שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
ונרמז במרז"ל (יומא לט, א) אדם מקדש עצמו מעט, מלמטה בעוה"ז, מקדשין אותו הרבה, מלמעלה, בעוה"ב.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לב שמיני שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
ג) בשני המקומות לא הסתפק הרמב"ם בהבאת הכתוב "והתקדשתם והייתם קדושים", אלא הביא גם סיום הכתוב, "כי קדוש אני".
25 ויש לומר הטעם ע"פ דברי הרמב"ם בספר המצות (שרשים שורש ד), שהכתוב "והתקדשתם והייתם קדושים" הוא מן "הצוויים הכוללים", "צוויים לקיים כל התורה, כאלו יאמר הי' קדוש בעשותך כל מה שצויתיך ונזהר מכל מה שהזהרתיך ממנו. . ולשון ספרי (עה"פ שלח טו, מ) והייתם קדושים זו קדושת מצות" [ובמורה נבוכים (שם פל"ג. פמ"ז) הביא גם מספרא "והתקדשתם והייתם קדושים זו קדושת מצות"]. ונמצא ש"והתקדשתם והייתם קדושים" הוא (א) לשון ציווי, (ב) קאי על כל מצוות התורה.
ולכן מביא הרמב"ם (כאן ובסוף הל' טומאת אוכלין) גם "כי קדוש אני", כי בסיום הכתוב נרמז עוד ענין (נוסף על הציווי הכולל) — "(והתקדשתם) והייתם קדושים כי קדוש אני" — לשון הבטחה, וקאי על הקדושה יתירה הנמשכת על נפש האדם כאשר מקדש את עצמו[ednref_18_*] בעניני "אל תשקצו גו'" (וכן אפילו ע"י אכילת חולין בטהרה).
[edn_18_*]) וראה יומא לט, א (תניא ספכ"ז). אלא ששם קאי על ה"מקדש את עצמו" בכלל.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לח בהעלותך שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
התגלות הבאה ע"י עבודת האדם, ובלשון הזהר "באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא" (ובלשון חז"ל, אדם מקדש עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה), ויש התגלות עליונה שהיא למעלה מגדר נבראים, ובאה בדרך מתנה מלמעלה ("אתערותא דלעילא" שאין אתערותא דלתתא מגעת לשם).
49 יומא לט, א. תניא ספכ"ז. ועוד.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ט' טבת* ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
והמענה לזה – ע"פ מארז"ל "אדם מקדש עצמו מעט למטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה ":
921 ראה יומא לט, רע"א. תניא ספכ"ז.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ל"ג בעומר, ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
אלא, שבשביל זה צריך האדם להתייגע מעט ("אַ ביסל צו-האָרעווען"), כמארז"ל "אדם מקדש עצמו מעט למטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה", היינו, שע"י עבודת האדם באופן דאתערותא דלתתא (למטה) לקדש עצמו אפילו " מעט " בלבד, אזי נמשכת אתעדל"ע (מלמעלה) לקדש אותו " הרבה ".
440 ראה יומא לט, רע"א. תניא ספכ"ז.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ב) ויש להקדים ביאור כללות הענין בהמשך הפסוקים דכל הולך על גחון, שמדבר בענין מאכלות אסורות, ועז"נ ונטמתם בם, ואמרו רז"ל עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר ולא תטמאו בהם ונטמתם בם (ונטמתם חסר א'), אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם, והיינו שמאכלות אסורות מטמטמים לבו של אדם.
7 יומא לט, א (ובפרש"י).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' וישב, כ"ף כסלו ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
ו"הקב"ה עוזרו", ע"י תוספת ברכתו של הקב"ה, ובפרט כאשר "מקדש את עצמו מעט מלמטה", שאז "מקדשים אותו הרבה מלמעלה", הרבה יותר מכפי שיכול לשער.ובכל זה ניתוסף עוד יותר כאשר נמצאים במעמד של כו"כ עשיריות מישראל, כמ"ש "ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם גו'", ועד שבאים לשלימות הענין ד"ויהי בישורון מלך" – ע"י דוד מלכא משיחא, במהרה בימינו.
51 ראה יומא לט, רע"א. תניא ספכ"ז.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם פורים (מאמר א), ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
דהנה, ביוהכ"פ כתיב ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל, ודרשו חז"ל שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שניהן שויןבמראה ובקומה ובדמים וכו', היינו, שקודם הטלת הגורל אין עדיפות לא' על חבירו, שכל א' מהם יכול להיות להוי' חטאת או לעזאזל, ורק הגורל הוא הקובע שהעולה בימין הוא לה' חטאת, והעולה בשמאל הוא לעזאזל, ועליו נאמר ונשא השעיר עליו את כל עוונותם (של בנ"י) אל ארץ גזרה גו' במדבר, עמק תחת דקליפה, היפך בתכלית מהשעיר להוי' חטאת, שעל ידו לפני הוי' תטהרו, לפני הוי' דייקא, למעלה מסדר השתלשלות.
