שיוך משוער לקטע
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שמה דין ארבע רשויות לשבת כג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
כג גג הבולט על מחיצות הבית בענין שאין מחיצות הבית ניכרים ונראים לעומדים על הגג כשמסתכלין תחת רגליהם כגון גגין שלנו אין אומרים במחיצות אלו גוד אסיק ולכן על גבי הגג אינו רשות היחיד אפילו הוא גבוה ורחב הרבה אלא כרמלית הוא ואם חלון פתוח לו מן הבית נעשה כולו כחורי רשות היחיד ורשות היחיד הוא.
קפט עירובין צב, א. רש"י שם ד"ה אף גג. תוס' שם פט, א ד"ה במחיצות. רא"ש שם פ"ט ס"ב. טור ושו"ע סט"ז.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שנז דיני חצר פחות מארבע אמות וביב ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ולדברי הכל בחצר שאינה מעורבת לא גזרו על כחו ומותר לשפוך בחצר זו במתכוין שיצאו ממנה לחצר זו אף על פי שלא עירבו יחד ועיר המוקפת חומה ולא עירבו בה כחצר שאינה מעורבת היא כיון שיש לה מחיצות אלא שמחוסרת עירוב:
סב תוס' עירובין פט, א ד"ה לא שנו בשם רשב"ם. רא"ש שם. רמ"א שם.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שנח דין איזה מקומות נקראים מוקפים לדירה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ד ואפילו בפחות משיעור זה אינו מותר לטלטל מתוכו לחצר או מחצר לתוכו אלא כלים ששבתו בתוכו או בחצר אבל כלים ששבתו בבית והוציאם לחצר אסור לטלטל לתוכו וכן כלים ששבתו בתוכו והכניסן לחצר אסור לטלטלן לבית (ואפילו כלים ששבתו בחצר והכניסם לבית או לתוכו אסור לטלטלם מזה לזה אלא אם כן יניחם בחצר בינתיים) לפי שמקום זה שלא הוקף לדירה הוא רשות בפני עצמה מוחלקת מהבית שהוא מקום דירה ממש.
לב רבי שמעון במשנה עירובין פט, א. וכ"ה לקמן סי' שעב ס"א.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שעב דין שיתופי הדירות לעירוב א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
א לא אסרו לטלטל מרשות היחיד של זה לרשות היחיד של זה בלי עירוב אלא בבתים שתשמישן מיוחד ותדיר אבל הגגות שהן סמוכין זה לזה בלי הפסק רשות הרבים ביניהם וכן החצרות הסמוכות וכן הקרפיפות וכן כל כיוצא בהם מהמקומות שאין תשמישן מיוחד ותדיר כולן רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכם שמותר לטלטל ממקום זה שאין תשמישו תדיר למקום אחר שאין תשמישו תדיר אפילו הם של בעלים הרבה ולא עירבו יחד ובלבד שלא יטלטל מתוכם לבית בלי עירוב אם הם של בעלים מחולקים לפי שהבית חלוק מהם ואינו רשות אחת עמהם וכן מהבית לתוכם.
ז רש"י עירובין פט, א ד"ה רבי שמעון. טור ושו"ע שם.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) רמח דין המפליג בספינה וההולך בשיירא בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ואפילו להחמיר לא אמרינן , כמבואר בטור ושו " ע בסי ' שנ " ה , שהקילו בגזוזטרא , אלא אם כן חלון פתוח לה , עיי " ש במ " א ובתוס ' ורא " ש ריש פרק כל גגות ודו " ק .
1479 בתוס ' עירובין פט , א ד " ה במחיצות ( וגזוזטרא דלא הויא כרמלית אלא רשות היחיד , היינו משום דגוד אחית דבקיעת דגים לא הויא בקיעה ... או בפתוח לרשות ה [ יחיד ] דהוי כי חורי רשות היחיד ).
וברא " ש שם פ " ט סי ' ב ( יש לומר כיון דליכא אלא בקיעת דגים תחתיה הוי רשות היחיד כמו טרסקל . ואפילו רבנן דפליגי עליה דרבי יוסי ברבי יהודה בטרסקל מודו הכא כיון דליכא אלא בקיעת דגים . אי נמי כגון דחלון פתוח לגזוזטראות דהוי ליה חורי רשות היחיד ).
