ט'תתקלד
ט'תתקלד
ב"ה, ט"ז תמוז, ה'תש"ל
ברוקלין, נ.י.
מר משה שי' לוי
שלום וברכה!
על ידי ידידנו מר שלמה שי' מידנצ'יק קבלתי בקשת ברכה עבורו להטבת הבריאות ולרפואה, ואזכירו על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר.
ויהי רצון שכשם שקבלתי הבקשה כן אקבל בשורות טובות בהאמור.
ופעילותו להגנת עם קדוש היושב בארץ הקודש תעמוד לו למהר רפואתו שתהי' קרובה וגם שלימה, ויבורך בכל טוב בהמצטרך לו ולבני ביתו שי'.
ואם המגין1 על נפש אחת מישראל הרי זה כמגין על עולם מלא, על אחת כמה אלה אשר ההשגחה העליונה מסרה להם התפקיד האחראי להגן על רבבות אלפי ישראל.
ארשה לעצמי להוסיף שורות אחדות, ותקותי אשר יקבל הדברים בסבר פנים יפות ובלבביות, כפי שנאמרו.
כבר2 מלתי אמורה בכמה הזדמנויות על דבר גודל ענין מצות התפילין. ואף שכל מצוה ומצוה גדולה וחשובה ובעלת ערך הכי נעלה, ציוויו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, אשר בחסדו הגדול ובטובו האינסופי נתן לישראל עם קרובו את התורה ומצוותי', והודיע3 אשר מתענג הוא כאשר בן ובת ישראל מקיימים רצונו,
הרי רצה הקב"ה, מצַוה המצוות, וחילק אותן לכמה סוגים, והודיע בתורתנו הנקראת תורה אור4, המאירה לאדם דרכו בחיים, סגולות מיוחדות אשר בכל מצוה ומצוה.
ומסגולות מצות תפילין הרי גם זו אשר – בלשון הכתוב5 – "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". ועוד סגולה, אשר בזכות6 התפילין שמניחים על היד ועל הראש, באה הברכה "וטרף זרוע אף קדקוד".
כיון שכל7 ישראל חברים, בני משפחה אחת, ועוד יותר אשר כל8 ישראל קומה אחת שלימה, הרי זה כדוגמת אברים9 של גוף אחד, שהטבה לאבר אחד מוסיפה הטבה לכל שאר האברים, זאת אומרת טובת יהודי אחד היא טובת כל עם ישראל.
על אחת כמה וכמה כשהמדובר הוא באנשי הצבא עצמם, ועוד יותר בהעומדים בראשם ומנהיגים אותם, הרי קיום מצוה זו על ידם מגדילה ביותר האימה10 ופחד על כל אויב וצר, עד שלפעמים רבות לא נותרה בו רוח לעשות מלחמה, ואפילו כשבאים לידי מלחמה, אז מתקיימת הברכה וטרף זרוע אף קדקוד ומנצחים אותו.
ואם בתכסיסי מלחמה משתמשים בכל נשק האפשרי, אפילו אם התועלת מוטלת בספק, ואפילו אם יביא תועלת רק לקבוצה קטנה או אפילו לאישים בודדים, ולא עוד אלא שמשתדלים להשיגו ואין חסים על טורח וממון וכו', ובלבד להפעיל גם נשק כזה, על אחת כמה וכמה בנוגע ל"נשק" האמור, קיום מצות תפילין, אשר התועלת האמורה מעידים עלי' רבותינו זכרונם לברכה מדורי דורות, ומעידים גם על ההיקף שלה, כוונתי שהיא לטובתם של המניח תפילין וסביבתו הקרובה וגם הרחוקה, ועד לכל עם ישראל כולו בכל מקום שנמצא שם.
וגדול זכותם של כל המקיימים מצוה זו, ובפרט מתוך שמחה וחיות, וגדול לאין ערוך זכותם של אלה המזכים גם אחרים בקיום מצוה זו. והרי יכולת מיוחדת להמפקדים והקצינים והמנהיגים וכולי, שבטבע האדם שהוא מתרשם מהעומד על גביו אפילו בשטח שלכאורה אין לו כל שייכות ליחסים השגרתיים שביניהם.
בכבוד ובהוקרה,
בברכה לרפואה קרובה ובשורות טובות בכל האמור ובברכת ה' בכל המצטרך למר ולבני ביתו שי'.
הערות
- 1. המגין עולם מלא : ראה סנהדרין לז, א (במשנה).
- 2. כבר מלתי אמורה : ראה גם לעיל אגרת ט'תרלה, ובהנסמן בהערות שם.
- 3. והודיע : ראה תו"כ ופרש"י עה"פ ויקרא א, ט. ספרי (ופרש"י) עה"פ פינחס כח, ח. ועוד.