89 ראה יומא לט, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם פורים (מאמר ב), ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
וכללות הענין הוא, שסדר העבודה הוא שתחילה צריך להיות וישנו הענין דזכור את אשר עשה לך עמלק, תמחה את זכר עמלק, כפי ששייך ע"י מעשינו ועבודתנו, שבכללות ה"ז רק באופן של דחי', סור מרע, ועי"ז ולאח"ז, הנה ע"פ מארז"ל אדם מקדש עצמו מעט למטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה (הרבה דייקא, כמה פעמים ככה), נעשה הענין דמחיית עמלק ע"י הקב"ה, כמ"ש מחה אמחה את זכר עמלק, באופן של בירור הרע והפיכתו לטוב.
58 ראה יומא לט, רע"א. תניא ספכ"ז. אגה"ת ספי"ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, שבת תשובה, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
שישראל עושין רצונו של מקום הי' השעיר להוי' עולה בימין דוקא , והיינו שמבחי' "כחשכה כאורה" גופא נמשך "לעושי רצונו" דוקא, חיבור ב' המעלות דמקיף ופנימי .
100 יומא לט, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
וע"פ מארז"ל "אדם מקדש עצמו מעט למטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה" – שכן הוא בנוגע לכל הענינים, ועאכו"כ בנוגע לענין השמחה שפורצת גדר – הרי מובן שע"י השמחה שמצד האדם למטה, נמשך וניתוסף גם ענין השמחה מלמעלה בעילוי שבאין ערוך, ועד ל"שמחת עולם על ראשם" .
223 ראה יומא לט, רע"א. תניא ספכ"ז.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
והבא לטהר מסייעין אותו , ובאופן שאדם מקדש עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה – שיהי' בהצלחה רבה.
391 ראה יומא לט, רע"א. תניא ספכ"ז.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
נוסף על ענין התשובה כפי שנעשה מצד האדם, ישנו גם הענין ש"אדם מקדש עצמו מעט למטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה" .
2431 ראה יומא לט, רע"א. תניא ספכ"ז.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
וכל זה – באופן ד"ותגזר אומר ויקם לך" , כיון שהולכים בשליחותו של הקב"ה לפעול ש"ידע כל פעול כי אתה פעלתו", ו"הקב"ה עוזרו" , וכמארז"ל "אדם מקדש עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה", ועד שפועל בהבריאה כולה שתהי' באופן ד"טוב מאד" (כמ"ש בקריאת היום), כפי שיושלם בביאת משיח.
1635 יומא לט, רע"א. תניא ספכ"ז.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויצא, ט' כסלו, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
ההפסק שע"י "גל" אינו הפסק אמיתי (כמו חומה ), ויש אפשרות לעבור דרכו , וכמ"ש9 "לא אעבור אליך גו' לא תעבור אלי גו' לרעה", "לרעה אי אתה עובר, אבל אתה עובר כו'" .
2048 ובזה גופא – הנה כאשר "אתה תעבור" אזי "אני אעבור", וכמארז"ל (ראה יומא לט, רע"א. תניא ספכ"ז) "אדם מקדש עצמו מעט מלמטה, מקדשין אותו הרבה מלמעלה", והיינו, שכאשר יהודי למטה מבטל את הפסק הגל, אזי נעשה הפסק הגל מלמעלה בתוספת אור כו'.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ט כסלו, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
וזהו צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרן לבין האומות, שענין זה שהקב"ה פיזר את ישראל בין האומות להביא אותם אל המקומות הרחוקים כדי שיוכלו לברר את הניצוצות הנמצאים שם ולהעלותם לקדושה (כנ"ל ס"ה), ועוד זאת, שמפזר ומבזבז את האוצרות ליתן להם את הכחות הדרושים שיוכלו לעמוד בכל הנסיונות [נוסף על הסיוע שנעשה מצד זה גופא שפזרן לבין האומות, שאין יכולים לכלותן יחד, הן בנוגע לבנ"י שנמצאים במדינות שאין מניחים כלל לעסוק בתומ"צ, והן בנוגע לכל בנ"י שבשאר המדינות ביחס להנסיונות המיוחדים שבכל מדינה ומדינה (כנ"ל ס"ב), ונוסף על כללות הענין שהקב"ה עוזרו , וכמארז"ל אדם מקדש עצמו מעט מלמטה מקדשים אותו הרבה מלמעלה] – הרי זה לא רק טובה סתם, אלא ענין של צדקה שהקב"ה נותן מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה לכאו"א מישראל בכל דור עד לדור האחרון דאכשור דרא בתמי', כדי שיוכל למלא תפקידו ושליחותו.
85 יומא לט, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, כ"ח טבת, מבה"ח שבט, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
וכאמור לעיל שאצל כל אחד מישראל ישנו הענין ד"וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב", וללא נפק"מ אם הוא יודע ומרגיש זאת אם לאו, ישנה ההתגלות מצדו של הקב"ה, ולכן יש בכחו של כל אחד מישראל לפעול את כל הענינים שדורשים ממנו, וכל הענינים – הן מצד העולם והן מצד נפשו – מוכנים לעבודה, ואין הדבר תלוי אלא בו וברצונו, להביא זאת מן הכח אל הפועל, וכאשר "אדם מקדש עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה" ,
587 ראה יומא לט, רע"א. תניא ספכ"ז. אגה"ת בסופה.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
וכאשר "מקדש עצמו מעט מלמטה" אזי "מקדשין אותו הרבה מלמעלה" –שתהי' לו הצלחה רבה ומופלגה להעמיד "כרם ה' צבאות" , שמסירים ממנו כל הענינים הבלתי רצויים ועי"ז מבטיחים שיתן ענבים טובים (ולא להיפך ח"ו, כהמשך הכתוב בנבואת ישעי' ), ועד שפועל שאפילו אילני סרק יתנו פירות טובים.
