק שלאח"ז מתחיל "ועתה לא אתם שלחתם גו'") — שמפסיקים באמצע דברי יוסף לאחיו העוסקים בתוכן אחד (שירידתו למצרים היתה בשליחות השם)?
גם אינו מובן: הדגשת השלילה —
הערות
- 25. מקץ מב, ט. שם, יב. וראה קה"ר עה"פ (א, ד) והארץ לעולם עומדת.
- 26. ל' רש"י ויחי מז, לא (וראה רש"י מקץ מג, ל) — ומסיים "וה"ה עומד בצדקו".
- 27. ובפרט של יוסף — ראה זהר ויחי רטז, ב. ביאוה"ז שם (כז, סע"ב ואילך. ולהצ"צ — ס"ע רנח ואילך). אוה"ת ויחי ד"ה בן פורת וביאורו. ועוד.
- 28. תענית ה, ב.
- 29. ישעי' מ, כז.
- 30. ב"ר פצ"א, י.
- 31. מקץ מג, ו.
- 32. שסוף "שלישי" הוא לעיל בפסוק (מה, יח) וקחו גו' ואכלו את חלב הארץ.
- 33. מה, ח.
- 34. מה, דז. וכאמרו "ועתה" בוא"ו המוסיף ומחבר.
רש"י על בראשית מ״ג:ל׳ - הטקסט מספריא
כי נכמרו רחמיו. שְׁאָלוֹ יֵשׁ לְךָ אָח מֵאֵם? אָמַר לוֹ אָח הָיָה לִי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא; יֵשׁ לְךָ בָנִים? אָמַר לוֹ יֵשׁ לִי י', אָמַר לוֹ מַה שְּׁמָם? אָמַר לוֹ בֶּלַע וָבֶכֶר וְגוֹ'; אָמַר מַה טִּיבָן שֶׁל שֵׁמוֹת הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ כֻּלָּם עַל שֵׁם אָחִי וְהַצָּרוֹת אֲשֶׁר מְצָאוּהוּ, בֶּלַע שֶׁנִּבְלַע בֵּין הָאֻמּוֹת, בֶּכֶר שֶׁהָיָה בְּכוֹר לְאִמִּי, אַשְׁבְּאֵל שֶׁשְּׁבָאוֹ אֵל, גֵּרָא שֶׁגָּר בְּאַכְסַנְיָא, וְנַעֲמָן שֶׁהָיָה נָעִים בְּיוֹתֵר, אֵחִי וָרֹאשׁ – אָחִי הָיָה וְרֹאשִׁי הָיָה, מֻפִּים – מִפִּי אָבִי לָמַד, וְחֻפִּים – שֶׁלֹּא רָאָה חֻפָּתִי וְלֹא רָאִיתִי אֲנִי חֻפָּתוֹ, וָאָרְדְּ – שֶׁיָּרַד לְבֵין הָאֻמּוֹת, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה, מִיָּד נִכְמְרוּ רַחֲמָיו:
נכמרו. נִתְחַמְּמוּ, וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה עַל הַכֹּמֶר שֶׁל זֵתִים, וּבְלָשׁוֹן אֲרַמִּי בְּמִכְמַר בִּשְׂרָא; וּבַמִּקְרָא עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ (איכה ה'), נִתְחַמְּמוּ וְנִקְמְטוּ קְמָטִים קְמָטִים מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב; כֵּן דֶּרֶךְ כָּל עוֹר כְּשֶׁמְּחַמְּמִין אוֹתוֹ נִקְמָט וְנִכְוָץ:
כי נכמרו רחמיו FOR HIS COMPASSION WAS EXCITED — He asked him, “Have you a brother of the same mother as yourself?” — He replied, “I had a brother but I know not where he is”. — “Have you sons?” He replied, “I have ten”. Joseph asked him, “And what are their names?” Benjamin replied, “Bela, Becher etc.” (cf. 46:21). Joseph then enquired, “What are the ideas underlying these names?” He replied, “They all have some reference to my brother and the troubles that have befallen him. I called them Bela (בלע) because he disappeared (נבלע) amongst alien nations; Becher (בכר) because he was the firstborn (בכור) of his mother; Ashbel (אשבאל) because God sent him into captivity (שבאו אל), Gera (גרא) because he had to live (גר) in a foreign country; Naaman (נעמן) because he was exceedingly pleasant (נעים); Ahi (אחי) and Rosh (ראש) because he was my brother (אח) and my superior (ראש) ; Muppim (מופים) because he learned from the mouth (מפי) of my father; Huppim (חופים) because he did not witness my marriage (חופה —marriage canopy) and I did not witness his marriage; and Ard (ארד) because he went down (ירד) amongst the nations” — just as it related in Treatise Sotah 36b. When he heard all this immediately his affection was enkindled.
נכמרו means WAS ENKINDLED, BECAME HOT — In Mishnaic Hebrew we have (Bava Metzia 74a) “upon (כומר) a mass of heated olives”; in Aramaic (Pesachim 58a) “because of the (מכמר) drying up (through heat of the weather) of the meat”. And in Biblical Hebrew we have (Lamentations 5:10) “Our skin is hot (נכמרו) as though by an oven” — i.e. it became hot and full of wrinkles “because of the burning heat of the famine”, for it is the nature of any skin to wrinkle and shrink together when it becomes hot.
בראשית רבה צ״א:י׳ - הטקסט מספריא
וְהָרָעָב כָּבֵד וגו' וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ וגו' וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה וגו' אִם יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ וגו' וְאִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ וגו' (בראשית מג, ב ה), אָמְרוּ לוֹ מַה הוּא אוֹמֵר לָנוּ דְּבָרִים שֶׁל אֱמֶת וְאָנוּ מְשִׁיבִים אוֹתוֹ דְּבָרִים שֶׁל בַּטָּלָה. (בראשית מג, ו): וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל לָמָּה הֲרֵעֹתֶם לִי וגו', רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא מֵעוֹלָם לֹא אָמַר יַעֲקֹב אָבִינוּ דָּבָר שֶׁל בַּטָּלָה, אֶלָּא כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי עוֹסֵק לְהַמְלִיךְ אֶת בְּנוֹ בְּמִצְרַיִם וְהוּא אוֹמֵר לָמָּה הֲרֵעֹתֶם לִי, הִיא דְּהוּא אָמַר (ישעיה מ, כז): נִסְתְּרָה דַּרְכִּי מֵה' וּמֵאֱלֹהַי וגו'. (בראשית מג, ז): וַיֹּאמְרוּ שָׁאוֹל שָׁאַל הָאִישׁ וגו', אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אֲפִלּוּ עֲצֵי עֲרִיסוֹתֵנוּ גִּלָּה לָנוּ. (בראשית מג, ח): וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו, מוּטָב תְּהֵא נֶפֶשׁ אַחַת בְּסָפֵק וְלֹא כֻּלָּם בְּוַדַּאי. (בראשית מג, ט): אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ כָּל הַיָּמִים, זֶה הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁכֻּלּוֹ יוֹם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.