י'קכ

י'קכ

ב"ה, ערש"ק המשולש בחודש הגאולה, ה'תשל"א

ברוקלין, נ.י.

כבוד הוו"ח אי"א נו"נ בחור מעם ומורם מעם ודורש טוב לעמו בעל מדות תרומיות ענף עץ אבות מו"ה שניאור זלמן¹ שליט"א

שלום וברכה!

בהמשך לביקורו² של מר כאן, הנני עוד הפעם להביע גודל הקורת רוח והנחת רוח והשמחה שהיו לי עקב הפגישה. ובפרט על פי פתגם³ כ"ק מו"ח אדמו"ר, שכששני יהודים נפגשים הרי סוף סוף יוצאת מזו תועלת גם לעוד יהודי ולעוד יהודים.

זה עתה קבלתי ידיעה טלפונית משובו של מר לארצנו הקדושה. ואף על פי שבא מארץ הרים וגבעות, כמו שאמרו, הרי אמרו⁴ רבותינו ז"ל שארץ ישראל גבוה' מכל הארצות, זאת אומרת ששובו לאה"ק בודאי יש בזה עלי' בכל המובנים, הן בגשם והן ברוח [שזה בזה תלוי, ובפרט בנוגע ליהודים, ועל אחת כמה בנוגע לגוי קדוש היושב בארץ הקודש, וביתר שאת על פי תורת החסידות, אשר תכלית כל עבודת האדם היא הגברת⁵ הצורה על החומר והרוחניות על הגשמיות]. וכיון שכל עניני רוחניות וקדושה אין סופיים הם, כי מקורם באין-סוף האמיתי, הרי אפילו אם הענינים הם בתכלית הטוב, תמיד יש מקום להוספה הלוך ומוסיף ולעלי' אחר עלי' בקודש. ובודאי אין צורך באריכות בזה למר.

שמחתי להוודע בטלפון אשר עוד בנמל התעופה נפגש עם אנ"ש שי' והתדברו שימסור פ"ש אישית ומפורטת. ובהכירי את מר בטוחני אשר בודאי ימסור הדברים שנאמרו בפירוש ובמיוחד את הנמצא "בין השורות".

ובעמדנו ערב⁶ שבת קודש המשולש –

בנפש⁷: התחלת קריאת תורת כהנים [אשר כל אחד מבנ"י נאמר⁸ עליו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש];

במקום: ראש חודש ניסן⁹, חודש הגאולה שבו¹⁰ נגאלו ובו עתידין להגאל מארבע כנפות הארץ¹¹ אל¹² ארץ טובה ורחבה, ארץ הקודש;

ובזמן: פרשת החודש¹³, שענינה קדוש הזמן, החודש הזה לכם ראש חדשים –

אביע איחולי שיתברך בברכה המשולשת ונשמע ונתבשר בשורות טובות בכל האמור.

בכבוד ובהוקרה ובברכת חג הפסח כשר ושמח,

מ. שניאורסאהן

מוצש"ק .

אף שמנהגי לא לערב את כ' בענינים הבאים להלן, וכמוזכר ג"כ בדיבורנו כאן – מצאתי לנכון, בתור יוצא מן הכלל, לכתוב הבא לקמן, כיון שדברי בזה באו בהמשך לאחד הנושאים בשיחתנו ועליו אכתוב –

סיכום הנדבר בזה בהתועדות ש"ק¹⁴ זו וכן יומיים לפני זה בשיחה¹⁵ עם מר מ.ב. שי':

שאלוני מהי הסיבה אשר לאחרונה הפסקתי לדבר ע"ד שלילת החזרת השטחים המשוחררים, אף שלפני זמן כן דברתי בזה וכמה פעמים –

עניתי שהסיבה פשוטה, כי נשתנה המצב בעיקרו. דברתי בזה כל זמן שהי' הענין מעשי והייתה אפשריות לא להחזיר, וקויתי שאולי ע"י דיבורי [בחשאי, וכשלא הועיל – בפומבי] אתרום להכרעת הדעה של אלו האומרים לא להחזיר (ובמילא יעמידו את ואַשינגטון וכו' בפני עובדות – יקימו ישובי קבע אזרחיים ובשטחים וכו'). נצחה הדעה – להחזיר (ונתפרסם בין או"ה והותחל הלחץ). וכמו שאמרתי לפני כו"כ שבועות – ה"ז כבר לאחר ההחלטה להחזיר, ושאַרם אל שייך – בחכירות וכיו"ב. ועתה כבר אין היכולת לחזור בה – מפני הלחץ (לפי ידיעותי ממקור (שע"ע הי') נאמן בהחלט, לא יסיכמו בואַשינגטון בשום אופן למלחמה ואפילו לחשש של מלחמה במזרח התיכון, ולא ימנעו גם מהפסק הספקת נשק ועזר בכלל – וכבר המציאו "תירוץ" שאין זה לחץ ח"ו, כ"א העדר סיוע והשתתפות בפעולה שאינה לרצונם – ואז אין אפשריות להחזיק בשטחים וכו'. ובושינגטון מבינים זה). וכשאין תועלת ואין זה מעשי – אין מקום לדבר עד"ז. זהו נוסף על האמור מכבר – שדיבור בהאמור יכול לפגוע בהמו"מ לקבל עזר מאַקסימאַלי עבור ההחזרה. ועוד, כיון שעתה אין ענין דסכנת נפשות אלא להגדיל העזר כנ"ל – אסור לסכן נפשות דאנשי הצה"ל עי"ז.

אבל בטח [באם ח"ו תתעכב ביאת משיח צדקנו] כשיבוא זמן הבחירות יזכרו בנ"י מי הם אלה אשר תיכף ומיד לאחר נצחון המפליא של מלחמת ששת הימים התחילו במו"מ איך להשתחרר ולהפטר משטחים המשוחררים.

(ובפרט שבאם, ר"ל, הנסיגה דשנת 1971 תביא לתוצאות דומות להנסיגה דשנת 1956 – ויזדקקו עוה"פ לנצחון מפליא, הנ"ל ירצו לאחרי הנצחון להתחיל עוה"פ במו"מ דומה וכו')

וידעו מי הם אלה המאמינים – וגם בנוגע למעשה בפועל – בשלימות ארץ הקודש ובשלימות גוי קדוש ובשלימות תורתנו הקדושה.

ע"כ בנוגע לנדו"ז.

– המוקף בחצע"ג נאמר רק להיחיד ולא ברבים בההתועדות. והטעם מובן.