שיוך משוער לקטע
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנא דיני הגעלת כלים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ואם הוא סכין צריך לנעצו עשר פעמים בקרקע קשה קודם שמשתמש בו צונן בפסח.
331 ע"ז עו, ב (אמר רב עוקבא בר חמא ונועצה עשרה פעמים בקרקע, אמר רב הונא בריה דרב יהושע ובקרקע שאינה עבודה. אמר רב כהנא ובסכין יפה שאין בה גומות ... אמר רב הונא בריה דרב יהושע לאכול בה צונן). וברש"י שם (אבל דבר רותח אסור לחתוך בה עד שיגעילנה ברותחין ובכלי ראשון).
טושו"ע יו"ד סי' קכא ס"ז (סכין ישן, בין גדול בין קטן, הניקח מהעובד כוכבים, אם בא להשתמש בצונן, אם אין בה גומות, נועצה עשרה פעמים בקרקע קשה ... ואפילו לחתוך בו דבר חריף כמו צנון סגי בהכי). וברמ"א (יו"ד שם): "ולהשתמש בו בקביעות לא גרע משאר כלי שנוהגין להגעיל אפילו בצונן".
והיינו שאם רוצה להשתמש בו בקביעות בצונן, או שרוצה להשתמש בו בדבר רותח, אפילו "דרך עראי ומקרה", צריך להגעילו קודם. וכיון שיש כמה קשיים בהגעלת סכין, כדלקמן (סעיפים יד-כב), לכן נתבאר לקמן (סי"ד): "מצוה מן המובחר לכל מי שאפשר לו שיקנה לו סכינים חדשים לפסח".
ואם השתמש בו בצונן בלא נעיצה בקרקע, יש בזה חילוק בין דבר חריף לאינו חריף, כדלעיל (סי' תמז סנ"ח-ט): "כל דבר שאינו חריף שנחתך בסכין של חמץ, אפילו הוא בן יומו, מותר לאכלו בפסח, על ידי שידיחנו יפה במקום החתך (ועיין ביורה דעה סימן צ"ו דבקשואים אין הדחה מועלת כלום, וצריך לגרור מקום החתך, עיין שם הטעם) ... כל דבר חריף שנחתך בסכין של חמץ, אפילו אינו בן יומו, והוא נקי ומקונח יפה, ואפילו נחתך קודם הפסח, אסור לאכלו בפסח". וש"נ.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנא דיני הגעלת כלים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
והיסק חיצון אינו מועיל כלום מן התורה, שהרי האיסור נשתמש ונבלע בפנימית הכלי, וצריך להפליטו גם כן דרך פנימית הכלי דכבולעו כך פולטו כמו שיתבאר , וכשמסיקו מבחוץ אין האיסור נפלט דרך פנימית הכלי על ידי היסק חיצון זה :
373 פסחים ל, ב. עד, א-ב. ע"ז עו, ב.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנא דיני הגעלת כלים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
יט סכין, או אחד משאר כלים הצריכין הגעלה, שיש בו גומא או סדק או נקב, שאינו יכול לחטט בתוכן לנקרן ולנקותן היטיב, אין הגעלה מועלת להם .
458 מקור הלכה זו, לענין הכשרת הסכין על ידי נעיצה בקרקע (דלעיל ס"ב), הוא בגמרא ע"ז עו, ב (ונועצה עשרה פעמים בקרקע ... אמר רב כהנא ובסכין יפה שאין בה גומות).
ולענין הגעלה נתבאר ב רא"ש ע"ז פ"ה סי' לד (דסכינין גדולים דרך לעשות בהן גומות ... הלכך בעי ליבון, דהגעלה לא מהני, כי אינו יכול לנקר הגומות, ואינו פולט במקום הגומות). שו"ת ה רשב"א סי' שעא (כלים שמשתמשין בהן בחמין שהיו בהן סדקין ... צריכים כלים כאלו תקון קודם הגעלה ... שאנו חוששין שמא תחת אותן החתיכות נכנס מגוף האסור וממשות של איסור אינו נכשר בהגעלה. לפיכך אנו רגילין בכל כיוצא בזה שמניחין גומרי על מקום הסדקין אם הוא כלי של מתכת כדי שישרף גוף האיסור אם ישנו ואחר כך מגעילן). רמ"א ס"ה (כל הכלים שיש בהן סדקים או גומות או חלודה, והוא בתוך הכלי, ולא יוכל לנקרן ולנקותן, אין להגעילן, וצריכין ליבון במקום הסדק והחלודה).
