תמורה יז, ב - גמרא - ספריית פנימי

א

אָמַר לְךָ שְׁמוּאֵל: דִּלְמָא הָךְ תַּנָּא נָמֵי סָבַר כֹּל הֵיכָא דְּלָא חַזְיָא לְגוּפַהּ — לָא נָחֲתָא לַהּ קְדוּשַּׁת הַגּוּף.

ב

הֲדַרַן עֲלָךְ יֵשׁ בְּקׇרְבְּנוֹת.

ג

מַתְנִי׳ אֵלּוּ קָדָשִׁים שֶׁוַּולְדוֹתֵיהֶן וּתְמוּרוֹתֵיהֶן כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, וְלַד שְׁלָמִים וּתְמוּרָתָן, וְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן עַד סוֹף כׇּל הָעוֹלָם — הֲרֵי הֵן שְׁלָמִים, וּטְעוּנִין סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק.

ד

גְּמָ׳ כֵּיוָן דִּתְנָא ״וְלָדָן וּוְלַד וְלָדָן״, ״עַד סוֹף כׇּל הָעוֹלָם״ לְמָה לִי? תַּנָּא דִידַן שַׁמְעֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר ״וְלַד שְׁלָמִים לֹא יִקְרַב שְׁלָמִים״, וַאֲמַר לֵיהּ תַּנָּא דִידַן: לָא מִיבַּעְיָא בִּוְולָדָן דְּלָא מוֹדֵינָא, אֶלָּא אֲפִילּוּ עַד סוֹף הָעוֹלָם לָא מוֹדֵינָא לָךְ.

ה

מְנָא הָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״זָכָר״ — לְרַבּוֹת אֶת הַוָּלָד.

ו

וַהֲלֹא דִין הוּא: וּמָה תְּמוּרָה, שֶׁאֵין גִּידּוּלֵי הֶקְדֵּשׁ — קְרֵיבָה, וָלָד, שֶׁגִּידּוּלֵי הֶקְדֵּשׁ — אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּקְרַב?

ז

מָה לִתְמוּרָה, שֶׁכֵּן נוֹהֶגֶת בְּכׇל הַקֳּדָשִׁים, תֹּאמַר בְּוָלָד, שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בְּכׇל הַקֳּדָשִׁים? אֵינוֹ קָרֵב הוֹאִיל וְאֵינוֹ נוֹהֵג בְּכׇל הַקֳּדָשִׁים. תַּלְמוּד לוֹמַר ״זָכָר״ — לְרַבּוֹת אֶת הַוָּלָד, ״נְקֵבָה״ — לְרַבּוֹת הַתְּמוּרָה.

ח

אֵין לִי אֶלָּא תְּמוּרַת תְּמִימִין, וּוְלַד תְּמִימִין, וְלַד בַּעֲלֵי מוּמִין וּתְמוּרַת בַּעֲלֵי מוּמִין מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אִם זָכָר״ לְרַבּוֹת וְלַד בַּעֲלֵי מוּמִין, ״אִם נְקֵבָה״ לְרַבּוֹת תְּמוּרַת בַּעֲלֵי מוּמִין.

ט

אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא לְאַבָּיֵי: וְאֵיפוֹךְ אֲנָא! מִסְתַּבְּרָא, מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְרַבְּתָה תְּמוּרַת תְּמִימִין נִתְרַבְּתָה תְּמוּרַת בַּעֲלֵי מוּמִין.

י

אֲמַר לֵיהּ: מִי קָאָמֵינָא לָךְ לֵיפוֹךְ ״אִם זָכָר״ ״אִם נְקֵבָה״? אֲנָא כּוּלֵּיהּ קְרָא קָאָמֵינָא! אֵימָא: ״זָכָר״ לְרַבּוֹת אֶת הַתְּמוּרָה, ״נְקֵבָה״ לְרַבּוֹת אֶת הַוָּלָד. אֲמַר לֵיהּ: ״וָלָד״ לְשׁוֹן זָכָר מַשְׁמַע, ״תְּמוּרָה״ לְשׁוֹן נְקֵבָה מַשְׁמַע.

יא

לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר שְׁמוּאֵל: לִיקְרַב, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר.

יב

דְּמַהוּ דְּתֵימָא: כִּי קָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר עוֹלָה, דְּאִיכָּא שֵׁם עוֹלָה עַל אִמּוֹ, אֲבָל הָנֵי וְלָדוֹת לָא קָרְבִי — קָמַשְׁמַע לַן.

יג

בַּר פְּדָא אָמַר: לִרְעִיָּה, וְאַלִּיבָּא דְּדִבְרֵי הַכֹּל. דְּאִתְּמַר: רָבָא אָמַר: לִיקְרַב, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר. רַב פָּפָּא אָמַר: לִרְעִיָּה, וְאַלִּיבָּא דְּדִבְרֵי הַכֹּל.

יד

וְהַאי תַּנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא.

טו

״רָק קֳדָשֶׁיךָ״ — אֵלּוּ תְּמוּרוֹת, ״אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ״ — אֵלּוּ הַוְּולָדוֹת, ״תִּשָּׂא וּבָאת״.

טז

יָכוֹל יַכְנִיסֶנּוּ לְבֵית הַבְּחִירָה, וְיִמְנַע מֵהֶם מַיִם וּמָזוֹן כְּדֵי שֶׁיָּמוּתוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְעָשִׂיתָ עוֹלוֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם״, כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה נוֹהֵג בְּעוֹלָה — אַתָּה נוֹהֵג בִּתְמוּרָה, כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה נוֹהֵג בִּשְׁלָמִים — אַתָּה נוֹהֵג בְּוַולְדֵי שְׁלָמִים וּבִתְמוּרָה.

יז

יָכוֹל כׇּל קָדָשִׁים כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״רַק״ — דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַה׳״ — הוּא קָרֵב, וְאֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵיבָה.

יח

אָמַר מָר: ״תִּשָּׂא וּבָאת״, יָכוֹל יַכְנִיסֶנּוּ לְבֵית הַבְּחִירָה?

יט

מְנָא תֵּיתֵי הָא? כֵּיוָן דְּגָמְרִי חָמֵשׁ חַטָּאוֹת, הָנָךְ מִקְרָב קָרְבִי!

כ

מַהוּ דְּתֵימָא: חָמֵשׁ חַטָּאוֹת מֵתוֹת בְּכׇל מָקוֹם, וְהָנָךְ יָמוּתוּ בְּבֵית הַבְּחִירָה — קָמַשְׁמַע לַן.

כא

אָמַר מָר: יָכוֹל אַף כָּל הַקֳּדָשִׁים כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״רַק קָדָשֶׁיךָ״. וָלָד דְּמַאן? אִי דְּעוֹלָה — זָכָר הוּא, וְלָאו בַּר אוֹלוֹדֵי הוּא! וְאִי דְּחַטָּאת — גְּמִירִי לַהּ דִּלְמִיתָה קָיְימִי!