904 ראה יומא לט, רע"א. תניא ספכ"ז.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
והנה, האתעדל"ת שע"י עבודת האדם אינה בערך כלל לאתעדל"ע שנמשכת מלמעלה, וכמובן גם ממארז"ל אדם מקדש את עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה, והיינו, שעבודת האדם היא מעט בלבד לגבי הריבוי שנמשך לו מלמעלה [וזהו גם מה שפירש רש"י על הפסוק זה יתנו, הראה לו כמין מטבע של אש (כיון שנתקשה משה כו' ) ואמר לו כזה יתנו, והיינו, שנתינת האדם אינה בערך למטבע של אש שמלמעלה], וא"כ, הרי זה פחות ממחצית.
1603 יומא לט, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
וכיון שישנה על זה ברכת בעל הגאולה והשמחה, כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו – מיוסד על מאמר חז"ל "אדם מקדש עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה", שכמה שעושים למטה, נחשב ונקרא בשם "מעט", ובמילא נעשה הענין ד"מקדשין אותו הרבה" ו"מלמעלה" שלא בערך יותר – ברור הדבר שיצליחו בזה, ועד – באופן ד"יגעת ומצאת"26, וכמדובר כמ"פ שלא נאמר "יגעת והשגת ", אלא "יגעת ומצאת " דוקא, באופן של מציאה, שלא בערך לגבי היגיעה שהשקיעו בזה.
367 יומא לט, רע"א. הובא בתניא ספכ"ז.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל ערב חג השבועות, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
ובודאי שכל ה"בא לטהר מסייעין אותו" , ו"הקב"ה עוזרו" , וב"מדתו של הקב"ה", שהיא אמנם "מדה כנגד מדה" , באותו ענין, אבל ההצלחה שנותן הקב"ה היא "שלא במדה" כלל לגבי מעט העשי', וכמארז"ל "אדם מקדש עצמו מעט למטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה".
1980 ראה יומא לט, רע"א. תניא ספכ"ז.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, ט' סיון, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
"וצויתי את ברכתי וגו'" , וכפי שרואים בפועל בכל הענינים, ש"אדם מקדש עצמו מעט למטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה" .
2504 ראה יומא לט, רע"א. תניא ספכ"ז.
פתיחה בהקשר
רשימות מנורה באור נמוקו בפי' נהמ"ע ודיניו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
– תוס' יומא שם (וס"ל דגם בשעת הנס שנר מערבי דולק כל היום הי' כן ), הרמב"ן והרשב"א –
38 ראה יומא לט, א (ובפרש"י): "ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק . . הי' נר מערבי דולק" (לאחר שכבו שאר כל הנרות . . והוא עדות שהשכינה שורה בישראל וכו'). וראה שבת ומנחות שם ובפרש"י.
פתיחה בהקשר
כתר שם טוב חלק ראשון קפו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
כה חסר המשך הדברים : ויש לשאול על עיקר הבריאה הא כל מעשה בריאת עולם לצביונן נבראו כדרשת חז"ל בפסוק ויעש אלהים וגו', ואם כן מה טעמא לא רצה ארץ להיות בחינת שמים, וצ"ל שלא נתן דעת לארץ שידע בחינת שמים וזכותו שיתאוה להיות בחינת שמים, והטעם כי גם בחינת ארץ צריך שיהיה בעולם, וכיוצא בזה וכל הנבראים, וזה שאמרו לצביונים נבראו. וגם בחינת אדם צריך שיהיו כת רשעים וכת בינונים וכת צדיקים, כי יתרון אור מהחושך עיין מזה במקום אחר, ר"ל שנמשך תועלת מהחשך, ממעשה הרשעים נודע מעלת הצדיקים, וכל אחד נבראו לצביונם ורצונם.
וכי תימא אם כן תקשי לכם קושיא בחינת הבחירה עם הידיעה, מאחר שאתם כופרים בדרשת חז"ל, אם כן אין אתם משיגים ביאור קושיא זו.
והנה נפש האדם הוא דם הנעשה מברירות המאכלים, ויש כמה מיני בירור, בתחלה על ידי שזורקת המרה טפה במאכל שבתוך מעיו נברר הגס ועב ונעשה צואה ויוצאה לחוץ, בירור ב' יוצא למי רגלים, בירור ג' נעשה זיעה, ד' נעשה שערות וצפרנים, בירור ה' הדם נבלע בכבד וטחול וכו', ומבחר הדם נכנס בלב ואחר כך במוח ומזה נעשה השכל והדעת. ומדבריכם נראה שאתם כופרים בדברי חז"ל, אם כן לא נזהרתם מאכילת איסור ודברים טמאים, והשכל והדעת שלכם נעשה מהדמים של טריפות ואיסורים, והשכל והדעת שלכם נמשך להכריע אל הטומאה כי ממנו נעשה, ואם כן איך תוכלו להכריע בשכל שלכם נגד רבותינו חכמי התלמוד אשר רוחב לבם היה רחבה מני ים וכו'. ותדעו נאמנה, מאחר שירדו לספק זה וכפירה זו, שהפורעניות קרובה לכם. וכך עלתה להם שבא עליהם מלך אחד והרגם והשמידם, ורצו להמיר דתם ולא קבלו אותם מאחר שכפרו בתחיית המתים, והאומות מאמינים גם כן בסוד הגלגול ותחייה וכמ"ש הפילסוף וכו'. ומעט מזעיר נמלטו להרמב"ם וחזרו בתשובה ע"כ.