ומה שהובא מהרא"ש: "דסכינין גדולים דרך לעשות בהן גומות", הכוונה כנראה לשינים שבחוד הסכין.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנא דיני הגעלת כלים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ויש אומרים שכל כלי שנשתמש בו איסור על ידי חום כלי ראשון כשהיה הכלי ראשון אצל האש, צריך להגעילו גם כן בתוך כלי ראשון העומד אצל האש, דכבולעו כך פולטו .
508 פסחים ל, ב. עד, א-ב. ע"ז עו, ב.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנא דיני הגעלת כלים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
אף על פי כן אין בהן כח להפליט הבלוע משם, לפי שכבולעו כך פולטו , והאיסור נבלע בצד הכלי מצד הפנימי שלו, ששם הוא דרך תשמישו, וצריך להפליט האיסור גם כן מצד הפנימי של הכלי על ידי הרותחין שבתוך הכלי .
596 פסחים ל, ב. עד, א-ב. ע"ז עו, ב.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנא דיני הגעלת כלים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
מא כיסוי של ברזל שמכסים בו הקדירה כל השנה צריך הגעלה בכלי ראשון , דכיון שהוא מזיע מחום התבשיל שבקדירה הרי נבלע בו החמץ על ידי חום כלי ראשון, וכבולעו כך פולטו .
632 פסחים ל, ב. עד, א-ב. ע"ז עו, ב.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנא דיני הגעלת כלים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ולפיכך צריך ללבנה באור ליבון גמור כדינו כבולעו כך פולטו .
762 פסחים ל, ב. עד, א-ב. ע"ז עו, ב.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנא דיני הגעלת כלים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
נח השולחנות שאוכלים עליהם כל השנה , והתיבות שדרך להצניע בהן אוכלים כל השנה, נהגו כל ישראל להגעילן על ידי עירוי מכלי ראשון, לפי שלפעמים נשפך עליהם מרק מן הקדירה , וכבולעו כך פולטו .
789 פסחים ל, ב. עד, א-ב. ע"ז עו, ב.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנב סדר וזמן הגעלת כלים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
וכלי גדול שאינו נכנס כלל לתוכה, יעשה שפה של טיט סביב לפיו, כדי שיקבל מים רבים ויעברו המים על כל שפתו, ואחר כך ימלאנו מים על כל שפתו, וירתיחם בתוכו אצל האש, ונמצא שגם שפת הכלי הוגעל על ידי הרותחים שעברו על גביו.
999 גמרא ע"ז דף עו , רע"ב (יורה גדולה מאי, ת"ש דההוא דודא דהואי בי רב עקביה, אהדר ליה גדנפא דלישא אפומא, ומליוה מיא וארתחה). ופירש"י (שפה של עיסה סביבות פיה, כדי שתקבל מים הרבה, ויעברו הרותחין על שפתה). טור ושו"ע ס"ו (כלי גדול שאינו יכול להכניסו לתוך כלי אחר מחמת גודלו, עושה שפה לפיו בטיט, כדי שיתמלא היטב ויגיעו המים בשפתו, וממלאו מים ומרתיחו).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנב סדר וזמן הגעלת כלים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
וכל זה בכלי שלא נשתמש בו חמץ אלא מתוכו, כדרך תשמיש כל הכלים, ולכך הוא נכשר על ידי הגעלת הרותחין שבתוכו, דכבולעו כך פולטו .
