79
המבול25 — כמו"כ בעניננו, שכדי לקשר קרבן זה עם עקידת יצחק הקריב אברהם את האיל "תחת בנו".
ה. עפ"ז מובנת ג"כ האריכות בפרש"י על הכתוב "תחת בנו" — "על כל עבודה שעשה ממנו הי' מתפלל ואומר יהי רצון שתהא זו כאילו היא עשוי' בבני (והולך ומפרט כל העבודות —) כאלו בני שחוט. . דמו זרוק. . מופשט. . נקטר ונעשה דשן" — כי זה מבליט ביותר את הקשר שבין הקרבת האיל למעשה העקידה, שע"י הקרבת האיל "תחת בנו" פעל אברהם שיצחק עצמו יהי' בגדר של קרבן.
כלומר: בכוונת הכתוב שהקרבת האיל היתה "תחת בנו" הי' אפשר לפרש, שהקרבת האיל היתה במקום הקרבת בנו, והיינו שע"י הקרבת האיל הסתלק מ"בנו" גדר של קרבן, וחל על האיל26; ומחדש רש"י, שהפירוש ב"תחת בנו" הוא להיפך, שע"י הקרבת האיל ה"ז "כאילו היא עשוי' בבני", ועי"ז חל על יצחק גדר קרבן. ודבר זה — חלות גדר קרבן על יצחק ע"י הקרבת האיל — הי' "חידושו" של אברהם, ולכן הוזקק להתפלל ע"ז להקב"ה — "יהי רצון שתהא זו כאלו היא עשוי' בבני".
והסברת הדבר: כוונתו של הקב"ה במעשה העקידה היתה לכאורה רק לנסות את אברהם (כמפורש בקרא27), שיהי' מוכן בהחלט גמור להקריב את בנו יחידו לה', אבל לא שיצחק ייעשה28 קרבן בפועל28 (כי, אדרבה, "מוצא שפתי לא אשנה", ולכן אמר "העלהו" ולא "שחטהו", כי "לא הי' חפץ הקב"ה לשחטו");
אבל אברהם, שרצה לפעול שבועת הקב"ה (על ידי "ריח ניחוח" דקרבנות, כנ"ל), השתדל שיחול על יצחק גדר קרבן29, כדי שבמעשה העקידה תהי' גם
הערות
- 25. ראה פרש"י נח ז, ב. ח, כ.
- 26. ראה אברבנאל שבהערה 13. ולהעיר מב"ר פרשתנו פנ"ו, ט.
- 27. פרשתנו כב, א.
- 28. ולהעיר ממשנ"ת במק"א (סה"מ פר"ת ע' קז. סה"מ תיש"א ע' 289. ובארוכה ד"ה נתת תשל"ו פ"ה, פ"ט (סה"מ מלוקט ח"א ע' קפחט. שם ע' קצג). וש"נ) בגדר ענין הנסיון, שכמה מהם ענינם הוא רק — מנגד לעבודת האדם, הגברא, ואין בהנ"ל "חפצא" [כמו נהר דעקידה (תנחומא פרשתנו כב) דכשירד אברהם לתוך הנהר נתבטלה מציאותו, כי כל מציאותו היתה רק כדי לנסותו כו'].
- 28. כי פשיטא דמ"ש (כב, ב) "והעלהו שם לעולה" אין הכוונה שעל ידי העלי' לחוד חל על מי שהוא שם "עולה" [ואדרבה, ע"ד הפשט (וההלכה) זה (שם עולה) נעשה בדוקא קודם הכניסה להעזרה, ועאכו"כ קודם ההעלאה למזבח] — כ"א (בלשון רש"י שם) "העלהו להר לעשותו עולה", היינו שיהי' ג"כ ענין דעשי' — ולכן שאל אברהם שיעשה בו חבלה וכו' (דאינו מובן לכאורה כלל שייכות חבלה. . לקרבן! — וראה לקמן סעיף ז).
- 29. ועפ"ז יומתק (יתורץ?) איך יצחק "נתקדש. . להיות עולה תמימה" (רש"י תולדות כה, כו. כו, ב) ע"י עלי' לחוד למזבח? — וע"פ הנ"ל, נעשה זה ע"י שחיטה כו' ושריפת האיל "תחת בנו", שהקב"ה קיבל תפילתו שיהא נחשב "כאילו היא עשוי' בבני" (וראה רש"י פרשתנו כב, יד (וכן בחוקותי כו, מב) "אפרו של יצחק צבור כו'"). וראה לקו"ש חכ"ה ע' 131.