- 4. תורה אור : משלי ו, כג. וראה זח"ג נג, ב.
- 5. בלשון הכתוב : תבוא כח, י. וראה ברכות ו, א.
- 6. בזכות התפלין . . וטרף זרוע אף קדקוד : ברכה לג, כ. הל' קטנות להרא"ש – הל' תפילין סט"ו.
- 7. שכל ישראל חברים : ראה ס' שופטים כ, יא. אגה"ק סכ"ב (קלה, ב).
- 8. כל ישראל קומה אחת שלימה : ראה לקו"ת ר"פ נצבים. סהמ"צ להצ"צ מצות אהבת ישראל פ"א.
- 9. כדוגמת אברים : אגה"ק שם. וראה ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד. סהמ"צ להצ"צ הנ"ל.
- 10. האימה ופחד : ע"פ בשלח טו, טז.
רש"י על ויקרא א׳:ט׳ - הטקסט מספריא
עלה. לְשֵׁם עוֹלָה יַקְטִירֶנּוּ:
אשה. כְּשֶׁיִּשְׁחֲטֶנּוּ יְהֵי שׁוֹחֲטוֹ לְשֵׁם הָאֵשׁ; וְכָל אִשֶּׁה לְשׁוֹן אֵשׁ, פוש"ייר בְּלַעַז:
ניחוח. נַחַת רוּחַ לְפָנַי, שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָֹה רְצוֹנִי (שם):
עלה [AND THE PRIEST SHALL CAUSE ALL TO ASCEND IN FUMES ON THE ALTAR, TO BE] A BURNT OFFERING — i. e. only with the intention that it should be an עולה shall he burn it (and not that it should be an offering of another class. The words are to be translated: he shall burn it as an עולה) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 6 10).
אשה AS A FIRE OFFERING — When he slaughters it he shall slaughter it with the intention of making a fire of it (i. e. having in mind the fact that it is to become a prey to the flames, not that it will become charred flesh) (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 6 10). The word אשה wherever it occurs, is connected with אש, feuchère in O. F.
ניחוח (of the root נוח, “to repose”, “to draw satisfaction from …”) — an odour of ניחוח: one that causes satisfaction to Me by the knowledge that I gave commands and that My will was executed (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 6 10; Zevachim 46b).
תלמוד ירושלמי נדרים ט׳:ד׳ - הטקסט מספריא
משנה: וְעוֹד אָמַר רִבִּי מֵאִיר פּוֹתְחִין לוֹ מִן הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְאוֹמְרִים לוֹ אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה עוֹבֵר עַל לֹא תִקּוֹם וְעַל לֹא תִטּוֹר וְעַל לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ שֶׁמָּא יַעֲנִי וְאֵין אַתְּ יָכוֹל לְפַרְנְסוֹ וְאָמַר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵן לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר הֲרֵי זֶה מוּתָּר.
הלכה: כְּתִיב לֹא תִקּוֹם וְלֹא תִטּוֹר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ. הֵיךְ עֲבִידָה. הֲוָה מְקַטֵּעַ קוֹפָּד וּמְחַת סַכִּינָא לְיָדוֹי. תַּחֲזוֹר וְתִמְחֵי לְיָדֵיהּ.
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. זֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר. זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם זֶה כְּלָל גָּדוֹל מִזֶּה.
שֶׁמָּא יַעֲנִי. לֹא כְּנוֹלָד הוּא. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. עֲנִיּוּת מְצוּיָה. כְּהָדָא. חַד בַּר נַשׁ הֲוָה בַּעַל דִּינֵיהּ עָתִיר. אֲתָא בָּעֵי מֵידוֹן קוֹמֵי רַב. שְׁלַח רַב בַּתְרֵיהּ אֲמַר. עִם הַהוּא אֲנָא בְעִי מֵייתֵי מֵידוֹן. כָּךְ אִין אַתְיָין כָּל גָּמָלַיָיא דַּעֲרַבִיָיא לָא טְעִנִין קוֹרֻקָסַּיָיא דְּאֻפּוֹתֵיקִים דִּידִי. שָׁמַע וָמַר. מַהוּ מִתְגָּאֶה דְּלֹא לֵיהּ. תְּהֵא פְחָתָה בָהּ. מִן יַד נָפְקָת קֶלֶוְוסִיס מִן מַלְכוּתָא דְּיֵיעוֹל הוּא וּמִדְּלֵיהּ לְטִימְיוֹן. אֲתָא גַּבֵּי רַב. אֲמַר לֵיהּ. צְלִי עָלַי דּוּ נַפְשִׁי תַחֲזוֹר. צְלֵי עֲלוֹי וְחָזַר עֲלָהּ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