1014 פסחים ל, ב. עד, א-ב. ע"ז עו, ב.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנב סדר וזמן הגעלת כלים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
אבל אין מגעילין בתוכם כלים שנאסרו על ידי חמי האור, אפילו לא נאסרו אלא על ידי חום כלי שני, לפי שחמי טבריא אינן תולדות האור, וכבר אמרו כבולעו כך פולטו, מה בולעו על ידי תולדות האור אף פולטו על ידי תולדות האור .
1175 פסחים ל, ב. עד, א-ב. ע"ז עו, ב.
פתיחה בהקשר
על הדף
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תנא דיני הגעלת כלים יג
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע א
יג אבל אם נשתמש בהן חמץ על ידי האור וכן שאר כל הכלים אפילו של מיני מתכות שנשתמש ונבלע בהן חמץ על ידי האור בלבד שלא על ידי משקה כגון השפודים והאסכלאות שצלו עליהם מולייתא של חמץ שגוף החמץ נוגע בהן בשעת צלייתו ואין ביניהם שום משקה (טופח) שיוליך טעם החמץ לתוך השפוד והאסכלה אלא על ידי חום האש בלבד נבלע בהם טעם החמץ לפיכך אינו נפלט מהם על ידי הגעלה במים רותחים דכבולעו כך פולטו וכלי שנבלע בו חמץ על ידי משקה נפלט ממנו על ידי הגעלה במים רותחים אבל כל כלי שנבלע בו החמץ על ידי חום האש בלבד שלא על ידי משקה אינו נפלט ממנו אלא על ידי חום האש בלבד דהיינו שילבנו באור יפה יפה עד שיהיו ניצוצות מנתזין ממנו או עד שתשיר קליפתו העליונה שאז בודאי נשרף כל האיסור הבלוע בתוכו*.
פא גמרא ע"ז דף עו ע"[א] . רוקח סי' רנח. איסור והיתר הארוך כלל נח דין כ. ח"י ס"ק כד.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תנא דיני הגעלת כלים יד
מקור מפורש
בדף זה
יד מצוה מן המובחר לכל מי שאפשר לו שיקנה לו סכינים חדשים לפסח אבל מעיקר הדין אפילו אותן סכינים שמשתמשין בהם חמץ בחמין כל השנה די להם בהגעלה לפסח ואע"פ שסכינים הבלועים משאר איסורין יש אומרים שצריך ללבנם באור כדי להשתמש בהן בחמין כמו שנתבאר ביורה דעה סימן קכ"א מכל מקום כיון שיש אומרים שאפילו כלים הבלועים מחמץ על ידי האור בלבד די להם בהגעלה לפסח וגם יש אומרים שסכינים אין להם דין כלים הבלועים על ידי האור בלבד כמו שנתבאר ביורה דעה שם לפיכך יש להתיר לכתחלה להכשיר סכינים בין גדולים ובין קטנים על ידי הגעלה בלבד.
צו ריב"[ם] בתוס' ע"ז עו, ב ד"ה אמר, וברא"ש שם פ"ה סי' לד. וכדעה הב' דלקמן סכ"ו (שאין הולכין בכלים אחר רוב תשמישן). מ"א ס"ק ו.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תנב סדר וזמן הגעלת כלים א
מקור מפורש
בדף זה
וכלי גדול שאינו נכנס כלל לתוכה יעשה שפה של טיט סביב לפיו כדי שיקבל מים רבים ויעברו המים על כל שפתו ואחר כך ימלאנו מים על כל שפתו וירתיחם בתוכו אצל האש ונמצא שגם שפת הכלי הוגעל על ידי הרותחים שעברו על גביו ואף על פי שהרותחין אינן מתעכבין הרבה על שפת הכלי שמיד הן זבין ויורדים משם דרך הטיט מכל מקום הרי גם כל השנה לא נתעכב החמץ על גבי שפת הכלי ולא נבלע בו החמץ אלא על ידי ניצוצות הניתזים מהתבשיל לשפת הכלי ומכל מקום אם לא יעשה שפה לפיו כדי שיעברו הרותחין על שפתו אין הגעלה עולה לשפתו ע"י ניצוצות הניתזין על גביו מהרותחין שבתוכו לפי שיש לחוש שמא עכשיו בשעת הגעלה זו לא יעלה ניצוצות על (כל) שפתו משא"כ האיסור שנתבשל בתוכו פעמים הרבה אי אפשר שלא העלה ניצוצות על (כל) שפתו פעם אחת.