- . אבל לא כל מעשהו של עולה, היינו שחיטה — כ"א רק "העלהו"; אלא אברהם, שרצה שיחול על יצחק גדר קרבן בפועל, הקריב את האיל "תחת בנו" והתפלל שיהא נחשב "כאילו היא עשוי' בבני", כדלקמן בפנים. וראה לקמן הערה 29 ובשוה"ג שם.
- . שהרי עכצ"ל שהכוונה כאן לקדושה מעין קדושת העולה לאחרי הקרבתו ולא לקריאת שם בלבד, שזה נעשה לפני העלי' למזבח (ראה לעיל הערה *28). [ובמפרשי רש"י תולדות כו, ב (מב"ר פס"ד, ג) שיצחק נתקדש להפסל ב"יוצא". אבל צע"ג איך אפ"ל (ע"ד הפשט) — שחי נפסל. . ביוצא! — ומפורש בכה"ג שרק ז' ימי המילואים "לא יצא", משא"כ אפר דקרבן. וק"ל. וראה בארוכה לקו"ש חט"ו ע' 200 ואילך (ובהערה 7 שם)].
רש"י על בראשית כ״ה:כ״ו - הטקסט מספריא
ואחרי כן יצא אחיו וגו'. שָׁמַעְתִּי מִ"אַ הַדּוֹרְשׁוֹ לְפִי פְּשׁוּטוֹ, בְּדִין הָיָה אוֹחֵז בּוֹ לְעַכְּבוֹ, יַעֲקֹב נוֹצַר מִטִּפָּה רִאשׁוֹנָה וְעֵשָׂו מִן הַשְּׁנִיָּה; צֵא וּלְמַד מִשְּׁפוֹפֶרֶת שֶׁפִּיהָ קְצָרָה, תֵּן לָהּ שְׁתֵּי אֲבָנִים זוֹ אַחַר זוֹ – הַנִּכְנֶסֶת רִאשׁוֹנָה תֵּצֵא אַחֲרוֹנָה וְהַנִּכְנֶסֶת אַחֲרוֹנָה תֵּצֵא רִאשׁוֹנָה; נִמְצָא עֵשָׂו הַנּוֹצָר בָּאַחֲרוֹנָה יָצָא רִאשׁוֹן וְיַעֲקֹב שֶׁנּוֹצַר רִאשׁוֹנָה יָצָא אַחֲרוֹן, וְיַעֲקֹב בָּא לְעַכְּבוֹ, שֶׁיְּהֵא רִאשׁוֹן לְלֵדָה כְּרִאשׁוֹן לִיצִירָה, וְיִפְטֹר אֶת רַחְמָהּ וְיִטֹּל אֶת הַבְּכוֹרָה מִן הַדִּין:
בעקב עשו. סִימָן שֶׁאֵין זֶה מַסְפִּיק לִגְמֹר מַלְכוּתוֹ עַד שֶׁזֶּה עוֹמֵד וְנוֹטְלָהּ הֵימֶנּוּ:
ויקרא שמו יעקב. הַקָּבָּ"ה; דָּ"אַ אָבִיו קָרָא לוֹ יַעֲקֹב עַל שֵׁם אֲחִיזַת הֶעָקֵב:
בן ששים שנה. י' שָׁנִים מִשֶּׁנְּשָׂאָהּ עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית בַּת י"ג שָׁנָה וּרְאוּיָה לְהֵרָיוֹן, וְי' שָׁנִים הַלָּלוּ צָפָה וְהִִמְתִּין לָהּ, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אָבִיו לְשָׂרָה; כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִתְעַבְּרָה, יָדַע שֶׁהִיא עֲקָרָה, וְהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ (יבמות ס"ד), וְשִׁפְחָה לֹא רָצָה לִשָּׂא, לְפִי שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה לִהְיוֹת עוֹלָה תְמִימָה:
בעקב עשו ESAU’S HEEL — a sign that this one (Esau) will hardly have time to complete his period of domination before the other would rise and take it (his power) from him
ויקרא שמו יעקב AND HE CALLED HIS NAME JACOB — The Holy One, blessed be He, thus named him (Midrash Tanchuma, Shemot 4). [Some versions add: He said to them (to those who gave Esau that name cf. Genesis 5:25): You have given your first-born a name, I, too, will give my son, my firstborn, (cf. Exodus 4:23) a name. That is what is written, “And He called his name, Jacob” (Genesis 26:26).] Another explanation is: his father called him Jacob because he was grasping Esau’s heel.
בן ששים שנה THREESCORE YEARS OLD — Ten years passed from the time when he married her until she became thirteen years old and capable of child-bearing, and a further ten years he hopefully waited as his father did in regard to Sarah. When even then she did not become with child he realised that she was barren and he prayed for her. But He did not wish to take a maidservant as a second wife because he had been sanctified on Mount Moriah to be a burnt-offering without blemish.