----- הערות וציונים -----
כן הובא ענין זה בדמ"א פ' עקב ד"ה ומלתם ששמע זה מא"ז הבעש"ט עיי"ש. וראה לקמן סי' שפא. ולהעיר שהיה זה קבלה ביד הבעש"ט דאינו מצוי בכתבי הרמב"ם אשר לפנינו.
מבני אברהם כו' – להעיר מזח"ב צה, סע"א. ר"ח שער הענוה ספ"א.
רק מאנשי סדום כו' – להעיר מזו"ח ריש מדרש רות עה, א.
בפסוק ויעש כו' – צ"ע, דחז"ל דרשו הנ"ל בפסוק ויכלו גו' (בראשית ב, א).
כי יתרון אור כו' – ע"פ קהלת ב, יג.
עיין מזה במ"א – ראה לקמן סי' קפח.
לצביונם ורצונם – ראה רש"י ר"ה יא, א ד"ה לדעתם, ופרש"י לבר"ר י, ה. ולהעיר ממאמר היושבת בגנים תשי"א אות ג.
והשכל והדעת שלכם נעשה כו' – ראה עקידת יצחק שער ס (לג, ב ושם בסופו לח, ב). של"ה, שער האותיות פה, ב (סא, ג) ד"ה ויחזור אחר מאכלים דקים וד"ה ויזהר מהמאכלים הגסים. וראה זח"ג מא, א ואילך. פס"ז, מדה"ג ואוה"ח על שמיני יא, מג. ע"ח שמ"ט פ"ב ופ"ה. שו"ע יו"ד סי' פא סעיף ז ובש"ך שם. רג"כ יומא לט, רע"א.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב נוסח אחר: כתיב מחה אמחה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ובזה יובן ענין נפלא א' שאנו רואים גם במבקשי ה' וקרבת אלקים יחפצון שלפעמים גם שיעמיק דעתו ורוח בינתו בהתבוננות בגדולת ה' ביחו"ע ויחו"ת לא יתפעל מאומה בלבו והעולם קוראים לחולה רעה זו בחי' טמטום הלב, שהלב מטומטם כאבן, ונדמה להם שטמטום זה מצד הלב הוא בא מפני שנתגשם בחומריות כמו עבירה שמטמטמת לבו של אדם, וכן תאות היתר כמו נואף אשה חסר לב כו', אך באמת שרש חולי רעה זו למעלה הרבה מטומאת הלב אלא נוגעת עד הנפש עצמה שהוא בחי' טומאת הנפש עצמה ומהותה שלמעלה גם מבחי' בינה שבנפש כו', והוא ענין התוקף הגדול בבחי' חוצפה וגסות הנפש כמו קליפת עמלק ממש אשר ע"כ גם שמתבונן היטיב בהעמקת הדעת בבחי' בינה שבנפש לא יועיל להכניע לבבו בבחי' התפעלות וביטול אלא לבו כלב האבן בקשיו לא יפול לבבו מכל התבוננות בכל גדולת הוי' בהשגת נפלאות הוי' איך דכולא קמי' כלא כו', ונק' אבירי לב הרחוקים מאחדותו כו' שזהו רק מבחי' הקליפה וס"א דעמלק המגביה כנשר כו', למעלה מן השכל שלא יועיל שם שום שכל והתבוננות כנ"ל באריכות כו', והוא סיבת חולי רעה הנמצאת הנק' טמטום
50 עבירה שמטמטמת לבו של אדם : יומא לט, א. וראה גם מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' נד. וש"נ.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות השחר נג דין הראוי לירד לפני התיבה כט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
כט אין לאדם להתפלל בלא רצון הקהל וכל מי שמתפלל שלא ברשות מחמת אלמות וגיאות אין עונין אמן אחר ברכותיו שנאמר ובוצע ברך נאץ ה' ואין להתקוטט בעבור שום מצוה כגון גלילת ספר תורה וכיוצא בו שהרי הצנועין מושכין ידיהם מלחם הפנים והגרגר[נ]ים חוטפין ואכילת לחם הפנים הוא מצות עשה של תורה:
קסז יומא לט, א.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות ברכות השחר נג דין הראוי לירד לפני התיבה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ואין להתקוטט בעבור שום מצוה, כגון גלילת ספר תורה וכיוצא בו, שהרי הצנועין מושכין ידיהם מלחם הפנים והגרגר[נ]ים חוטפין, ואכילת לחם הפנים הוא מצות עשה של תורה:
586 אגודה , הובא בתשובת בנימין זאב סי' קסג (מצאתי בספר האגודה ... ואין להתקוטט בעבור שום מצוה, כגון גלילת ספר תורה וכיוצא בה, שהרי שנינו (יומא לט, א) שהצנועים מושכים את ידיהם והגרגרנין חוטפין. וכל המתפלל שלא ברשות מחמת אלמות וגאות, אין עונין אמן אחר ברכותיו, שנאמר (תהלים י, ג) ובוצע ברך נאץ ה'). רמ"א סכ"ב (וכל מי שמתפלל בחזקה ודרך אלמות, אין עונין אמן אחר ברכותיו). מ"א ס"ק כו (ואין להתקוטט בעבור שום מצוה, שהרי שנינו, הצנועים מושכים את ידיהם מלחם הפנים).