ג גמרא ע"ז דף עו , רע"ב. טור ושו"ע ס"ו.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנא דיני הגעלת כלים
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע א
דכבולעו כך פולטו , וכלי שנבלע בו חמץ על ידי משקה נפלט ממנו על ידי הגעלה במים רותחים, אבל כל כלי שנבלע בו החמץ על ידי חום האש בלבד שלא על ידי משקה, אינו נפלט ממנו אלא על ידי חום האש בלבד, דהיינו שילבנו באור יפה יפה עד שיהיו ניצוצות מנתזין ממנו , או עד שתשיר קליפתו העליונה , שאז בודאי נשרף כל האיסור הבלוע בתוכו .
406 גמרא ע"ז דף עו ע"[א] (ועד כמה מלבנן אמר רבי מני עד שתשיר קליפתן). רמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"ז ה"ג (מלבנן באור עד שתנשר קליפתן). איסור והיתר הארוך כלל נח דין כ (והליבון מבליעת איסור היא עד שתסיר קליפתו, או עד שיהו הנצוצין מנתזין הימנו, ול' הרמב"ם עד שתנשר קליפתה העליונה). ח"י ס"ק כד (או עד שתסור קליפתו העליונה).
ובקשר לשני שיעורים אלה כתב האשכול (ח"ג ע' 141): "ועד כמה מלבנן, עד שתשיר קליפתן, ובירושלמי איתא עד שתהא נצוצית נתזין ממנו, ונראה דאידי ואידי חד שעורא". וכן כתב הפרי מגדים (בראש סדר הגעלה שבמשבצות זהב סוס"י תנב): "מלבנו עד שיסיר קליפתו, או ניצוצות נתזין הימנו, ודא ודא אחד הוא".
ואפשר שהשרת קליפתו שייכת יותר בכלי מתכת, ולא בכלי חרס, לכן לא הזכיר רבינו את השרת הקליפה רק כאן (ולא לעיל ס"ז, דמיירי בכלי חרס).
ולענין שיעורו בזמנינו, הובא ב"מעדני אשר" (ח"א סי' קנט): "והנה מציאות זו של ניצוצות ניתזין צריך בירור, דכיום לא רואים ניצוצות יוצאים מהכלי. וראיתי בס' דרך כוכב עמ' 310, שכבר עמד על המחקר בזה הרה״ג אהרן פפויפר זצ״ל, וכתב על כך בזה״ל ״ואחרי זמן פגשתי מומחה גדול למתכות ושאלתי אותו מה דעתו על זה, ואחרי מחשבה של כמה ימים ביאר לי את הענין באופן ברור מאד, שבזמנם כשהיו מייצרים כלי מתכות לא היו דוחסים אותם כל כך כמו היום, והיו יותר רווחים של אויר במתכת, וכך שהיה מתקבץ שם הרבה טעם מהאוכל. וכשהיו מחממים את הכלי בחום גבוה היה טעם האוכל הבלוע נהפך לפחם, ופחם זה מוציא ניצוצות עד שהיו נראים ניצוצות יוצאים מן הכלי. אמנם בזמנינו כשמיצרים כלי מתכת דוחסים את החומר מאד, יש הרבה פחות אויר בתוך גוף הכלי, והטעם הנבלע בו הוא מעט מאד, ולכן כשמחממים הכלי בחום גבוה, אף אמנם שהטעם הבלוע הופך לפחם, בכל אופן אין ניכרים ניצוצות כלל, כיון שיש מעט מאד טעם שנהפך לפחם, ובזה כבר נסתלקה התמיהה הראשונה למה בזמנינו אין רואים ניצוצות יוצאין. ושאלתיו מאיזה שיעור חום שמחממים המתכת כבר יהפך הטעם הבלוע בה לפחם, ואמר לי שלדעתו כבר ב-350 מעלות צלסיוס, אבל בודאי אין צריך יותר מ-400 מעלות צלסיוס כדי שכל הטעם הבלוע יהפך לפחם״ עכ״ל. ומהג״ר לוי יצחק הלפרין שליט״א שמעתי, דאולי הכוונה בשיעורא דניצוצות ניתזין [שהוא שיעורא דקליפתן נושרת] היא, לבעין שנדבק לכלי, שאינו ניטל על ידי נקיון של מים, ורק על ידי האש הוא ניתז ומתקלף ... 450° בערך, עכת״ד". והיינו לערך 850° פרנהייט.