רש"י על בראשית כ״ב:י״ד - הטקסט מספריא
ה' יראה. פְּשׁוּטוֹ כְּתַרְגּוּמוֹ, ה' יִבְחַר וְיִרְאֶה לוֹ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁרוֹת בּוֹ שְׁכִינָתוֹ וּלְהַקְרִיב כָּאן קָרְבָּנוֹת:
אשר יאמר היום. שֶׁיֹּאמְרוּ לִימֵי הַדּוֹרוֹת עָלָיו בְּהַר זֶה יֵרָאֶה הַקָּבָּ"ה לְעַמּוֹ:
היום. הַיָּמִים הָעֲתִידִין, כְּמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה שֶׁבְּכָל הַמִּקְרָא, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים הַקּוֹרְאִים אֶת הַמִּקְרָא הַזֶּה אוֹמְרִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל הַיוֹם שֶׁעוֹמְדִים בּוֹ. וּמִ"אַ ה' יִרְאֶה עֲקֵדָה זוֹ לִסְלֹחַ לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל שָׁנָה וּלְהַצִּילָם מִן הַפֻּרְעָנוּת, כְּדֵי שֶׁיֵּאָמֵר הַיּוֹם הַזֶּה – בְּכָל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים – בְּהַר ה' יֵרָאֶה אֶפְרוֹ שֶׁל יִצְחָק צָבוּר וְעוֹמֵד לְכַפָּרָה:
'ה יראה Its real meaning is as the Targum renders it: The Lord will choose and select for Himself this place to make His Shechinah reside in it and for sacrifices to be offered there.
אשר יאמר היום AS IT IS SAID TO THIS DAY — In the generations to come people will say of it,” On this mountain the Holy One, blessed be He, shows Himself to His people.”
היום THIS DAY — the future days, with the same meaning as עד היום הזה “even until this day” wherever it occurs in the entire Scriptures: that all future generations who read this passage will refer the phrase “even unto this day” to the day in which they live. The Midrashic explanation is: May God see this Binding of Isaac every year to forgive Israel and to save them from punishment, so that it may be said “in this day” — in all future generations — “there are seen in the mountain of the Lord” the ashes of Isaac heaped up as it were and serving as a means of atonement (Midrash Tanchuma, Vayera 23).
רש"י על בראשית כ״ו:ב׳ - הטקסט מספריא
אל תרד מצרימה. שֶׁהָיָה דַּעְתּוֹ לָרֶדֶת מִצְרַיְמָה, כְּמוֹ שֶׁיָּרַד אָבִיו בִּימֵי הָרָעָב; אָמַר לוֹ: אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה, שֶׁאַתָּה עוֹלָה תְמִימָה, וְאֵין חוּצָה לָאָרֶץ כְּדַאי לְךָ:
אל תרד מצרימה GO NOT DOWN INTO EGYPT — Because he thought of going down to Egypt as his father had gone down in time of famine. He said to him, “Do not go down to Egypt for you are a burnt-offering without blemish and residence outside the Holy Land is not befitting you” (Genesis Rabbah 64:3).
בראשית רבה ס״ד:ג׳ - הטקסט מספריא
וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ גְּרָרָה (בראשית כו, א), לְגַרְדִּיקִי. רַבִּי דּוֹסְתָּאי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מִפְּנֵי מָה גָזְרוּ עַל הַנָּוֶה שֶׁבְּגַרְדִּיקִי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נָוֶה רָע. וְעַד הֵיכָן, רַבִּי חָנִין אָמַר עַד נַחַל מִצְרָיִם. (בראשית כו, ב): וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ, עֲשֵׂה שְׁכוּנָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֱוֵי נוֹטֵעַ, הֱוֵי זוֹרֵעַ, הֱוֵי נָצִיב. דָּבָר אַחֵר שְׁכֹן בָּאָרֶץ, שַׁכֵּן אֶת הַשְּׁכִינָה בָּאָרֶץ. (בראשית כו, ג): גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָה אַתְּ עוֹלָה תְּמִימָה, מָה עוֹלָה אִם יָצָאת חוּץ לַקְּלָעִים הִיא נִפְסֶלֶת, אַף אַתְּ אִם יָצָאת חוּץ לָאָרֶץ נִפְסַלְתָּ. (בראשית כו, ג): כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל, קָשׁוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל יז, יג): וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה לֹא נֶאֱמַר הָאֵלֶּה, אֶלָּא הָאֵל, לוֹמַר מִקְצָתָן אֲנִי נוֹתֵן לָךְ, וְאֵימָתַי אֲנִי נוֹתֵן לָךְ אֶת הַשְּׁאָר, לֶעָתִיד לָבוֹא.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.