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת וארא הוא אהרן ומשה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
העיקר המנגד להפיל הנופל לכל רע מטעם הנ"ל (אבל נשמות עליונים שהן מבחי' פנים הן בבחי' ביטול אמיתי לאלקות והזזה לגמרי להיות לבו נשבר ונדכה תמיד ונבזה בעיניו נמאס עד שמואס בחייו ממש ותומ"י שמתבונן בגדולת ה' יתפעל ויזיז ממקומו להבטל מכל עצמותו לה' לבדו וכו', וכמו שאנו רואים בחוש גם בפחות ערך שתומ"י שיזכירו לה' אחד יכנע לבו ורצונו כו' וכ"ש כשיבטשו אותו בבני חיי ומזוני שירך לבבו וישבר מאד ויעשה תשובה מקירות לבו בבכיה רבה כו'), [ו]אף שזהו הסימן להבין בין צדיק לרשע שבצדיק כתיב אבן בוחן כו' כמ"ש בזהר, עכ"ז יש נשמות שהן בשרשן בבחי' פנים כצדיקים גמורים וירדו ונפלו למטה בבחי' אחוריים ועורף להיות קשים כברזל כו' מצד הגלגולים שנתגלגלו נשמות גבוהות וירדו למטה בשביל תיקון ובירור דעורף והוא ע"י בחי' נצחון ועקשות בעבודת ה' וכה"ג, ויש נשמות שירדו למטה מצד עוונות וח"נ שעבירה מטמטמת לבו של אדם כאבן ממש ומצד השורש של[ה]ן נשמות גבוהות הן מבחי' מוחין דפנימי' כו', וזהו שא' לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהי' קשה [כארז] כו' וכמ"ש במ"א).
700 שעבירה מטמטמת : יומא לט, א.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
וכן מ"ש אך בצלם יתהלך איש בצלם דמקיף דמזלי' שמעוררו בהעלם מחמת הב"ק שמכריז למעלה כו' וכה"ג, וזהו כשבא לטהר או לקדש עצמו [oldpage_1270] מעט שמסייעי' אותו כו'.
1297 כשבא. . לקדש עצמו : ראה יומא לט, א.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם [מזבח אדמה] ויובן עוד כו' זית רענן
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג, ד
ויובן זה בעבודה בנה"א דהנה היצה"ר נק' אבן כמ"ש לע"ל והסירותי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר, פי' לב האבן קאי על היצה"ר שנק' אבן שקשה כאבן, ומטמטם הלב והמוח עד שנעשה לבו כלב האבן, וענין היצה"ר נת"ל שבעצם אינו רע, רק כשנמשכי' אחר הסתתו עי"ז נעשה רע, ונמצא כי ע"י פעולת האדם עי"ז נעשה אבן כו', והנה תאוות היצה"ר מתלבשים באותיות המח' שמהרהר בתאוה שמתאוה, ואח"כ מדבר בה שנמצא מלביש את תאוות לבו בהרבה לבושי', אך הנה בתאוות היצה"ר לא כל התאוות שוים וממילא לא כל ההתלבשות באותיות המח' ואותיות הדבור שוים, דהנה כמו בחולי הגוף יש שהם חולים ועכ"ז אינם חולי שיש בו סכנה, ויכולים לחיות זמן הרבה בחליים הגם שאינם חיים טובים ושלוים, עכ"ז לעצם חיותם אינו נוגע חלים זה, רק לעת אשר יקרה לו חולאת גדולה הנה מחמת חלישותו לא יוכל להתגבר על החולאת כו', ויש חלאים שהם חולי שיב"ס, שהחולאת גדולה כ"כ עד שמפרדת חיות הנפש מן הגוף, ויש חולי בדקות היינו שלפעמים יקרה לו שמרגיש חלישות בעצמו כו', ועד"ז יובן בענין חולי הנפש, שיש חולה בדקות והוא כמ"ש בכהאריז"ל חולה בגימט' מ"ט והיינו כשחסר לו שער הנו"ן הוא ג"כ חולה אבל חולי זה הוא בדקות בעבודה האלקי' שהרי גם במשה נא' ותחסרהו מעט מאלקי' פי' מאלקי' חיים דבינה כי מ"ט שערים נמסרו למשה ושעה"נ לא השיג עד הסתלקותו שאז השיג גם שעה"נ ג"כ, ולכן ארז"ל לעליונים נדמה להם למטה ולתחתוני' נדמה להם למעלה, להיותו ספון בשעה"נ דבינה ולכן עליונים מהחכ' ולמעלה נדמה להם למטה, ולתחתוני' היינו מהבינה ולמטה נדמה להם למעלה כי שעה"נ הוא למעלה מהשגת הבינה כו', ונמצא אשר
343 ומטמטם הלב והמוח : ראה יומא לט, א. לקמן (בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 75. ד"ה ואלא עלמא אמאי קאים על יד הערה 49. לקמן ח"ב (בחלק המאמרים) המשך יונתי פכ"ה. מאמר ד"ה ולהבין שרש ענין בחי' מזבח הפנימי על יד הערה 127. (בחלק ההנחות) הנחה ד"ה אני לדודי הא' פיסקא אך כ"ז. ד"ה שובה ישראל הא' פיסקא וזהו אתה. תו"ח שמות ח"א ב, ב. וש"נ. סה"מ תרכ"ו ע' לא. תרל"ד ס"ע קסד ואילך. המשך והחרים תרל"א ע' ג.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם תכון תפלתי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
וע"ד השני שעירים להוי' ולעזאזל שמצותם שיהי' שוים במראה בקומה ובדמים ומ"מ יהי' גורל של שם עולה בימין.
