78

מדוע הוצרך המלאך לקרוא אליו "שנית מן השמים" למסור לו את כל הברכות המגיעות לו "יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך", ולא אמר לו כל זה בקריאה הראשונה?

ומשמעות הכתובים היא, דאף שאברהם נתברך ברכות אלו "יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך", מ"מ, לא נתברך בהן בפועל עד אחר הקרבת האיל — וטעמא בעי.

ד. ויש לומר הביאור בזה:

החידוש שבברכות אלו, "הרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול גו' וירש זרעך גו' והתברכו בזרעך גו'"¹⁷ — אף שכבר נתברך אברהם בתוכן דומה כמ"פ לפנ"ז (כמסופר בפ' לך¹⁸) — הוא (כמפורש בכתוב) שכאן נשבע הקב"ה עליהן¹⁹ — "בי נשבעתי נאום ה' כי יען גו' כי ברך אברכך גו'" (שע"י השבועה הובטח ששום דבר לא יבטל ברכות אלו²⁰).

ועפ"ז אין לתמוה מדוע לא פירש רש"י מהי הסיבה שבגללה באה השבועה דוקא בקריאה "שנית", לאחרי הקרבת האיל — כי זהו מובן מהמסופר בחומש בשבועת הקב"ה בפעם הראשונה:

בהכתובים לאחרי המבול נאמר²¹ "ויבן נח מזבח לה' גו' ויעל עולות גו' וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר גו' לא אוסיף לקלל גו' ולא אוסיף עוד להכות גו'", ופירש רש"י "לא אוסיף. ולא אוסיף, כפל הדבר לשבועה, הוא שכתוב²² אשר נשבעתי מעבור מי נח ולא מצינו בה שבועה אלא זו". הרי מפורש, דזה שנשבע הקב"ה שלא יוסיף עוד להביא מבול, בא ע"י ריח הניחוח מקרבנותיו של נח.

והוא הדבר בנדו"ד: זה שהקב"ה נשבע על הברכות הוא בא ע"י קרבנו של אברהם (— בהקרבת האיל)²³. ולכן באה שבועה זו רק בקריאה ה"שנית", לאחרי העלאת האיל.

וזהו גם הטעם שרצה אברהם להקריב את האיל²⁴ "תחת בנו" — כי כדי שקרבנו יפעול שהברכות על נסיון העקידה (שהם ענינים עיקריים לקיומו של עם ישראל) יובטחו לו בשבועה, הי' צ"ל שייכות וקשר בין הקרבן והנסיון. וע"ד שמצינו בקרבנותיו של נח (שפעלו שבועת ה' "לא אוסיף"), דנוסף על זה שהקריבם תיכף לאחרי צאתו מן התיבה (בסמיכות ובהמשך להמבול), הנה הקרבנות עצמם היו מבהמות אלו שניצלו מן