וקיי " ל כתירוץ השני שבתוס ' ורא " ש שם ( כדלעיל הערה הקודמת ). ומכך למדנו :
( א ) דהלכתא כרב הונא , שלענין הטלטול בתוך הספינה לא אמרינן בה גוד . וכן הוכיח לקמן שם קונטרס אחרון ס " ק א ( מדהוצרכו התוס ' ורא " ש לאוקמי מתניתין כשחלון פתוח לה ... שמע מינה דהלכה כרב הונא ), וס " ק ב ( והכי קיי " ל דעל גבי הגזוזטרא אינה רשות היחיד אלא אם כן חלון פתוח לה , ואי בקיעת דגים לא שמה בקיעה לגמרי אין צריך חלון , כמבואר שם בהדיא לתירוץ הראשון , אלא ודאי דלתירוץ הב ' סבירא להו דלא אמרינן בגמרא דלא שמה בקיעה , אלא לענין שתתיר מחיצה תלויה , אבל לא להתיר בלא מחיצה כלל ).
( ב ) שאפילו להחמיר לא אמרינן גוד אחית במקום בקיעת דגים , כמבואר כאן .
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמה דין ארבע רשויות לשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
גבוה ורחב הרבה, אלא כרמלית הוא .
185 עירובין פט, א (במחיצות
שאינן ניכרות, רב אמר אין מטלטלין בו אלא בד' אמות, לא אמר גוד אסיק מחיצתא,
ושמואל אמר מותר לטלטל בכולו, דאמר גוד אסיק מחיצתא), וכרב. ופרש"י (במחיצות
הניכרות ... מחיצות הבתים נראין לעומדין על הגג כשמסתכלין תחת רגליהם). ותוס' שם ד"ה
במחיצות (ונראה דהוא הדין אם הגג בולט חוץ למחיצות הבית, דחשיב נמי מחיצות שאינן
ניכרות). וכן פירש"י צב, א ד"ה אף גג (מחיצות ניכרות בעינן, שלא יהא גג
בולט חוצה להם, דאי לא מינכרא לא אמרינן גוד אסיק).
ולפי זה אסרינן לטלטל על הגג הבולט
לחוץ, כמבואר ברא"ש שם פ"ט ס"ב (הלכך גגין שלנו שבולטין ראשיהן
לרשות הרבים, ולא מינכרא מחיצתא, הויין כרמלית, ואסור לטלטל על גבן ד' אמות). טור
ושו"ע סט"ז (גג הבולט על מחיצות הבית, בענין שאין מחיצות הבית ניכרות
לעומד על הגג, הוי כרמלית). ט"ז ס"ק י (שנעשה הגג רשות היחיד מחמת גוד
אסיק, לא אמרינן כן (אלא) היכא שהמחיצות ניכרות). וטור ושו"ע סי' שעד ס"ד
(אם אינם ניכרות, כגון שהגג בולט עליהם, הוי כרמלית).
וכן הוא לקמן סי' שעד ס"ד (אם גם
מחיצות הבית סביב אינן ניכרות ונראות למי שעומד על שפת הגג, כגון שהגג בולט עליהן,
כרמלית הוא כמו שנתבאר בסי' שמ"ה).
ואף שיתבאר לקמן סכ"ה (שאין כרמלית
למעלה מעשרה, אלא מקום פטור).
היינו דוקא "לענין דבר שאינו מסוים",
כדלקמן שם. וכמבואר בתוס' עירובין פט, רע"ב (אותה בליטה הבולטת לרשות הרבים
... נעשה כרמלית, דלא מצינו מקום פטור רוחב ד '
... והא דאמר בפ"ק דשבת (דף ז.) דאין כרמלית למעלה מי', היינו שמכח קרקע
הכרמלית אין נעשה האויר כרמלית למעלה מי ' ).
וכן הוא לקמן סי' שנג ס"ב (זיז ...
למעלה מעשרה ... כרמלית הוא אם יש בו ד' על ד').
*
לא נתפרש כאן מה שיעור הבליטה לחוץ,
שיבטל את הגוד אסיק. ובפרי מגדים משב"ז ס"ק י (ומסתימות הפוסקים משמע
דכל שבולט משהו ואין ניכר כו').
ומטעם זה אין אומרים גוד אסיק גם בחצרות
שהן גבוהות י' טפחים מהרחוב שלפניהם (או שהן גבוהות ה' טפחים מהרחוב שלפניהם, ויש
להם מחיצה גבוה ה' טפחים, שביחד הם י' טפחים גובה מהרחוב שלפניהם, כדלקמן סי' שסב
ס"ד), שהרי בונים על גביהם אבנים שהם בולטים קצת כלפי חוץ (כדי שהגשמים לא
יקלקלו את הכותל).