119 גורל של שם עולה בימין : ראה משנה רפ"ד דיומא לט, א. שם ב.
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אחרי מנין שקושרין לשון של זהורית
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
אך הנה ע"ז נאמר גם את העולם נתן בלבו של אדם, שע"י שהאדם מעורר בעצמו כחות הנעלמים והפשוטים יעורר למעלה ג"כ בחי' רצה"פ שיאיר בעולמות ומשם יומשך סליחת עוונות, ולזה צוה השי"ת שביום המיוחד לסליחת עוונות יפיל הכה"ג גורל על הקרבן, דהנה הגורל בנפש האדם הוא נתינת עצמותו למעלה מן הטו"ד, רק התעוררות רצון הפשוט, דהלא בדבר שהשכל מחייב לעשות באופן זה דוקא, או שהמדות שבלב מטין לצד א' דוקא לא יפיל הגורל, אם לא בדבר שהוא מסופק ואין לו שום הכרע לא בשכלו ולא במדותיו איך לבחור, אז מטיל הגורל, והרי בשעה שיוטל הגורל יש לו רצון פשוט בהשתוות על שני הצדדים דבר והיפוכו בהשוואה, והוא נותן א"ע שכשם שיצא ע"פ הגורל כן יטה רצונו בהחלט, נמצא שהטלת הגורל הוא התעוררות רצה"פ ונתינת עצמותו למעלה מן הטו"ד, ובפרט שהגורל של כה"ג הי' נוגע לחיות הכללי של נש"י ברוחניות וגשמיות, כי אם הי' הגורל של שם עולה בשמאל ח"ו הוא סימן רע ח"ו, וכמארז"ל שבמ' שנים האחרונים הי' עולה גורל של שם בשמאל כו' ואמרו מקדש מקדש יודעים אנו בך שסופך ליחרב, משא"כ בכל השנים הי' גורל של שם עולה בימין, ועכ"ז לא הי' רשאי הכה"ג ליטול בבחירתו הגורל של שם בימין, או איזה תחבולה בכדי שיעלה הגורל של שם בימין רק אדרבה טרף בקלפי והעלה ב' גורלות כו', נמצא שהי' מבטל רצונו לגמרי ומעורר בנפשו רצה"פ שיהי' שוה אצלו חיות של כללות נש"י והיפוכו ח"ו בהשוואה ע"ד אם כה יאמר לא חפצתי כו', והוא הי' שלוחן של כל ישראל כמאמר קהל עדתנו עליך יסמוכו, נמצא שכשם שע"י הגורל הי' מוצא בנפשו רצה"פ ע"ד מס"נ ממש, כן הי' מעורר אצל כל ישראל המצפים לסליחה ג"כ רצה"פ ומס"נ כזה, ולכן עי"ז מעוררים למעלה ג"כ בחי' רצה"פ רעדכ"ר ששם אין מעשה התחתונים תופס מקום כלל, וכחשיכה כאורה ממש, ולכן מצותן שיהיו שוין כו' לרמז על בחי' זאת שלהוי' שהוא ע"ס דקדושה ולעזאזל שהוא עשר כתרין דמסאבותא שוין ממש.
109 טרף בקלפי : יומא לט, א.
פתיחה בהקשר
על הדף
אגרות קודש כרך כה ט'תקו
מקור מפורש
בדף זה
ובכל כגון דא הובטחנו:
2 : ראה יומא לט, רע"א. תניא ספכ"ז.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כה ט'תקנה
מקור מפורש
בדף זה
והובטחו:
3 והובטחו : ראה יומא לט, רע"א. תניא ספכ"ז.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כו ט'תרי
מקור מפורש
בדף זה
ובסגנון חכמינו ז"ל:
7 ובסגנון חכמינו ז"ל : יומא לט, רע"א.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כח י'תרכב
מקור מפורש
בדף זה
ויהי רצון שיקויים בכל אחד ואחת מאמר חכמינו ז"ל:
3 מאמר חכמינו ז"ל ראה יומא לט, א. תניא פכ"ז (לד, ב).
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כב ח'רלב
מקור מפורש
בדף זה
יומא לט, א.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כב ח'שכ
מקור מפורש
בדף זה
יומא לט, א.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כב ח'תלט
מקור מפורש
בדף זה
יומא לט, א.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כב ח'תפה
מקור מפורש
בדף זה
יומא לט, א.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כב ח'תקצט
מקור מפורש
בדף זה
יומא לט, א.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כג ח'תשג
מקור מפורש
בדף זה
יומא לט, א.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כג ח'תשיב
מקור מפורש
בדף זה
יומא לט, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
בדף זה
"הבא לטהר" – וכדיוק רבינו הזקן בלשון "לטהר"132 (ולא "ליטהר"), "שהוא פועל יוצא דמשמע לטהר את אחרים" – "מסייעין אותו" בסיוע רב מלמעלה, ובלשון הגמרא :
204 ראה יומא לט, רע"א. תניא ספכ"ז.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
בדף זה
ומזה מובן במכ"ש בנוגע לזמן דעכשיו, שנמצאים כבר לאחרי מ"ת, לאחרי שהי' כבר הענין ד"טעמו וראו" – הרי בודאי שבזמן שבין פסח לשבועות צ"ל הוספה בלימוד התורה.