אמנם פירש בחמד משה (סי"ז): "כל כלי שצריכה ליבון מדינא, צריך ללבן כל כך עד שאם ישים עליה קש או שאר דבר יהי' ניצוצות ניתזין ממנה". וזה שייך גם בכלי חרס (ולא רק בכלי מתכת שביאר לעיל).
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ג (סי' תמח-תנב) תנא דיני הגעלת כלים
מקור מפורש
בדף זה
ואע"פ שסכינים הבלועים משאר איסורין יש אומרים שצריך ללבנם באור כדי להשתמש בהן בחמין , כמו שנתבאר ביורה דעה סימן קכ"א .
427 ריב"[ם] בתוס' ע"ז עו, ב ד"ה אמר (וריב"א מצריך ליבון גם בסכינין קטנים, לפי שפעמים דרך להפוך בהם בשר על גבי גחלים), וברא"ש שם פ"ה סי' לד (וסכינין ישנים הנקחים מן עובדי כוכבים היה אומר ה"ר יצחק בר"מ דבעי ליבון, דרך עובדי כוכבים לתקן בהן הפתילה בפי הנר של חלב בשעה שדולק, והופכין בהן בשר על גבי גחלים).
ועוד יש דעה (כנרמז לקמן בהמשך הסעיף) המחלקת בין סכינים גדולים לבין סכינים קטנים (בתוס' שם): "ואומר ר"ת דהא דקי"ל דסכין בעי ליבון היכא דאיסורא בלע, היינו דוקא באיסור דסכין גדולה, שדרך לצלות בה בשר ... אבל סכינים קטנים שאין דרך לצלות בהם בשר, ודאי סגי להו בהגעלה אף בשל עובדי כוכבים ... דזה אינו קרוי תשמישו על יד האור, כיון דאין תשמיש קבוע על ידי האור סגי בהגעלה". ונתבארו דבריו יותר ברא"ש (שם): "דרך עובדי כוכבים לתקן בהן הפתילה בפי הנר של חלב בשעה שדולק והופכין בהן בשר על גבי גחלים, ואמר ר"ת כיון דאין תשמישו לכך, לא חיישי דלמא מיתרמי ועביד הכי. ואפילו איתרמי דעביד, כל מה דאין הישראל משתמש בו על ידי האור סגי ליה בהגעלה ברותחין, דכל מה שסופו לפלוט ברותחין פולט בהגעלה ראשונה".
וקיי"ל כריב"ם, בטוש"ע יו"ד (סי' קכא ס"ז): "סכין ישן, בין גדול בין קטן, הניקח מהעובד כוכבים ... שרוצה לחתוך בה חמין ... מלבנה".
וכיון שבסכינים הבלועים משאר איסורין לא קיי"ל כר"ת, לכן גם כאן בפסח כתב המ"א (ס"ק ו): "נראה לי דלפי מ"ש בס"ו בהג"ה דאין הולכין אחר רוב תשמישו, ואם כן היה הסכין צריך ליבון, דלפעמים תוחבין בראשו חתיכות פת לאפות אצל האש, ולפעמים חותכין בו פשטיד"א או פנקו"כן על האש".
ועל כך משיב רבינו, שגם לדעת האוסרים ביו"ד שם, מכל מקום יודו כאן בפסח שסגי בהגעלה, כיון כו'.
פתיחה בהקשר