אמנם מכל מקום מותר לטלטל בהן מטעם גוד
אחית, כדלעיל ס"ג (עמוד גבוה עשרה שיש בראשו ד' על ד', ומתקצר והולך למטה ... הרי הוא רשות היחיד על ראשו. לפי שהלכה
למשה מסיני היא שאומרים גוד אחית, דהיינו משוך את ראש העמוד מכל צדדיו והורד למטה
עד לארץ, והרי זה כאילו מחיצות מקיפות אותו מכל צדדיו עד ראשו).
והיינו כל זמן שהבליטה היא פחות מטפח,
כדלעיל שם (וכשמגיע ג' טפחים סמוך לארץ יש בו ג' טפחים על ג' טפחים), ושם נתבאר
(הערה 21 ).
אמנם אף אם האבן בולטת מהכותל יותר
מטפח, שאז אין אומרים בו לא גוד אסיק ולא גוד אחית, מכל מקום מותר לטלטל בחצר,
מהטעם דלקמן בסמוך, כיון שהדלת "פתוח לו מן הבית, נעשה כולו כחורי רשות היחיד,
ורשות היחיד הוא".
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שנז דיני חצר פחות מארבע אמות וביב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
לשפוך בחצר זו במתכוין שיצאו ממנה לחצר זו, אף על פי שלא עירבו יחד .
1104 תוס' עירובין פט, א
ד"ה לא שנו (אבל בחצר שאינה מעורבת לא אסרו כלל. וכן
פסק רבינו שמואל, דמותר לשפוך מים אע"פ שהולכין לרשות אחרת שאינה מעורבת). רא"ש
שם (לא אסרו חכמים אלא כחו בכרמלית, אבל כחו בחצר שאינה מעורבת לא אסרו כלל, וכן
פסק רשב"ם, דמותר לשפוך מים בחצירו אף על פי שהולכין לרשות אחרת שאינה מעורבת).
רמ"א שם (חצר שאינה מעורבת, שרי).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שנח דין איזה מקומות נקראים מוקפים לדירה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
והוציאם לחצר, אסור לטלטל לתוכו .
1143 רבי שמעון במשנה עירובין
פט, א (אחד חצירות ואחד קרפיפות רשות אחת הן לכלים ששבתו לתוכן, ולא לכלים ששבתו
בתוך הבית). ומיירי הן בקרפף פחות מבית סאתים שלא הוקף לדירה, שאין העירוב מועיל
בו (כמבואר כאן), והן בקרפף יותר מבית סאתיים שהוקף לדירה, שלא עירבו (ראה סוף
הערה הקודמת).
רש"י שם כג, סע"ב (דבית
וקרפף שתי רשויות הן, ואפילו דחד גברא ) . תוס' שם דף ע[ו] , ב ד"ה
ובלבד (דאין עירוב מועיל לקרפף, ואפילו מקרפף שלו אסור). רא"ש פ"ב
ס"ב (צ"ע אם קרפף פחות מבית סאתים שלא הוקף לדירה, אם דינו כבית סאתים,
ויהא אסור לטלטל ממנו ... לבית ... כולן רשות אחת לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים
ששבתו בתוך הבית. ולכאורה משמע שדינם שוה), והיינו שבשניהם אסור לטלטל בינם לבין
הבית (כמבואר בהערה הקודמת סעיף ו). ר[יט]ב"א שם כג, ב ד"ה
ולא לכלים (ויש אומרים דוקא שהבית והקרפף הם של שני בני אדם, אבל אם הם של אדם אחד
מותר, מידי דהוה אבית וחצר דחד גברא שהוא מותר לדברי הכל ... אבל יש אומרים ...
דאסרי אפילו בחד גברא. הילכך רחבה שיש לחצרות אחורי הבתים ... אסור להוציא שם בשבת
כלים ששבתו בתוך הבית, ואף על פי שהם כולם דחד גברא), הובא ב ב"י סוף
הסימן ד"ה קרפף. מ"א סי' שעב ס"ק א (וכלים ששבתו בבית אסור
לטלטל מחצר לקרפף שלא הוקף לדירה, אפילו הם של אדם אחד (רש"י סוף דף כ"ג,
ותוס' סוף דף ע"ו)).
וכן הוא לקמן סי' שעב ס"א (לקרפף
שלא הוקף לדירה, אפילו הוא פחות מבית סאתים, אין עירוב מועיל, שאפילו הוא שלו אסור
להוציא לתוכו כלים ששבתו בבית, כמו שנתבאר בסי' שנ"ח).
וראה שו"ת צמח צדק חאו"ח סי'
לט אות ג (האריך בזה בשב יעקב, והוא בשב"י סי' י"ח, ושם מסיק דכשיש עוד
צד להקל אפשר להקל).
פתיחה בהקשר