2341 ראה יומא לט, רע"א. תניא ספכ"ז.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' יתרו, ט"ו בשבט, ה'תשל"ב
מקור מפורש
בדף זה
מלמעלה" , ולא רק באופן ש"פותחין לו", אלא גם "מסייעין אותו" , ולכן ביכלתו לעשות זאת מתוך מנוחה, שמחה וטוב לבב.
1443 ראה יומא לט, רע"א. תניא ספכ"ז.
פתיחה בהקשר
רשימות מנורה באור נמוקו בפי' נהמ"ע ודיניו
מקור מפורש
בדף זה
רש"י ד"ה ובה (שבת כב, ב), וד"ה והי' (יומא לט, א), ד"ה נר (מגילה כא, ב), ד"ה ממנה (מנחות פו, ב) ,
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רסד (ב)
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע א
ועוד דבשמנים כשרים השכיחים בינינו לא משכחת שמן שיהא ראוי לכורכו כשיקרוש, ואפשר שבכל מקום לא משכחת לה, דנפט הוא מין לח הנמדד בכלי וכדתניא ביומא דף ל"ט בא למדוד נפט כו' (לכך סתמתי בפנים):
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) רסד דיני הפתילה והשמן
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע א
ועוד [1956] דבשמנים כשרים השכיחים בינינו לא משכחת שמן שיהא ראוי לכורכו כשיקרוש, ואפשר שבכל מקום לא משכחת לה, דנפט [1957] הוא מין לח הנמדד בכלי, וכדתניא ביומא דף ל"ט [1958] בא למדוד נפט כו' (לכך סתמתי בפנים) :
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ואלה שמות בני ישראל
מקור מפורש
בדף זה
[ד] והנה כמו שבחיי הגוף א' וימררו את חייהם בעבודה קשה כו' שזהו שיעבוד עול העבודה קשה בפרנסה שבנפשו יביא לחמו כמו שנתקלל אדה"ר בזעת אפיך תאכל לחם עד שמבלבל למוחו ולבו בלתי יוכל לעורר רוחו לעבודת ה' כלל, כך גם בחיי הנשמה האלקי' מררו את חייהם והוא במה שתקצר גם רוח האדם בעמלו שיעמול כו' אף בעמל תורה ועבודה שבלב בתפלה, כמו שאנו רואי' שגם בעבודה שבלב ומוח בק"ש ותפלה לא יוכל להעמיק דעתו ולבו בהשגת אלקות ביחו"ע ויחו"ת, ואף שמשיג ומבין ונתאמת אצלו במוח בינה איך שהוא ית' עיקרא ושרשא דכ"ע ומהוה מאין ליש תמיד וכה"ג אינו מתפעל באוי"ר שבלב כלל כאלו רחוק הדבר ממנו לגמרי רק בחיצוניות וקרירות מן השפה ולחוץ יכבד בפסוד"ז בשבחו ש"מ ולבו רחוק כו', שזהו שנק' בכלל טמטום הלב וטמטום המוח באלקות לגמרי עד שכמת יחשב במיתה רוחני'.
90 טמטום הלב : ראה יומא לט, א. בחיי משפטים כג, יט. לקמן פ' תצוה שסח, ד. מאמרי אדה"א שמות ח"ב ע' תקס ואילך. וש"נ. תו"ח מקץ ריג, ב ובהערה 37. שע"ת ג, סע"ג ואילך. סג, ב. פב, ד. ד"ה לפיכך נק' הראשונים סופרים תשט"ז (סה"מ תשט"ז ע' 477 ואילך).
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם מזבח אדמה תעשה לי
מקור מפורש
בדף זה
וביאור הענין דהנה על לע"ל כתי' והסרותי לב האבן מבשרכם דהיצה"ר נק' לב האבן כמו שהאבן אטום כמו"כ לבו אטום שאינו מקבל דבר חכ' והוא טמטום הלב, וטמטום המוח הוא שאינו משיג כלל והוא גרוע מטמטום הלב לכן נק' אבן, והנה נת"ל שהיצה"ר בעצם אינו רע רק הוא כח המתאווה ואפשר שיהי' לו אהבה לאלקות ולפי פי' הב' ה"ה טוב רק שהאדם מצייר בו ציור רע ומלביש אותו בלבושים רעים, והנה יש בזה כמה חלוקי מדרי' וכמו"כ בהלבושים ג"כ, וכמו למטה בחולי הגוף יש ג' מיני חולאים, א' חולה שאין בו סכנה היינו שיש לו מיחושים וסובל יסורים מזה אך אינו נוגע לו לחיי נפשו ממש שיכול לחיות בחולי זה מדה הקצובה שנקצב לו, אך כשיארע לו עוד חולאת ה"ה חלוש ואין ביכולתו להתגבר עליו ואז נוגע לו לחיי נפשו ממש, אבל חולאת זה לבדו אינו נוגע לו לחיי נפשו ממש.
75 טמטום הלב וטמטום המוח : ראה יומא לט, א. תו"ח שמות ח"א ב, ב. וש"נ. סה"מ תרכ"ו ע' לא. המשך והחרים תרל"א ע' ג.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם אני לדודי הא'
מקור מפורש
בדף זה
אך כ"ז גוף ונה"ב שאינו מונע ומעכב, אבל יש גוף ונה"ב שמונע ומעכב שהוא עב וגס עד שמטמטם הלב והמוח כמארז"ל חמרא דפרגמיתא ומי' דאימסית קיפחו לעשרת השבטים איקלע ר"א להתם בעי למקרא החודש הזה לכם אמר החרש הי' לבם, ועל טמטום פי' רש"י שהוא עטום וסתום מלקבל דבר חכ', והוא עד"מ כשסותמין הילוך המים נפסק ההילוך ואח"כ כשבוקע הסתימה אז המים הולך ברעש ותגבורת כמו"כ ע"י שהנה"ב מונע ומעכב מלעשות דבר מצוה ונפ"א טבעו לעלות למעלה וכשבוקע נפ"א את נה"ב פי' למה יהי' מונע ומעכב, אז יכול לבוא לבחי' בכל מאדך.
21 שמטמטם הלב והמוח : ראה יומא לט, א. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח ובהערה 343.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם שובה ישראל הנחה א'
מקור מפורש
בדף זה
יטפו ההרים עסיס היינו ברכה והמשכה, והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול כדי שיהי' ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו להר ה' הי' צריך לזה שופר גדול, פי' אשור היינו תענוגים שיש תענוג ממאכל שערב לחיך, ויש תענוג של כבוד ותענוג מלבושים, וזהו האובדים בארץ אשור שזהו פועל טמטום המוח, כי האובדים בארץ אשור היינו טמטום המוח שא"א להתבונן כלל, והנדחים בארץ מצרים היינו טמטום הלב שהגם שמתבונן במוח מ"מ אינו נמשך בלב כמארז"ל חמרא דפרגוסא ומיא דיומסס קיפחא עשרת השבטים שהי' להם לקרוא החדש הזה לכם פי' שזה יהי' לכם וקראו החרש הי' לבם מפני שטמטמו אצלם את לבם, וזהו"ע טמטום הלב הגם שמתבונן במוח מ"מ אינו נמשך בלב.
146 טמטום המוח. . טמטום הלב : ראה יומא לט, א. לעיל ח"א (בחלק המאמרים) המשך זאת חנוכת המזבח ובהערה 343.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ב כל מחלוקת כו'
מקור מפורש
בדף זה
ואומרם ז"ל בטהרה להיות כי בעשי' הוא לבוש עב וגס כנ"ל וא"כ יש לימוד זכות ע"ד שאה"כ לא אוסיף עוד להכות כו' כי יצר לב האדם רע מנעוריו, שנמצא מפני כי יצר לב האדם רע לכן צריכים לדונו לכף זכות ולהקל במשפטו כלומר מה יעשה הלא יצר לב האדם רע, כן בזה יש לימוד זכות מאחר שהוא בחו"ל ששם השם המחי' הוא בגימ' צו, א"כ מה יוכל עשות, ולכן נק' גם הע"א שלו בשם טהרה, ומ"מ ה"ה עובד ע"א, רק שהיא בטהרה, וא"כ כמו בגשמיות העובד ע"א ה"ה בסקילה כ"ה ברוחניות שחייב סקילה רוחניות וה"ע הסקילה באבנים שנעשה לבו כלב האבן לבלי יגיע לו שום התעוררות מהתבוננות שבשכלו כלל וכלל, כ"א לבו אטום מלקבל דבר חכמה כמו שפרש"י על טמטום הלב ביומא דף ל"ט.
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים ד' ו' אלול תרצ"ב וילנא · ביהכ"נ קירזנער
מקור מפורש
בדף זה
וזהו מי יעלה בהר ה' נקי כפים ובר לבב, דע"פ פשוט הנה נקי כפים הוא זה מי שביער את הרע כפשוטו כנ"ל ובר לבב הוא בוע"ט, דבהסרת והרחקת המדות רעות וגם אפילו במדות טובות לבד אינו עדיין עובד אלקים כ"א צ"ל ועשה טוב בקיום המצות לימוד התורה ועבודה בתפלה דזהו בר לבב, שלבבו נאמן להביא לידי פועל טוב ככל אשר מבין בשכלו מה שלומד בתורת ה', כי אנו רואין במוחש בטבע בנ"א שלומדים תורה ויודעי' ומבינים מה שלומדים בטוב, הן בענינים הנוגעים להלכה וכמו בברכות נט"י ודיני שבת, והן בענינים הנוגעים בתיקון מדות בנ"א, אבל כל ידיעתם הוא רק בשכלם ותבונתם והשכל וההבנה שבמוח אינו בא אל הלב להתפעל מזה בעבודה בפועל, ונק' טמטום הלב שלבו אטום מלקבל דבר החכמה
53 ראה יומא לט, א ובפרש"י שם (ד"ה מטמטמת). וראה גם ספר המאמרים תרל"ב ח"א ע' קיט. ע' רלג. לעיל ע' שצא. ע' תט. ועוד.
פתיחה בהקשר